לא כ״כ אבל אוהבת

אני אוהבת אותו, לא כ״כ, אבל אוהבת
לא ברמה שרואים בסרטים אבל אוהבת
לא ברמה של בכי ביום יום
לא ברמה של לחתוך ורידים מעצבים, אבל אוהבת
ככה פתאום, בלי שום סיבה מוצדקת אני אוהבת
הוא מושפע מכל החברה ולפעמיים מדבר שטויות
יש לו אגו ברמות מטורפות
והוא לא הכי חתיך
כן, יש לו הרבה פגמים
קללות זה חלק בלתי נפרד ממנו
ולפעמיים הוא יכול להיות ילדותי
אבל אני אוהבת אותו
גם שאני מנסה שלא
אני אוהבת אותו
כי הפגמים שלו כבר לא פגמים
והחיוך שלו הפך למקסים
לפתע פתאום יש לי השראה
של לכתוב ולשיר ולרקוד מרוב שמחה
הלוואי והאהבה רק תגדל ותגדל
כולם הפכו להיות יפים יותר
ושירים מתחילים לרגש, איך זה קרה ?
התחלתי להיות יותר חייכנית, לאהוב לתת
בלי רצון לקבל
התחלתי להירדם מוקדם, הרי אני לא צריכה לדמיין את הנסיך על הסוס הלבן
כל כך רחוק ממה שחשבתי, מכל מה שתיארתי
כל כך רחוק מכל מה שהאמנתי
כל כך רחוק, במרחק צר
כל כך רחוק שאפשר להרגיש רסיסים של התחלה
אחרת.