לא להסתכל על העבר- פרק 28

פרק 28-

-מנק' המבט של סול-
התעוררתי.. לאט לאט, הראש כאב לי בצורה נוראית.
היה לי סחרחורות, רציתי לקום מהמיטה אבל… לא הצלחתי.
זה היה קשה מידי.
הסתכלתי מסביב, הייתי בבית חולים, הקירות היו בצבעי לבן ותכלת, צבעים חיוורים נורא
היה ריח נוראי וחמוץ, של אוכל רקוב.
נשימותיי היו כבדות ואיטיות ובעיקר כואבות, היה כואב לי לנשום, ולבלוע את רוקי.
"איפה אני?" מילמלתי שוב ושוב.
"היא התעוררה!" שמעתי צעקה מבעד לחדר.
בן אדם גבוה, נאה וחסון הופיע מולי. דמעות יצאו מעיניו, הוא היה נראה בגילי.
לא הבנתי למה הוא בוכה ומה קרה לו.
"מה קרה לך?" שאלתי מבולבלת,
הוא לא ענה, הוא רק המשיך לבכות עוד ועוד, דמעותיו זלגו ולא הפסיקו.
"סולי.." השפיל ראשו לרצפה.
"איך אתה יודע איך קוראים לי." נרתעתי לאחור.
"את לא זוכרת אה?" הרגשתי שהוא נפגע.
"מה אני אמורה לזכור?" לא הבנתי למה הוא מתכוון.
"אותי!" צעק מתוסכל.
נבהלתי ממנו, למה הוא צועק עליי? אני לא מכירה אותו. מה הוא רוצה ממני..
"אני לא מכירה אותך." מילמלתי לעברו,
"את כן! אוקי את כן!" לחש לי.
"מי אתה?!" צעקתי מרוב עצבים.
"אני צ'ייס! אני חבר שלך! את לא זוכרת אותי?!!" צרח, כשנראה לי שכל הבית חולים היה מסוגל לשמוע אותו.
~
–פלאשבק—
מישהו ליטף את לחיי.
"חיים שלי.." נשמע קול רך,
"אני אוהב אותך את יודעת אתזה?" הקול שאל.
"את חשובה לי סולי. את צריכה לקום. את חייבת לקום." הקול התחנן עד סף דמעות.
~
כאב לי הראש בצורה נוראית, החזקתי את ראשי בחוזקה ודמעות ירדו מעיניי.
"סולי מה קרה לך?" נבהל צ'ייס וחיבק את כל גופי.
"א.. שום דבר. אני בסדר." אמרתי ונרתעתי ממנו.
אני כמעט בטוחה שהקול היה צ'ייס.
הוא לא ידע שאני שומעת אותו…
מה אני אמורה לעשות יואו??
אני לא אגלה לו בינתיים על מה ששמעתי.
אני אנסה לשמוע עוד קטעים ממה שקרה.. ממה שאני לא זוכרת..
ואז אני אחליט מה לעשות.
"אני רוצה ללכת לישון קצת. אתה יכול ללכת?" ביקשתי בלחש.
"בסדר.." אמר מיואש ויצא מהחדר.