לא סצנה מסרט | חלק ב׳

״חחחחח,״ צחקתי.
״מה את צוחקת חיימשלי?״ תומר שאל.
״בגללך נסיך שלי,
אתה רוקד מצחיק,״
אמרתי לו והוא גם צחק, חולה עליו.
״אהה כן?״ באתי להגיד כן והוא המשיך ״טוב תזכרי אתזה כי אני לא בא איתך יותר למועדון.״
שונאת אותך תומר.
״לאלאלא חיימשלי צחקתי אתה רקדן נדיר אין עליך באמתת.״
כשצריך להתחנף תקראו לי, אני יבוא :)
״זה לא יעבוד לך אבל אני יכול לשכוח מזה בעד נשיקה.״ נישקתי אותו.
״כאילו שאם לא הייתי אומר לך אתזה לא היית מנשקת אותי.״
טוב תומר חכה תראה.
״אהה כן?״ הוא הספיק להגיד כן.
״אחלה,״ זזתי ממנו ״תזכור את זה.״
שמעתי אותו אומר זוכר זוכר שהסתובבתי.

איפה הימים האלה שהיינו רבים ?
איפה הימים האלה שהיינו רבים בצחוק?
איפה הימים האלה שכשרבנו היינו מנסים שהצד השני יקנא?
איפה הימים האלה?
איפה הימים שהיינו כול היום יחד? מאושרים?
איפה הימי חורף האלה שהיינו מתחבקים?
איפה הימים שהייתי אוכלת גלידה אחרי שרבנו? מעצבות.
איפה אתה?
איפה זה שמצחיק אותי?
איפה זה שגורם לי לחייך?
למה אתה לא פה לצידי?
למה אנחנו לא כמו כולם? מאושרים ביחד?
למה?

באותו יום שאמרתי שהוא רוקד מצחיק לא התנשקו יותר.
כן אנחנו ממש אוהבים לריב בצחוק (:
כי זה מצחיק אותנו.
אני כול הזמן נזכרת, בימים האלה.
בימים שעוד היית חיי.