לא נותנים למי שאתה אוהב ללכת

עוד לילה שאני לא מצליח להירדם ומדפדף בגלקסי החדש שלי, אחרי מספר של ידידה שאיתה אני יוכל לבלות את הלילה ולישון… על כדורי שינה כבר מזמן ויתרתי שהבנתי שהם לא עוזרים לי… אתמול ידידה שלי שאלה אותי בטלפון אם אני בסדר הסתכלתי על עצמי, הייתי נראה על הפנים ופירקתי חצי בקבוק וודקה וקצת גידלתי שיער אם היית רואה אותי, היית בטח אומרת שאני פשוט ילד ולפעמים את מרגישה המבוגרת מבין שנינו והיית מגלחת לי תקצוות שיער שתמיד שנאת.
וכמו כל לילה מחדש אני תמיד נתקע על המספר שלך וכלכך רוצה להתקשר או לשלוח לך הודעה, אבל המוח שלי לא זוכר אותך כי אני סוג של מדחיק אבל הלב? הלב זוכר הכל את צדקת שאמרת לי שניה לפני שהלכת ש"ההבדל בנינו הוא שאתה יודע מה יהיה לי אחרי שאני יבין שהלכת ואני ידע מה יהיה לך בלב אחרי שתעכל שהלכתי“ צדקת בכל מילה ואני תמיד ידעתי שאני אוהב אותך אבל, רציתי לצאת גבר ולתת לך לחשוב שאת רק סטוץ בשבילי לא יותר מזה, אז לא אני לא בסדר כבר הרבה זמן שאני לא בסדר ורק עכשיו אני מעכל אתזה אני לא ישקר לך ויגיד לך שאני בוכה בלילות של אלכוהול, כי ממש לא אבל הסקס כבר לא אותו דבר אין לזה משמעות בשבילי ולפעמים שאני מנשק מישהי אחרת אני מדמיין שזה הפנים שלך שאותך אני מנשק והמילות האהבה שלא שוות דבר פתאום שראיתי את הפנים שלך הרגשתי שיש להם משמעות אדירה, אבל זהו אני אפס נתתי לך ללכת ואפילו לא נלחמתי על האהבה שלי אלייך… אני כלכך רוצה אותך לדבר איתך אבל אני פחדן אני מפחד שמישהו אחר תפס את המקום שלי בלב שלך אבל היום אחרי שניפצו לי תבועה וכמה מילים של ידידה טובה שלי "לא נותנים למי שאתה אוהב ללכת!" אני מוכן אז ארזתי תיק של בגדים ונקשתי בדלת הדירה הקודמת שלנו את הופעת עם החיוך הכי יפה ופשוט עפתי עלייך בחיבוק ושאלתי "את מוכנה לקבל אותי בחזרה לחיים שלך?" את רק נישקת אותי ופתחת לי את הדלת ועכשיו? עכשיו אני לא יתן לך ללכת אפעם