לא רציתי להתאהב אבל זה קרה פרק 8

פרק 8
נדיר הביט בטום ושלי, אוכלים. ואחרי זה הביט בי. ואז שוב בטום ושלי.
״טולי״ נדיר קרא לתאומים. הם הביטו בו. 
״טולי ?״ מלמלתי בבלבול. חחח אוקיי אף פעם לא שמעתי את זה.
״חיבור בין טום לשלי״ נדיר ענה לי בגיחוך קל. 
״תעשו טובה, אני ופז הולכים לדבר. תשמרו על ליאור. אנחנו פה קרוב״ נדיר הוסיף ומשך אותי למחוץ לבית. 
בלית ברירה נמשכתי אחריו. 
היה קר בחוץ, אז שילבתי את ידי. 
״קר לך ?״ שאל. הנדתי את ראשי ללא, מכחישה את זה שבכלל קר לי. 
היה כבר חשוך. ברור שהיה לי קר !! 
הוא כנראה שם לב לזה בלי התשובה שלי, והניח את המעיל שהיה אליו על כתפי. 
״מי סיפר לך את זה ?״ שאל. 
״ציפור לחשה לי.״ מלמלתי בלי חשק לדבר. 
״פז,״ נדיר הניח את ידו על כתפי בעדינות. 
״די נדי. אתה אשכרה קשור למאפיה. אשכרה. יגלו את זה, אני פשוט קבורה.״ התוודתי.
לא רק זה. אם המורה שלי יגלה שאני התאהבתי אני קבורה יותר מדי עמוק ! 
״הוא יבין.״ הוא ניסה לשכנע אותי. 
״הוא יבין. אבל אני לא״ אמרתי בקול חלוש. ״אני לא מתכוונת להיות אם מישהו, שהוא חבר במאפיה. או בתחרויות מירוץ״ אמרתי לו. 
״אני הולכת. תשכח פשוט הכל״ עד כמה שהמילים נקבו בי. החלטה זו החלטה. 
נכנסתי לתוך המכונית שלי ונסעתי.
אחרי כמה דקות הגעתי הבייתה נכנסתי רצתי מהר לחדר נפלתי על המיטה ופשוט התפרקתי ,בכיתי ובכיתי בלי הפסקה .
-בוקר-
קמתי מהמיטה הייתי עייפה,עצובה ובעיקר שבורה בכיתי כול כך הרבה שפשוט נרדמתי.
נכנסתי לאמבטייה, והסתכלתי על עצמי במראה. נראתי זוועה! עניי היו אדומות ונפוחות ,שיערי היה מבולגן ונפוח. שטפתי פנים והתארגנתי .
הגעתי לבית הספר למרגלים.
לא היה לי כוח לראות  או לדבר עם אף אחד, פשוט נכנסתי לשירותים.
היה צלצול ונכנסתי לכיתה.
״חזרת״ המורה אמר בחיוך. 
חייכתי גם אני, אבל מזיוף. 
התלמידים הביטו בי, ולא האמינו בשיט לחיוך.
אבל הם רצו לעזוב אותי בשקט, אז הם שתקו. 
״פזיייי״ שירז, חברתי הטובה צרחה ורצה לחבק אותי. 
ואיתה הול תלמידים. 
גיחכתי קלות, וחיבקתי חזרה. 
גם כשלא היה לי כוח, הייתי צריכה לעשות את זה. 
אחרת יחשדו שקרה משהו, והם הזהירו אותי שאסור לי להתאהב. 
והתאהבתי. 
התיישבתי המקומי, ליד שירז, והקשבתי לדברי המורה. 
״אנחנו צריכים להגיד כל הכבוד לפז, שהצליחה במשימת ויצאה משם שלמה״ 
״המורה, הוא לא עד כדי כך גרוע״ הודתי, כולם נצעו בי מבט. ״זה לא מה שאתם חושבים ! בסדר. הוא אצל המאפיה… אבל… הוא אחלה בנאדם״ 
הוא לא רק אחלה… הוא יותר מאחלה, רציתי להגיד אבל לא היה לי אומץ בכלל לפתוח את הפה, כשכל המבטים נעוצים בי כאילו ירדתי מהפסים.
היום נגמר ובאתי ללכת הבייתה אבל מישהו עצר אותי
"כול הכבוד פז"המורה אמר וחייכתי חיוך מזוייף.
"הייתי בטוח שתתאהבי בו ,אבל הפתעת אותי,ואני מאוד גאה בך " הוא אמר וחיבק אותי .חזרתי הבייתה ועליתי לחדר שלי.
הדלקתי את האייפון שלי, וראיתי 8 שיחות שלא נענו וכולן היו מ..נדיר,הוא התקשר שוב והחלטתי לענות לו.
״הלו״ עניתי ביובש.
״פז !״ הוא צרח. ״את נורמלית ? את יודעת איך דאגתי לך ?!״ 
שתקתי, לא הייתי מוכנה לדבר. 
אומנם גם אנ עשיתי משהו רע, הייתי איתו בשביל לאסוף מידע. 
אבל… זה שונה. הוא פאקינג במאפיה. אני לא הולכת להיות איתו. 
״פזי, אני מצטער״ הוא אמר בקול יותר רגוע, אך דואג. 
״תגידי לי איפה את, ואני אבוא לאסוף אותך. נדבר ונסדר עניינים.״ 
״אפשר לסדר עניינים בפלאפון,״ עניתי לו ביובש. 
״אני רוצה לראות אותך, לדעת שהכל בסדר איתך״ 
״הכל בסדר איתי,״ אמרתי בקול טיפה שבור. 
״פז… בבקשה…״ הוא אמר בקול מתחנן. ״תביאי לי רק לראות אותך, ואני עוזב אותך בשקט״ 
שתקתי. לא רציתי שהוא יעזוב אותי. 
״אני יבוא אלייך,״ אמרתי וניתקתי. 
אני לא רוצה שהוא יבוא לפה ידע שההורים שלי לא פה. שאני יתומה שנתיים אחרי שנולדתי.