לא להסתכל על העבר- פרק 17

פרק 17-

-מנק' המבט של צ'ייס-
ישבתי עם תומס, הוא שיכור אז ניצלתי את ההזדמנות שהוא יספר לי הכל.
"אחי מה עובר עלייך?" שאלתי את תומס.
"לא עובר עליי כלום." צחק בצחוק שיכור.
"אתה מאוהב בסול?" שאלתי מפחד מהתשובה שלו.
"כן, מה אתה לא מבין? זה שאתה חבר שלה זה לא אומר, אני אוהב אותה." צרח כולו שיכור.
"אני.. אני לא ידעתי." מילמלתי.
"עכשיו אתה יודע!" צרח.
"כן.. עכשיו אני יודע." לחשתי כולי מפחד.
"לא רציתי להגיד לך שאני מאוהב בה, כי אתה החבר שלה! ואתה החבר הכי טוב שלי, ולא רציתי לפגוע בך!" צעק ובין המילים הוא פלט ציחקוקים.
"כבר פגעת." מילמלתי לעצמי, לא רציתי שהוא ישמע.
"אני הולך לישון, סלאמת." אמר מצחקק.
"שום לישון! קום, ולך להתקלח." אמרתי לתומס.
"לא רוצה ולא רוצה." צחק.
תפסתי את ידו הכנסתי אותו מתחת לזרם המים והוא התאושש קצת.
"הלו! אחי, כל הג'ינס נדבק לי לחיים." צעק תומס, כשהג'ינס נדבק לו לכל הגוף בגלל המים.
"מצטער." מילמלתי בזילזול והלכתי לעבר המיטה שלי.
"מה עובר עליך?" שאל.
"מעניין מה עובר עליי…" לחשתי לעצמי.
"עזוב, כלום לא עובר עליי." אמרתי הפעם בקול רם, כדי שהוא ישמע.
"אוקיי.. אני נכנס להתקלח." אמר תומס.
שכבתי במיטה, כשגבי מופנה לעבר מיטתו של תומס הוא יצא מהמקלחת ושכב במיטתו.
לא רציתי להסתובב לעברו, המשכתי להפנות את גבי לעברו ולאט לאט ירדו לי דמעות, אני נשמע כמו כוסית אבל אני כל כך אוהב את סול, אני לא מוכן לאבד אותה בראשי התמלאו מחשבות, מה יקרה אם היא תעזוב אותי? מה יקרה אם ניפרד והיא תיהיה עם תומס? היה במוחי המון המון מחשבות, לא הצלחתי למצוא פתרון לאף אחת מהם.

-מנק' המבט של הייס-
הייתי חייב לברר את זה, הרופאים הביאו לי את הבדיקה אבל זה לא יתכן!
הלכתי לעבר המרפאה הייתי חייב לדעת אם זה נכון או לא.
צעדתי באיטיות ובחשש לעבר הרופא הראשי של המרפאה.
"רציתי לשאול שאלה." ביקשתי בחביבות.
"בוודאי, לך על זה." חייך לעברי.
חיפשתי בתיק העבודה שלי את התוצאות של הבדיקה, והנה! מצאתי.
"רציתי לשאול אם הבדיקה הזאת נכונה." אמרתי והגשתי לעברו את התוצאות של הבדיקה.
"קשה לי לענות לך על זה." אמר וגירד את קודקוד ראשו.
"אני צריך תשובה!" צרחתי, לא התכוונתי לצרוח אבל הייתי עצבני. הוא נרתע לאחור.
"אני מתנצל." מילמלתי.
"זה נורא חשוב לי אני חייב שתעזור לי." המשכתי את דבריי.
"אני לא מבטיח שום דבר, אני אבדוק את זה במעבדה ואחזיר לך תשובה מתי שתיהיה לי תשובה מלאה." אמר לי.
"אוקיי, תודה." לחשתי לו.
"בכיף." חייך בחביבות.
צעדתי מחוץ למרפאה, אני חייב תשובה הגיונית! איך זה יכול להיות? אני פשוט בהלם, אני.. וואו.. זה פשוט לא אמיתי. אני מקווה לקבל תשובה בהקדם, בינתיים אני אשמור את זה אצלי ולא אגלה לאף אחד עד שיהיה לי תשובה אמיתית.