לא להסתכל על העבר- פרק 23

פרק 23-

-מנק' המבט של צ'ייס-
ישבתי במחששה, הרגל רעדה במהירות מטורפת. איפה סול? אני שעות מנסה להתקשר אלייה, והיא לא עונה. מה לעזאזל קרה לה? אולי היא כועסת עליי? אולי קרה לה משהו?
"אדון מיילנר." קול צפצפני ומעצבן נשמע מאחוריי.
"מה." מילמלתי עצבני, מסתובב לאחור.
"מה אתה עושה מחוץ לכיתה?" שאלה המנהלת.
"משהו." גילגלתי את עיניי.
"לך לכיתה, לפני שאני אתעצבן." אמרה המעצבנת הזאת.
"לך לכיתה, לפני שאני אתעצבן." חיקיתי אותה.
"בחור צעיר!!! עוף לכיתה." צרחה בקול הגבוהה והמחריש אוזניים שלה.
"לא בא לי." זילזלתי והעפתי את מבטי לעבר השער. מתכנן איך לצאת מהכלא הזה שנקרא בית הספר.
"בלי רצון." היא אמרה. עלתה לי על כל העצבים, "המנהלת" הזאת. מי היא חושבת שהיא מדברת אליי ככה? אולי בגלל שאני קרצייה. צחקתי בקול בגלל המחשבות שלי.
"בוא." משכה את ידי, לעבר הכיתה שלי.
"כנס." פקדה עליי.
"נכנס, רוגע. את במחזור? אם כן, אז את נשמעת ככה." אמרתי צוחק עלייה.
"פשוט תכנס.." התייאשה.
"ביי." לחשתי.
נכנסתי לכיתה, וכל המבטים הופנו אליי.
"סובבו מבט." פקדתי עלייהם. וכולם תוך שנייה סובבו מבט.
אולי אני ממש נשמע מגעיל, אבל.. כשאני עצבני זה לא טוב.
"הו, הנה צ'ייס היקר שלנו." מילמלה המורה.
"היי המורה." מילמלתי בחיוך מזויף.
"שב." הורתה לי לשבת.
"איפה לשבת?" שאלתי עצבני, רוצה לצאת מכאן כבר.
"שם." אמרה לי לשבת ליד ילדה. חמודה כזאת.
הלכתי לעבר הילדה, הנחתי את התיק על הכיסא והתיישבתי. היא לא נראת כמו כל הפרחות בכיתה, היא חמודה כזאת, שונה.
"היי." לחשתי לה.
"היי." היא הסמיקה.
"מה קורה?" מילמלתי. מכין מטוסים מנייר.
"בסדר. ואיתך?" אמרה בחיוך ביישני.
"אחלושים." אמרתי, מחקה את את החיימשלי. את סול שלי.
"את מדבר כמו בחורה." צחקה.
"האמ… תודה?" צחקתי אחרייה.
"פשוט נזכרתי בחברה שלי." אמרתי. מוריד את החיוך בשנייה.
"אה…" נרתעה לאחור.
"אני מנסה להתקשר אלייה, והיא לא עונה. אני פוחד שקרה לה משהו." מילמלתי.
"יהיה בסדר." לחשה. וליטפה את גבי, הלוך ושוב.
חייכתי אלייה בקטנה, וסיימתי להכין את המטוסים.
"באהבה מילדי הכיתה." כתבתי על המטוס. וואי, זה הולך להיות קורע. חשבתי על מה שהולך לקרות עוד שנייה, ופרצתי בצחוק קטנטן.
"משהו מצחיק?" שאלה המורה.
"כן." פלטתי ציחקוקים.
"רוצה לשתף אותנו?" המשיכה לשאול.
"אמ….. נע. לא בא לי." אמרתי מנסה להתחמק.
"אוקיי, עכשיו שקט!" ביקשה המורה.
"אוקיי אוקיי." מילמלתי. לא מתייחס בכלל למה שהיא אמרה.
הייתי בשורה הראשונה, ככה שאני קרוב למורה. אבל היא לא ראתה שהכנתי מטוסים.
כאשר היא הסתובבה ללוח, כדי לכתוב משהו עם הטוש המחיק שלה. התכוננתי לזרוק על המורה, ויד עצרה אותי.
"מה אתה עושה?" נבהלה הילדה שישבה ליידי.
"זורק על המורה?" אמרתי לה.
"אוקיי?" צחקה בקול רם.
"אגב, מה שמך?" שאלתי אותה.
"אסיף." מילמלה בחיוך קטן.
"היי אסיף." צחקתי.
"אה. ולי קוראים צ'ייס." הוספתי.
"אני יודעת." פלטה צחקוקים.
התכוננתי שוב לזרוק על המורה, היא בדיוק הסתובבה בחזרה אלינו. הכנסתי מהר את המטוס מתחת לשולחן, כדי שלא תעלה עליי.
"אני מצפה שתעתיקו. כולל אתה אדון צ'ייס הצעיר." אמרה לי.
"אחר כך." אמרתי צוחק.
"העיקר שתעתיק." גילגלה עיניים.
היא שוב הסתובבה לעבר הלוח, ו…..זרקתי עלייה! זה הצליח!
"מי. זה. היה?" צרחה בחוזקה, מדגישה כל מילה.
פתאום, שקט השתרר בכיתה.
"צ'ייס." אמרה אסיף. מצביעה עליי.
"לא נכון!!" צעקתי מתגונן.
"צאו שנייכם לבחוץ!" צרחה עליינו.
קמנו מכיסאותינו, ויצאנו לבחוץ. הלכנו לעבר המדשאות. והתיישבנו.
"בוגדת!" צחקתי מחבק אותה חיבוק דוב.
"בוגד!" חיקתה אותי.
"וואי, זה היה מצחיק." אמרתי, מניח את ראשי ליד ראשה. ושנינו שוכבים על הדשא.
התקרבנו אחד לשני, הצמדנו את אפנו אחד לשני. התקרבנו עוד ועוד..
ואז נשמעה הצליל של האייפון שלי. שלחו לי הודעה.
"בוא מהר, סול בבית חולים." השתתקתי. הייתי בהלם. היא בבית חולים, נלחמת על החיים שלה ואני פה. עוד שנייה מתנשק עם מישהי אחרת! אני כזה אידיוט. דמעות עלו בעיניי.
"מה קרה חיימשלי?" אמרה אסיף בלחש.
"דיי. תעזבי אותי. אני חייב ללכת." אמרתי לא מסתכל אפילו לעברה.
"מה קרה אבל?" היא התעקשה לדעת מה קרה לי.
"חברה שלי בבית חולים אוקיי? היא נלחמת על החיים שלה, בזמן שאני עוד שנייה בוגד בה! את קולטת שעוד שנייה בגדתי באהבת חיי?" שאלתי צועק. ודמעות נופלות מעיניי.
"אני.. אני לא ידעתי שיש לך חברה. חשבתי שנפרדתם. כשאמרת לי שהיא לא עונה לך, שיערתי שנפרדתם.. והיא לא רוצה לענות לך." אמרה, מגרדת את ראשה מהמבוכה.
"עכשיו את יודעת, ביי!" צעקתי.
הלכתי במהירות לעבר המכונית, הכנסתי את המפתחות. מסובב אותה, ופותח את האוטו. נסעתי במהירות, הכי מהר שאני יכול. חברה שלי פאקינג בבית חולים!! בלב שלי? התחולל סערה, בכי, כעס, עצב. הכל מהכל.
סולי.. אני לא הולך לאבד אותה. אין מצב שאני מוותר עלייה. אני אוהב אותה כל כך..