לא כל מה שקורה באילת נשאר באילת – פרק 11

ממש כדי לי להתרחק ממנו, אני לא רוצה להיפגע וממנו נראה לי הדבר היחידי שיצא זה שאני יפגע.. 
פרק 11:
הבית ספר נגמר אז התחלתי ללכת לכיוון היציאה, עברתי ליד החנייה של בית ספר וראיתי את הBMV השחורה מט עם גג פתוח של לידור נכנס לחנייה בכי פוזה שיש ומשך את מבטם של כל התלמידים שהיו בחנייה, חיוך עלה על פני כשראיתי אותו, הוא ראה אותי וצפר לי 2 צפירות קצרות, הגברתי את מהירות ההליכה שלי עד שהגעתי למכונית ובמקום לפתוח את הדלת זרקתי את התיק למושבים האחוריים וקפצתי פנימה ולידור אמר "אופה מישהי פה שמחה, אפשר לדעת מה פשר החיוך?"
תאמת אפילו אני לא יודעת למה אני שמחה, שיקרתי לו "סתם עבר אלי יום טוב"
הוא אמר "טוב" והתחיל לנסוע,
היום הזה ממש לא עבר לי טוב! בגלל נתנאל, הכול היה טוב עד שראיתי את נתנאל!
לידור הסיח את דעתי מהמחשבות "בואי הגענו"
הסתכלתי דרך החלון וראיתי שאנחנו במרחק של 2 רחובות מהבית שלנו אז אמרתי לו "לידור הבית זה שם י'גאון" והצבעתי לכיוון של הבית שלנו,
הוא גיחך ואמר "איזה דבע את, אמרתי לך שהולכים ללירן היום"
נזכרתי בסמס שלו אמרתי "אהה נכון" והוספתי בהתלהבות "זוהר שם?" חיים שלי הקטנטנה הזאת היא כולה נשמה טהורה ותמימה,
לידור אמר "אולי" והתחיל ללכת אל הכניסה של הבניין.
עמדנו הכניסה לדירה, לידור צלצל בפעמון, תוך4 שניות הדלת נפתחה ומולנו עמד לירן שנהיה מחויך ברגע שראה אותנו הוא חיבק את לידור חיבוק גברי כזה ותוך כדי אמר "מה קורה גבר?"
נתן לי נשיקה על הלחי ושאל "הנסיכה החליטה לחזור לבקר?"
צחקתי ואמרתי "אם לא הייתה גר כל כך רחוק הייתי באה יותר"
הוא אמר "אבל עכשיו את עברת לפה, אם ההר לא בא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר"
עשיתי את עצמי נעלבת ושאלתי "אני נראת לך כמו מוחמד?"
הם צחקו ונכנסנו לבית, לירן צעק "זוהר נחשי מי פה?"
היא ירדה במדרגות בהתלהבות ושאלה בקול המתוק שלה "מי? מי? מי? מי?"
אמרתי מאחורה "הפתעה"
היא הסתובבה, צעקה "ששיייררר!!!!!!" וקפצה אלי לחיבוק,
אמרתי לה "התגעגעתי אלייך" הורדתי אותה
היא אמרה לי "גם אני התגעגעתי" ונתתי לה נשיקה קטנה בלחי
לידור ולירן הלכו לחדר של לירן אני ראיתי טלוויזיה עם זוהר ודיברתי איתה קצת על הגן שלה ואז היא ביקשה "תנגני לי"
אמרתי לה "בשבילך הכל" נישקתי אל קודקוד ראשה וקמתי מהספה אל הפסנתר שעמד בסלון, פתחתי את הפסנתר וניגנתי ושרתי את
http://www.youtube.com/watch?v=and8G0RfHHk
שמעתי תוך כדי את הדלת נפתחת ונסגרת אבל התעלמתי והמשכתי לשיר, כשסיימתי הסתובבתי וראיתי את זוהר מוחאת כפיים בהתלהבות ולידה ישב נתנאל, מה לעזאזל הוא עושה פה?!?!
לאחר כמה שניות ארוכות שהסתכלנו אחד לשני עמוק בעיניים מבני לדבר שאלתי אותו "מה אתה עושה פה?"
הוא הסתכל אלי במבט לא מבין ואמר "זה הבית שלי אבל מה את עושה פה?"
העיניים שלי גדלו, הוא האח של לירן וזוהר? אין מצב, איך?! לירן הוא כזה נחמד, דואג, נשמה טובה, זוהר היא כזו מתוקה, תמימה, חמודה אין מצב שנתנאל שהוא ערס, עבריין, סטוצנר, מעשן יהיה אח שלהם.
שאלתי אותו לה מבינה "אתה אח של לירן וזוהר?"
הוא ענה "כן אבל מה את עושה פה?"
התעלמתי שוב מהשאלה שלו של מה אני עושה פה, התיישבתי בספה ממולו ואמרתי "תאמת ציפיתי למשהו יותר טוב כשלירן אמר שלי שיש לו אח בערך בגילי" אבל בלב חשבתי שאין משהו יותר טוב מנתנאל הוא היה באילת כזה נחמד אלי, מתחשב, חמוד, מגן, אוף למה את אוהבת אותו.
הוא שאל אותי "אז עכשיו את מוכנה לענות לי?"
שחקתי אותה ראש קטן ושאלתי "לענות על מה?"
הוא חזר על השאלה שלו "מה את עושה פה? בבית שלי ובראשון לציון בכללי?"
עניתי לו "באתי לבקר את לירן וזוהר ועברתי לגור בראשון"
הוא שאל אותי לא מבין "למה לא סיפרת לי?"
שאלתי "למה שאני יספר לך?"
הוא הרכין את ראשו, מבטו היה מופנה אל הרצפה והוא מלמל "בלי סיבה"
אוף לא אכפת לי כבר מזה שהוא ערס, מזה שהוא עבריין, סטוצנר, אני רק רוצה שהוא יהיה שלי, שיהיה קרוב אלי, בהיתי בו נושכת את השפה התחתונה שלי מתאפקת שלא לנשק אותו. הוא הרים את ראשו, ראה שאני בוהה בו, קם ממקומו וחיבק אותי חזק, לא יכולתי יותר, חבקתי אותו חזק והנחתי את ראשי על כתפו.