לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 7

התחלתי לחשוב על מה יקרה כשנחזור מאילת, אנחנו נצטרך להיפרד הרי מערכות יחסים רחוקות אף פעם לא עובדות….
פרק 7:
נתנאל שאל אותי "מה יש נהיית עצובה?"
שאלתי אותו "מה יקרה אחרי אילת?"
הוא חשב על זה כמה שניות ואמר "אני לא יודע כנראה שבינתיים נצטרך לזרום ולחיות את הרגע"
אמרתי עם חיוך "ועוד חשבתי שאני אופטימית" הוא צחקק ונישק את שפתיי.
-ביום האחרון באילת (יום אחרון בשביל שניהם), נקודת מבט של שיר-
עכשיו כבר 11:00 בבוקר וב 16:00 הטיסה של ושל לוסי בחזרה לחיפה, במשך כל השבועיים האלו ההייתי רק עם נתנאל והבנים, אני הספקתי כבר להתאהב בנתנאל, אני באמת אוהבת אותו אבל לא נראה שיצא לנו עוד להיפגש כי מערכות יחסים רחוקות תמיד נכשלות וגם זו תכשל. אז אני מניחה שנצתרך לשכוח את מה שקרה ולהמשיך בחיים כרגיל, למרות שאני רוצה שהוא יישאר כחלק מהחיים שלי . ארזתי את הדברים שלי לתוך המזוודה והרגשתי את נתנאל מאחורי מחבק אותי נישק קצרות את צברי ושאל "מזה חיים, כמה זמן לארוז מזוודה?"
עניתי לו כשאני ממשיכה להכניס את בגדי למזוודה "למה כבר סיימת?"
הוא ענה "יאפ" והלך אל הארון להוציא את בגדי האחרונים.

אני ונתנאל עומדים באמצע שדה התעופה איפה שמחלקים את האנשים לפי מטוסים מחובקים, לא מוכנים לעזוב אחד את השנייה, הדמעות כבר עמדו לי בעיניים אבל לא הרשתי לעצמי להוציא אותם כדי לא להראות חלשה,
נתנאל התרחק קצת נישק אותי נשיקה ארוכה ואוהבת ואמר "אני אוהב אותך"
עניתי לו "גם אני אוהבת אותך" נתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים, אמרתי לו "ביי אהובי" הלכתי משם ועברתי את השער עוד לפני שהספיק להגיב, עליתי למטוס והתיישבתי ליד לוסי וליאור.
– נקודת נבט של נתנאל-
עמדתי עם שיר בשדה התעופה היא אמרה לי "ביי אהובי" עם דמעות בעיניים שלא משחררת אותם והלכה במהירות אל המטוס לפני שהספקתי להגיב. הלכתי אל המטוס שלי מבואס רצח מזה ששיר כבר לא שלי, היא לא יכולה להיות שלי. אוף למה היא חייבת לגור בחיפה?! סעמק שתעבור לראשון לציון או משהו, החלטנו לא להיות במערכת יחסים רחוקה כי זה סתם חרטא שנהרס אחרי איזה שבוע, שיר הייתה בשבילי יותר מסטוץ לאילת, היא באמת גרמה לי להתאהב בה, נתנאל שיטרית פאקינג התאהב בפעם הראשונה!
הגעתי בחזרה הביתה, פתחתי את הדלת, נכנסתי לכניסה של הבית וצרחתי "נחשו מי החתיך שחזר מאילת?!" זוהר רצה במדרגות וקפצה אלי לחיבוק, נדר שאני מת על הקטנטונת הזאת! ראיתי את אמא שלי באה אלי מהסלון לחבק אותי, אז הורדתי את זוהר מזרועותיי וחיבקתי את אמא שלי, התנתקנו מהחיבוק ואמא אמרה לי "אוי מתוק שלי, כל כך התגעגעתי" עניתי לה "גם אני התגעגעתי" והעליתי את המזוודה לחדרי.
-נקודת מבט של שיר-
התרגשתי קצת לחזור הביתה, בכול זאת שבועיים לא ראיתי אותו. נכנסתי עם לוסי הביתה וצרחתי "שלום!" ולוסי אמרה לי "איה! רצחת לי ת'אוזן, יש לך את זה ביותר חזק?!" עניתי לה בהתחכמות "כן להראות לך?" ובאתי לצרוח אבל היא מהר שתמה לי את הפה עם ידה אמרה "תודה אבל אני אוותר" גיחכתי וראיתי את אמא ואבא יורדים במגרדות, חיבקנו אותם, הם שאלו איך היה, מה עשינו, אם נהננו וכאלו.
-לאחר יומיים- יום שבת-
"לידור, לוסי ושיר רדו לאכול" צעקה אמא מלמטה בזמן שהייתי על המחשב בחדר שלי וצעקתי לה בחזרה "אני לא רעבה אכלתי לפני שעה" לידור צעק לי מלמטה "אז אל תאוכלי אבל תרדי כי להורים יש הודעה חשובה" התעניינתי לגעת מה ההודעה אז יצאתי מהחדר, ירדתי במדרגות המעוגלות והלכתי למטבח…..