לא להסתכל על העבר- פרק 14

פרק 14-
-מנק' המבט של תומס- (מוקדש לסוואגית סלינטור)
התגעגעתי לשי, חייגתי את המספר המוכר שכל כך התגעגעתי אליו, אחרי כמה שניות היא ענתה.
"הלו?" שאלה, היא לא מכירה את המספר שלי אז אני עובד עליה.
"הלו?" חזרתי אחריה.
"סליחה? מי זה?" התעצבנה.
"סליחה? מי זה?" חזרתי אחריה שוב.
"גיליתי אותך!" היא צעקה.
"מי זה אותי?" שאלתי.
"אח… תומי, תומי, אתה? לא תצליח לעבוד עליי." אמרה, איך היא עלתה עליי?
איך גילית?" שאלתי מופתע.
"איך גיליתי? אני מכירה אותך פאקינג מהילדות." צחקה עליי.
"אז מה שלומך?" שאלתי בקול מוזר, כמו של יובל המבולבל.
"הכל סבבות ואיתך?" צחקה מהחיקוי שלי של יובל המבולבל.
"בסדר את יודעת.." עניתי
"אני אבוא לבקר, אני מבטיחה." היא אמרה, היא ידעה שאני חושב על זה היא מכירה אותי כל כך טוב. יותר מכולם…
"אוקיי, אנחנו הולכים לחדר אוכל נדבר אחר כך?" שאלתי אותה.
"כן, ביי תומי." אמרה.
"ביי שישי." אמרתי והרגשתי שהיא מחייכת, כל כך התגעגעתי אליה שנים של געגוע.
שמתי עליי מכנס ג'ינס, חולצה פשוטה והלכתי לחדר אוכל הוא היה יחסית ריק, לא היו בו הרבה תלמידים הבטתי מסביב עד שקלטתי את כולם, ראיתי את כולם חוץ מצ'ייס וסול שצריכים לבוא חיכינו להם ואחרי כמה דקות שהעברנו בצחוקים ודיבורים הם הגיעו.
~
-מנק' המבט של צ'ייס-
"אני לא תינוקת." צחקה סול מתפקעת מצחוק.
"את כן." צחקתי עליה.
"אני לא." אמרה בציחקוקים שהיא עדיין על הגב שלי.
"את כן ואת כן!" המשכתי להתווכח איתה.
"נגיד שאני תינוקת, אם כבר אתה תינוק!" אמרה.
"אני לא." צחקתי ובטעות בגלל שצחקנו נפלנו על הדשא, כשאני על סול והפנים שלנו קרובות ואנחנו שנייה מנשיקה. הסתכלנו אחד על השני בעיניים, כל כך רציתי לנשק אותה באתי לנשק אותה, אבל היא קמה ממני.
"אמ.. בוא נחזור." אמרה קמה ממני במהירות ומנקה את בגדייה מהדשא.
"כן בואי." אמרתי.
היא לא הייתה על הגב שלי, היא התרחקה ממני קצת היא הרגישה מביושת מכל העיניין..
"סול? בואי שנייה." אמרתי היא התקרבה בקטנה, תפסתי את היד שלה וקירבתי אותה אליי מניח את היד שלי על הכתף שלה, ככה גם היא עשתה.
הגענו לפנימייה, פתחתי בשבילה את השער הפנימייה נראתה כרגיל, שום דבר לא השתנה…
צעדנו לעבר החדר אוכל, הסתכלנו סביב וראינו את כולם. השעה הייתה 17:00 בערב.
אנחנו תכף יוצאים קצת להסתובב בעיר, בטח הולכים למועדון אחד.
"היושים." אמרה סולי.
"היושים." חיקיתי אותה, כולם צחקו.
היא חיפשה את אנה, היא הייתה בסוף השולחן היא התחבאה לסול בקטנה.
"תאומיי!!!" צרחה סול כולה מתרגשת. מי ישמע? לא ראו אחת את השנייה יום אחד.
"אני לא מכיר אותה." אמרתי בלחש, פורץ בצחוק.
"שב בשקט! נאני!!!" היא אמרה לי, כשהיא אומרת "נאני." היא מתכוונת לאנה, זה הכינוי שסול ושי נתנו לה.
"סיסי!" אנה אמרה לסול. סיסי זה השם של סול.
הן חיבקו אחת את השנייה חזק חזק וישבו בשולחן, הם התחילו להסתכל על כל אחד מאיתנו ולהתלחשש.
"אחמ אחמ בלי סודות בחברה אחמ." שיחקתי את עצמי משתעל.
"וואי, צ'ייס לך לרופא! תבדוק את השיעולים שלך." אמרה סול בציניות.
"הא הא הא." גיכחתי בציניות.
"שאש כולם! לאכול." ציוותה עלינו אנה. תומי וקמרון ישבו בצד ושתקו, הם כנראה פוחדים.
"אל תשאשי אותנו!" צחק עליה קמרון, סוף סוף מדבר.
"זכותי." אמרה מזיזה לצד את שיערה כמו סנובית.
"ס'הה." אמרה סול ועשתה כמו אנה.
"אנה, את מלמדת את סולי להפוך לסנובית." צחקתי עלייהן.
"צ'ייס צודק." תומי התערב, וצחק בקול רם.