לבד בפריז- פרק 3

ג'ייק נסע מהר. הוא איבד שליטה על ההגה.
מה שאני זוכרת מאז זה רק: ג'ייק איבד שליטה האוטו נסע בצורה בלתי צפויה ואז…….בום!!!
מכונית נתקעה בנו מאחור, ואנחנו במכונית שלפנינו. ברגע אחד כל הכביש עצר. ג'ייק נדפק בהגה ואז בכיסא ואיבד את ההכרה. אני קיבלתי פצעים מדממים וכאב לי, נורא. היינו היחידים שנפגעו…אחרי זה אני זוכרת רק אמבולנסים, משטרה, צפצופים…..
כשהתעוררתי חזרה, הייתי בבית חולים. "היא התעוררה!" אחות שישבה ליד המיטה צעקה לשני רופאים. הם מהר באו לבדוק אותי.
אחד מהם היה עם פרצוף עצוב וכשהשני סיים את הבדיקה הוא אמר: "הבחור ההוא, ג'ייק, זה חבר שלך?" הנהנתי בחולשה, כי בקושי יכולתי לזוז. "אני מצטער אבל…הוא נכנס לדום לב, החיינו אותו, הוא נכנס לדו לב שוב, החיינו אותו שש פעמים וזה לא עבד. ניסינו לגרום ללב שלו לחזור לפעום אבל…הוא איבד יותר מדי דם והיה בחוסר הכרה יותר מדי זמן אז…..קבענו את מותו.
"לאאא!" צעקתי הכי חזק שיכולתי ופרצתי בבכי. האחות ליטפה אותי. "הודעתם להורים? למשפחה? לאא הצילו, אני לא יכולה לחיות ככה! תנסו שוב, הוא חייב לחיות!" אמרתי בלחץ.
הרופאים הסבירו שאין מה לעשות ושקורה. "לא, זה לא יכול להיות! היינו זוג מושלם, אהבנו אחד את השני….לא! ככה אבא שלי מת, לאאאא!" בכיתי, כאב לי.
ביקשתי לראות את הגופה, ושמו אותי על כיסא גלגלים והביאו אותי לאיפה שהגופה. "ג'ייק שלי……נסיך, אני מצטערת על הכל! שאמרתי לך לנסוע מהכביש המהיר ו…ג'ייק, אני אוהבת אותך!" דיברתי לגופתו של ג'ייק.
בכיתי, ודמעה נטפה על פניו. דמעה שלי.
חיבקתי אותו, ליטפתי את שערו, נישקתי אותו- אבל זה לא עזר. ג'ייק הלך. לנצח.
אחרי כמה דקות הוריו של ג'ייק והוריי והאחים שלי והאחות של ג'ייק נכנסו. כולם חיבקו אותי, ומשפחתו של ג'ייק והמשפחה שלי….בכינו. בכינו חזק כל כך.
"ג'ייקי……." אמא שלו לחשה לתוך האוזן המתה שלו.
מיררתי בבכי, ויומיים אחרי השתחררתי מבית החולים, וטסנו כולם חזרה לבוסטון.
התאבלתי כל כך.