לא סצנה מסרט | חלק א׳

״נו תומררררר,״ היא התקדמה אלי.
״שניה שני אני מתארגן.״ עניתי לה בחיוך.
״אתה הרוג אותי,״ היא. התקרבה לחבק אותי.
״איך זה שאני מתארגנת יותר מהר מימך?״
״ חחחח חיים שלי צודקת,״ חיבקתי אותה חזק חזק.
אני כול כך אוהב אותה!
היא תמיד מבינה אותי, היא קוראת אותי בלי מילים.
״תמיד.״
״חחחח את תמיד צודקת. צודקת.״
אני ושני נפגשנו ברחוב, כן כמו כול זוג טיפוסי (:
היה ביננו קליק מהרגע הראשון,
קבענו להיפגש למחרת.
נפגשנו בגן חיות, כן אני יודע.
מקום קצת מוזר בשביל פגישה ראשונה אבל היי? אנחנו כבר שנה וחצי ביחד.
מאושרים בלי עין הרע (:
אני אוהב אותה.
היא האישה שלי.

״ היינו בדרך למעדון,״ בכיתי.
אני עדיין לא מעקלת.
״ואיזה מישהו מוזר כזה התקדם אלינו,
תומר תמיד היה הגבר שלי, הוא לא פחד ממנו.
פחדתי טיפה, יש דברים שאף אחד לא יכול לעשות.
אפילו הבנאדם שאני כול כך אוהבת.
התקדמנו למעדון הזה באיזה רחוב בתל אביב.
מועדון דווקא אחלה אבל הוא היה מפוצץ.
האיש המוזר הזה, שנדבק אלינו מקודם הלך,״
תמר, אמא של תומר הינהנה וסימנה לי להמשיך.
״תומר חיבק אותי ואמר לי שאין לי ממה לדאוג, ושאנשים כאלה רעים וכמו בסרטים הרעים תמיד מנצחים.
ואנחנו גם חיים בסרט, כמו הסרטים שאנחנו אוהבים לראות ביחד,״
חייכתי חיוך מריר.
התקופה הזה, הכמעט שנתיים האלה היו התקופה הכי טובה בחיי.
ולכול טוב יש סוף,
אבל לא חשבתי שהסוף הזה יהיה כול כך מריר.