"לא צריך לדבר על השתיקות" – פרק ראשון

פרק 1 – שלוש לפנות בוקר

אגודלי ליטפה את נייר התמונה שוב, מתקשה להכיל את הפרידה.
הדמעות שאני כל כך שונאת הצטברו בעיניי, אך לא נתתי להן לזלוג.
"שוג, אמא שואלת אם סיימת לארוז," ראשו של אביאל, אחי הגדול, הציץ מדלת חדרי.
"אני… כן…" נאנחתי בשקט ותחבתי את התמונה בחזרה לארגז המיועד לחפצים אישיים.
"מה יש?" הוא נכנס לחדר, אני סגרתי את הארגז וחתכתי חתיכה מהסלוטייפ אשר היה על השידה,
"סתם, אני אתגעגע להרבה אנשים כאן," אמרתי והדבקתי את הסלוטייפ ברווחים הפתוחים של הארגז.
"אבל אמרת שאת שמחה להתחיל חיים חדשים," אביאל עזר לי להדק את הסלוטייפ ולאטום את הארגז שהכיל את כל העבר שלי,
"אני בכל מקרה לא טובה עם פרידות." סיימתי לאטום את הארגז והנחתי אותו לצד המיטה, מחייכת חיוך עייף לכיוונו של אביאל.
"שוג, יהיה לנו טוב, אני מבטיח לך." אביאל חיבק אותי אליו ונשק לקודקוד ראשי.
כרכתי את זרועותיי סביבו ומחצתי אותו לחיבוק ממושך,
"משנה מקום משנה מזל," מלמלתי את המשפט המוכר.
"אני מקווה שלא, הלך לי אחלה כאן." התנתקתי מהחיבוק ואביאל קרץ לי בשובבות,
"איכס… אתה פשוט… מגעיל." עיוותתי את פניי בגועל, בזמן שהוא צחק.
"טוב, אחות שלו, יש לי מסיבת פרידה ללכת אליה." הוא חייך ועשה סיבוב,
"אח שלך חתיך או מה?" אמר בגאווה.
עיניו הירוקות נצצו אליי, שיערו השחור היה מסודר על ראשו בקפידה, מרוח בג'ל, והוא כיסה את גופו בעזרת טי-שרט לבנה וג'ינס קרעים.
"יותר לכיוון של ה'או מה'," חייכתי ונשכבתי על המיטה, מביטה בתקרה הלבנה והמשעממת, שפעם הייתה מכוסה בתמונות ובשלל זכרונות.
"היי, את לא צריכה להתבאס." לפתע הרגשתי את המיטה שוקעת, וגוף שרירי נשכב לצידי ומחבק אותי אליו. הנחתי את ראשי על חזהו של אביאל,
"אני אתגעגע כל כך לירין," לחשתי בשקט, מרגישה את הדמעות מטפסות במעלה גרוני.
"אתן תהיו בקשר, את לא צריכה לדאוג לגביה." אמר אביאל ברכות, מלטף את שיערי. ירין היא החברה הכי טובה שלי מכיתה א', ועד עכשיו, כיתה י'א.
הפרידה ממנה הייתה הפרידה הכי קשה מכולן.
"לך, אתה תאחר למסיבה השכונתית שלך," צחקתי ונשקתי ללחי שלו. הוא אח מדהים.
"לא רוצה לבוא איתי?" הוא לא הרפה ממני, עדיין מלטף את שיערי ושומר אותי קרוב אליו,
"אני בדרך כלל לא מסרבת להצעות מגונות שכאלה, אבל הפעם… אני חייבת." ניסיתי להגיד ברצינות, אך צחקוק נמלט מבין שפתיי.
אני ואביאל דומים מאוד במראה, וגם באופי. אנחנו שטוניתיקים, אין לנו כל כך כוח ללימודים ושנינו לא מחפשים קשרים רציניים. ההבדל בנינו, שאני יודעת שהוא דופק וזורק, והוא לא יודע שאני דופקת וזורקת. הוא חושב שאני מריה הקדושה, למרות שאני יותר דומה ללילית השדה. והנה, אני שוכבת עם בנים ובכל זאת אין לי שם של נותנת.
"נו, בואי. אל תהיי מבאסת, שוג." הוא נשק לשיערי ברכות. בדרך כלל אחים אחרים לא אוהבים שאחיות שלהם הולכות למסיבות, אבל אביאל סומך עליי, ואני אוהבת אותו על כך שהוא לא תופס אותי ולא משחרר.
"פעם אחרת."
"את יודעת שלא תהיה פעם אחרת, לפחות לא כאן," הוא לחש בשקט, משכתי בכתפיי,
"אני לא רוצה ללכת."
"זה בגלל שאת לא רוצה להפרד?" הוא שאל ושפשף את כתפיי.
"אולי." הסתרתי את חיוכי העצוב. הוא מכיר אותי יותר מדי טוב.
"אם זה בגלל זה, אני אעזוב את זה," הוא נשק לראשי בפעם האחרונה וקם מהמיטה שלי.
חייכתי חיוך קטן וחיקיתי פרחה שמפריחה נשיקה באוויר. הוא גם חיקה פרחה ותפס את הנשיקה ואז הניח את ידו על הלב.
צחקתי והנדתי בראשי, בזמן שהוא יצא מהחדר.
אולי בכל זאת אני אלך למסיבה? אני לא רוצה פתאום להעלם בלי להשאיר שום זכר…
"אביאל! חכה לי!"
***
"ידעתי שתבואי בסוף," אביאל צחק והחנה את הרכב מול הוילה המרשימה. כן, זאת מסיבה שמתקיימת בבית קרקע נחמד, וגדול.
"אני לא." הודתי, שנינו יצאנו מהרכב והתחלנו להתקדם לכיוון הבית שלא היה מבייש את אחד הדיירים שגרו בו.
הבית היה של ילדה בשם אופק. היא לא כל כך נחמדה, אבל הרבה נערים מסתובבים איתה כדי לנצל אותה, יש לה הרבה כסף.
ההורים שלה לגמרי טחונים.
"את תהני, את תראי. יהיו לך זכרונות טריים מאוד."
"מזה אני מפחדת, שיהיה לי יותר מדי קשה לעזוב." לחשתי בשקט.
"לא משנה מה, זה יהיה קשה." הוא אמר והצמיד אותי אליו, נושק לרקתי.
נכנסנו אל הבית. אני ישר ברחתי לכיוון הבר המאולתר, שהיה בנוי משולחן עץ פשוט, שעליו היו מונחים בקבוקי אלכוהול. במקום לשתות אלכוהול, תחבתי את ידי בקערת הביסלי והקפצתי אותם אל פי.
"עגיל חדש," שמעתי קול גברי מאחורי, שהכרתי היטב.
הסתובבתי וקפצתי על הנער שעמד מולי.
"אוראל! מלא זמן לא שמעתי ממך…" חיבקתי אותו בחוזקה בזמן שהוא כרך את ידיי סביבי ומחץ אותי אליו.
"איך לא מפחדת לעשות עוד עגיל? ועוד אליקס!" הוא אמר בקול צווחני ומפוחד.
"אוראל…" מלמלתי.
"מה?!" הוא נהם ושילב את ידיו בילדותיות.
גלגלתי את עיניי וצחקקתי.
"ראית כמה חתיכים יש פה?" אוראל נשך את שפתו התחתונה והעביר את ידו בשיערו המחומצן והקצר. העברתי את מבטי על הבנים אשר היו מסביבי,
"לא רע, לא רע." הרמתי את גבותיי וצחקקתי. אוראל נשק לשפתיי ברכות, נשיקה חטופה.
"בא לי לרקוד, בא לך לרקוד?" הוא שאל והנהנתי, עוקבת אחריו לכיוון הסלון, שהיה רחבת ריקודים מאולתרת.
כרכתי את ידיי סביב צווארו של אוראל והתחלנו לקפץ, להשתולל, לצחוק ולהתנשק. אם מישהו היה מסתכל מהצד, הוא היה בטוח שאנחנו זוג, רק כמה חבל שאוראל הומו. אם הוא לא היה הומו הייתי קופצת עליו במהירות, הוא מדהים.
"שוגה," שמעתי את קולו של אביאל מאחוריי.
"הממ," המהמתי לכיוונו, לא טורחת אפילו להסתובב ולהסתכל עליו.
לפתע ידיים חזקות ניתקו אותי מאוראל ומשכו אותי מרחבת הריקודים. הסתובבתי והבטתי באביאל, עצבני.
"אבוש!" צחקקתי וקפצתי על גבו,
"תעשה לי שק קמח!" צחקתי. הרגשתי שיכורה, למרות ששתיתי רק שני בקבוקי בירה.
"את שיכורה?" אביאל נהם בזמן שהוא סוחב אותי על גבו,
"שתיתי רק שני בקבוקי בירה." גיהקתי.
"טוב, הולכים הביתה." הוא הושיב אותי במושב הנוסע והתיישב במושב הנהג.
ראשו נשמט אחורנית ואנחה קולנית נפלטה מפיו. שיחקתי בכפתורי הרדיו וצחקקתי בשקט.
"שימי את השיר שלנו," הוא אמר בעייפות והתניע את הרכב, חוגר את עצמו ואז חוגר אותי.
"טוביק." אמרתי במתיקות וחיברתי את הכבל שמחובר לרמקולים לטלפון שלי.
https://m.youtube.com/watch?v=kdemFfbS5H0
"זה שיר כזה מקפיץ!" צחקקתי ונעתי לקצב המוסיקה. חיקיתי את הבחורה שמדברת ואביאל צחק והניד בראשו כלא מאמין,
"לא ידעתי שאת משתכרת משני בקבוקי בירה מסכנים," הוא צחק והתחיל לנגן על תופים דמיוניים, למרות שזה בכלל לא התאים לשיר.
"ועוד אני שיכורה, חה!" צחקתי וחיקיתי את התנועות של אביאל.
"אני עושה את זה הרבה יותר טוב,"
"כל כך לא-"
"אין לנו אפילו על מה לריב! אני האלופה!" צחקתי ועשיתי את הסימן "פיס" (שלום) לשמיים, מה שהיה בלתי אפשרי, והאצבע שלי נתקעה בתקרת הרכב.
"אלוהים…" מלמל אביאל וגלגל את עיניו, בזמן שאני המשכתי לרקוד בחינניות.
***
"לילה טוב," אביאל נשק למצחי וכיבה את האור. הוא יצא מהחדר והשאיר אותי לבדי, חושבת על דברים שרק אני מסוגלת לחשוב עליהם בשלוש לפנות בוקר.
***
איך הפרק הראשון? אני אישית התאהבתי באביאל ובאבישג. אני יודעת שזה כרגע נשמע קצת חרוש, אבל כלום עוד לא התגלה על אבישג ואביאל, ובכל זאת- זה רק הפרק הראשון!
אני אוהבת אתכן המון, מקווה שאהבתן! 3>