לא להסתכל על העבר- פרק 13 תגיבו!!

פרק 13-
-מנק' המבט של קמרון-
התעוררתי מוקדם, ישבתי על המיטה וקראתי ספר הוא היה משעמם…
הייתי חייב להעסיק את עצמי במשהו, הלכתי למיטה של אנה היא ישנה חיבקתי אותה ונשקתי לה. היא זזה לעברי והסתכלה עלי עם עיניים חצי פקוחות חצי סגורות.
"מאמי." מילמלה לעברי וליטפה את שערי.
"יפה שלי.." לחשתי לה, לפתע היא שמה את יידיה על פיה הבטתי בה מבולבל.
"מה קרה?" שאלתי צוחק.
היא רצה במהירות למקלחת וציחצחה שיניים, עכשיו הבנתי למה היא שמה ידיים על הפה…
"נסיכה שלי." צחקתי עליה במשך כמה דקות.
"ירע, על תצחק עליי!" היא אמרה מגחכת אבל המשכתי לצחוק.
"אבל בא לי." אמרתי בתמימות.
"אתה פשוט רע." היא התחילה לצחוק עליי.
"נעלבתי." התחלתי לבכות בכי מזויף.
"אני… אני מצטערת לא התכוונתי!" היא האמינה לי וביקשה סליחה.
"פתי מאמינה! את האמנת לי." צחקתי עליה כל כך חזק שלא יכולתי להפסיק.
"שאש!!" השתיקה אותי.
"אוקיי אוקיי." צחקתי.
היא עשתה משהו באייפון שלה, הקלידה משהו ושלחה.
אחרי שנייה נשמע רטט באייפון שלי לחצתי על ה- whatsapp וראיתי שהיא עשתה קבוצה, השם של הקבוצה הייתה "המאגניבים." צחקתי מהשם של הקבוצה, נכנסתי לקבוצה
"היושים חבר'ס בא לכם להיפגש הערב?" אנה כתבה בקבוצה, המשתתפים של הקבוצה היו: סול, אני, אנה, קמרון, צ'ייס, תומס, מוראל, ושי.
אנחנו מאוד התחברנו לילדים שבבית המחסה, אני שמח שהיה את הטיול הזה זכיתי להכיר אנשים מדהימים!
"בטח אהבה שלי, בואו נצא קצת." הקלדתי ולחצתי שלח.
"היי תאומי, אני יכולה." כתבה סול.
"אוף, איזה באסה.. אני לא יכולה. אני אבוא בפעם אחרת. כולם מהבית מחסה לא יכולים.. " כתבה שי.
"באסות, נקבע פעם אחרת." כתבו אנה וסול.
"יאללה אני יכול, סולי לבוא לאסוף אותך?" כתב צ'ייס.
"סבבות, תבוא ב-19:30." כתבה סול לצ'ייס.
"גם אני יכול, אתם באים לחדר אוכל?" שאל תומי את האלה שבפנימייה.
"אנחנו באים, סול רוצה לבוא גם?" שאלנו את סול.
"כןכןכןכןכן." התלהבה סול.
"חחחחחחח יאללה אני בדרך אלייך." כתב צ'ייס.
סגרתי את ה-whatsapp וירדתי לחדר אוכל, כולנו נפגשים שם עכשיו.

-מנק' המבט של צ'ייס-
ישבתי בחדר שוקע במחשבות, בוהה בתקרה וחושב על המון המון דברים שהעסיקו את ראשי.
לפתע קיבלתי הודעה, אנה עשתה קבוצה של כולנו…
"היושים חבר'ס בא לכם להיפגש הערב?" אנה כתבה.
"בטח אהבה שלי, בוא נצא קצת." כתב קמ הם כאלה מאוהבים. צחקקתי לעצמי.
"היי תאומי, אני יכולה." כתבה סול בשנייה עלה לי חיוך.
"אוף, איזה באסה.. אני לא יכולה אני אבוא בפעם אחרת, כולם בבית מחסה לא יכולים.." כתבה שי קצת התבאסתי, אבל יש עוד הרבה פעמים.
"באסות, נקבע פעם אחרת." כתבו סול ואנה.
"יאללה אני יכול, סולי לבוא לאסוף אותך?" הקלדתי ולחצתי שלח.
"סבבות, תבוא ב-19:30." היא כתבה.
"גם אני יכול, אתם באים לחדר אוכל?" שאל תומי.
"אנחנו באים, סול רוצה לבוא גם?" שאלנו את סול.
"כןכןכןכןכן." היא התלהבה ממש. צחקתי
"חחחחחחח יאללה אני בדרך אלייך." כתבתי.
שמתי נעליים ויצאתי לסול, הלכתי ברגל בערב אני אבוא לאסוף אותה באוטו של הפנימייה.
אחרי כמה דקות בערך עשר דקות של הליכה, הגעתי לצריף דפקתי חלש ושמעתי את הצעדים של סולי.
"רק שנייה." היא אמרה ופתחה לי את הדלת.
"סולי." חיבקתי אותה.
"היי." ציחקקה.
"את מוכנה?" שאלתי את סול.
"יאפ." היא הינהנה.
"בואי." אמרתי לה.
הלכנו ברגל עד לפנימייה, מתיישהו היא התעייפה היא נעמדה במקום ולא זזה.
"צ'ייס אני עייפה." מילמלה.
"מפונקת." צחקתי עליה והרמתי אותה על הגב שלי.
"אמאלה תיזהר!" היא צרחה כמו ילדה קטנה.
"יתינוקת, אני שומר עלייך." צחקתי עליה.