לא להסתכל על העבר- פרק 12 מוקדש ל-שר <3 תגיבו!!

פרק 12-
-מנק' המבט של אנה-
ישבתי בחדר משחקת באייפון השחור שלי, החדר היה ריק רק אני ושותפה שלי לחדר היינו בו, היא קראה ספר אחרי שנייה בערך נשמע רטט באייפון, שי שלחה הודעה בקבוצה שלנו.
"היי תאומות שלי מתגעגעת." כתבה בקבוצה שלנו.
"יפות שלי מתגעגעת מלא." הקלדתי ולחצתי שלח.
סול הזאת ישנונית, צחקתי מהמחשבה הזאת היא עדיין לא ערה.
"אליס?" שאלתי את השותפה שלי לחדר.
"אה ניני?" היא קוראת לי ניני שם מוזר אבל נזרום…
"האמ.. איזה ספר את קוראת?" שאלתי.
"אסון יפיפה, אני לא בטוחה שאת מתחברת." אמרה בחיוך קטן.
"לא ממש מתחברת." גיחכתי בקטנה.
"יש חדש בפנימייה? המנהלת הודיעה משהו חדש?" שאלתי
"לא ממש, לא שידוע לי." ענתה.
"קיי, תודה." אמרתי בחיוך.
~
אחרי כמה דקות ששיחקתי בקנדי קראש היה לי נמאס, שמתי את האייפון בכיס האחורי של השורט שלי והלכתי לחדר של הבנים.
"היי אחוקים." צחקתי ושמתי את ידיי על כתפייהם של צ'ייס ותומי.
"היי אחוקית." צחקו וכל אחד מהם נישק לי את הלחי באותו זמן, הוצאתי במהירות את האייפון וצילמתי יצאה תמונה מושלמת, ציחקקתי והעלתי לפייסבוק.
קמי היה במקלחת כנראה הוא מתקלח, ישבתי על המיטה שלו מסניפה את הריח שלו שנדף מהכרית.
אחרי כמה שניות קיבלתי הודעה, היא הייתה מסול תודה לאל שהיא נזכרה להתעורר!
"היי אהובות שלי בוקר טוב, מתגעגעת המון." כתבה.
"חחחחח סול יא ישנונית." הקלדתי ולחצתי שלח.
התפקעתי מצחוק והבנים הסתכלו עלי בבילבול. צחקתי עוד יותר פשוט לא יכולתי להפסיק.
"עזבו." צחקתי.
"אנה? צודקת בכל מילה." כתבה שי, צחקתי.
~
"משעמם לי!" צעקתי לתומי וצ'ייס רציתי לעצבן אותם.
"ומה אני אמור לעשות במידע הזה?" שאל תומי וצ'ייס הסכים איתו.
"האמ.. בואו תשעשעו אותי." אמרתי ואחרי שנייה התחרטתי שאמרתי את זה.
"לשעשע אותך אה?" אמר צ'ייס בחיוך שובב.
"הלו, שובב! התכוונתי שתצחיק אותי." ביטלתי את מה שאמרתי.
"זה כבר משהו אחר…" צחק.
"חבר'ס אתם משעממים, אני הלכתי להסתובב בפנימייה תמסרו ד"ש לקמי. ביי סתומים שלי." אמרתי וברחתי לפני שהם יספיקו להגיד משהו.
התחלתי להסתובב קצת בפנימייה ולא האמנתי למראה עיניי. ראיתי מקום שומם ומסקרן שבחיים לא ראיתי קודם לכן, הסתקרנתי נורא אבל מצד שני חששתי פסעתי בצעידות קטנטנות לעבר המקום השומם, המקום היה כל כך יפה הוא היה פינה קטנה, פשוטה אך יפה. ראיתי שם בחור, הוא ישב במקום הוא הפנה את מבטו אליי.
"מה את עושה פה?" אמר בתוקפנות מתקרב אליי באיום.
"הלו? תתרחק ומיד!" צרחתי עליו. מה יש לו? מה עשיתי לו?
"תתרחקי מכאן." צעק עליי.
"מה אתה צועק עליי?" צרחתי עליו.
"אני מצטער אוקיי? לכי מכאן!" צעק שוב.
"אעלק סליחה! לך זדיין." סיננתי בין שיניי, עלה לי על כל העצבים הבחור הזה.
הלכתי שם במהירות רק לא לראות את הפרצוף שלו, דמעות ירדו מעיניי אני לא אוהבת שצועקים עליי. הייתי חייבת חיבוק מקמי, נכנסתי במהירות לחדר וראיתי את קמי.
"קמי?" שאלתי והוא הסתובב לעברי.
"אה נסיכה שלי?" שאל אותי.
"אפשר חיבוק?" שאלתי ובטעות זלגה לי דמעה בוגדנית.
"בטח, אבל מה קרה?" נבהל במהירות.
"כלום, אני פשוט רוצה חיבוק." עניתי.
הוא פרס את ידיו לצדדים ונדחסתי בין כל גופו החם, וקיבלתי את מה שרציתי חיבוק חם ואוהב מה שהייתי צריכה.

-מנק' המבט של צ'ייס-
החלטתי שאני אלך לבקר את סול כמו שהבטחתי, האמת שגם מאוד התגעגעתי אליה…
שמתי על עצמי ג'ינס, חולצה ונעליי נייק גבוהות.
"חברלך אני זז נדבר." אמרתי להם.
"אפ אפ אפ לאן?" עצרה אותי אנה.
"האמ… לסול (?)" שאלתי בטיפה חשש.
"הופה, תהנה ואל תשכח שבפעם הבא אני באה איתך!" אמרה בכעס מזויף.
"ברור נסיכה שלי, ברור." ציחקקתי חיבקתי אותו ויצאתי.
הלכתי עד לצריף הוא ממש קרוב לפנימייה, כרגיל הרחוב היה שומם ושקט לא היה משהו חדש. דפקתי על הדלת והיא פתחה יפה כמו תמיד, עדינה כמו שאני אוהב אותה..
"יפה שלי." מלמלתי לעברה.
"כל כך התגעגעתי אליך." קפצה עליי בחיבוק ענק.
"גם אני אלייך קטנה שלי, מי ישמע לא התראנו יום אחד." צחקתי.
"ירע, הרסת את הרגע המושלם." היא צחקה, צחקתי אחריה.
"חמודה? את לא מזמינה אותי להיכנס?" צחקתי כל כך חזק.
"חמודה הכלב שלך." צחקה.
"מצטער לאכזב, אין לי כלב." גיכחתי.
"יא ראבי, תתני כבר להיכנס." צעקתי מיואש.
"הנה, הנה רוגע." נתנה לי סוף סוף להיכנס!
נכנסתי לבית והתפרסתי לרווחה על כל הספה, הרגשתי בבית הרגשתי נוח בצריף.
"אח.. עכשיו אני מרגיש בבית." צעקתי מתיישב מניח רגל על רגל.
"הלו הלו חמוד, עד לכאן! משחק אותה ערס." אמרה סול כמעט מתנו מרוב הצחוק. כיף לי איתה, אני מתאהב בה, אני פשוט.. אוהב אותה.
~
-מנק המבט של סול-
ישבתי בצריף רגל על רגל ודוחסת פופקורן לפה, ראיתי סרט מתח הייתי בחלק הכי מותח ו…בום! נכבה הטלווזיה.
"עולם אכזר!!" צעקתי לאוויר.
"תחזיר לי את הטלוויזיה שלי!!" המשכתי. אוף לא פייר..
לפתע נשמע דפיקה בדלת הלכתי לפתוח, ראיתי את צ'ייס שמחתי כל כך לראות אותו.
"יפה שלי." מילמל לעברי.
"כל כך התגעגעתי אליך." קפצתי עליו בחיבוק ענקי.
"גם אני אלייך קטנה שלי, מי ישמע לא התראנו יום אחד." אמר והרס את כל הרגע "המושלם."
"ירע, הרסת את הרגע המושלם." אמרתי לו. חצוף? מה הוא הורס את הרגע המושלם? ציחקקתי.
~
היה לי ולצ'ייס זמן איכות מדהים, נהנתי איתו כל כך… עכשיו הוא חוזר לפנימייה.
"ביושים חיים שלי." נפרדתי ממנו.
"ביושים נסיכה שלי." גיכח בקטנה.
נופפתי לו לשלום והוא הלך. היה מאוחר מאוד. הוא נשאר אצלי עד אחת בלילה, עליתי לישון במהירות תכף חוזרים לבית הספר, ממש אין לי חשק לזה..
עליתי למיטה, הייתי עייפה מתמיד שמתי את השמיכה על גופי ותוך שניות נרדמתי.