לא מאוהבים

"אתם לא מבינים את זה בגלל ש-" היא החלה להגיד, זה היה הפזמון שלה לאחרונה, וזה הרג אותי כמה שרציתי לרצוח אותה בכול פעם שהיא התחילה על השטות הזו.
"-בגלל שאתם לא מאוהבים," סיימתי את משפטה. "שמעו, הפנמנו, ואחרי הפעם השנייה זה סתם מעצבן." הוספתי, והדלקתי עוד סיגריה, דבר שהתחלתי לעשות בכול פעם ששמעתי אותה מתחילה עם זה עוד פעם, עם כל הקטע של ההתאהבות, אני חושבת שיום אד, כשהיא תתפכח מהסיפור אהבה שלה, אני אבקש ממנה החזר כספי על כל הסיגריות שבזבזתי בגלל החפירות שלה.
"אני פשוט לא מבינה מה הקטע, את יודעת." אני אומרת ולוקחת שאיפה עמוקה, יודעת שאני אצטרך כמה שיותר אנרגיה בשביל השיחה הזאת.
"אני הייתי מאוהבת פעם," יש לה מין מבט כזה, אתם יודעים כזה שאומר שזה לא אותו הדבר.
"וזה לא היה מדהים כמו שאת מתארת." אני מוסיפה וכמעט מוכנה להישבע שראיתי אותו עומד, שם מתחת לעץ שלנו.
"האמת שזה כאב לא מעט." אני אומרת ועוצרת לבדוק אם היא עדיין ממוקדת או שהיא כבר איבדה את הריכוז והיא חולמת עליו עוד הפעם, ותעשו לי טובה, ותגידו לי לסרב אם יציעו לי אי-פעם לגלות על מה היא חלמה.
"ומוערך יתר על המידה." אני הוספתי, חושבת על אדם אחר אומר לי את השורות הללו, שאז הן נאמרו תחת אר הכוכבים, שנייה לפני שהכול נגמר.
לפתע היא כבר לא הייתה שם, והדבר היחיד שהיה שם, היו ידיו החמימות של מישהו שחשבתי שאיבדתי לפני זמן רב, של מישהו שהיה אמור להיות רחוק ממני כמו השמש, וששבר את ליבי שוב ושוב רק בעזרת מבט אחד.
"לא יכולתי לומר זאת בצורה טובה יותר, לאב."