לא יודעת איך

ראיתי אותך שוב היום ולא החלפנו הרבה מילים. חייכתי בעיקר. בהיתי בך ותפסת אותי אז הסטתי את המבט במהירות, והלוואי שהבנת למה בהיתי בך. למה לא היה לי האומץ להמשיך להסתכל ולחייך אליך? ישבת מולי, ממש מולי, וחשבתי שמבטינו יצטלבו יותר פעמים, וחשבתי שנדבר יותר. אתה היית בין היחידים שאני מוכנה לדבר איתם שם. אבל משהו קרה לי ולא הצלחתי כל כך ליזום שיחה איתך. למה הגוף שלי מתחיל לקפוא והמוח להיעצר עם זיעה קרה ואתה כולה בן אדם. ואני רוצה שנדבר יותר ופשוט לא יודעת איך לעשות את זה. אני רוצה שניתן לנו הזדמנות הפעם, אני רוצה שנאהב, ואני פשוט לא יודעת איך.