לא יאומן!

סיפור זה הוא המשך לסיפור הקודם. הנה קראו את הסיפור הקודם, כדי להבין את ההמשך. קיראה נעימה!
לא יאומן. המילים שיכלו לתאר את הפגישה הזאת.
זה קרה אתמול… הוא הגיע לעיר שלי, לא חכיתי לו ממש כי הוא כול הזמן ביטל, אבל זה קרה! כתב הודעה שהגיע והוא מול הרחוב שאמרתי לו .עומד ומחכה… ואני כזה לא יתכן.. אין מצב.. ירדתי במדרגות לאט בעודי חושב מה היה… כול מדרגה ומדרגה רק הגבירה את הלחץ,וכאשר ראיתי אותו ממול… נגשתי אליו… כאשר הוא אומר לי שלום ונותן לי כיף , אני לא מעכל שזה קרה, שאכן הוא פה מולי!עם האופניים שלו שדבר עליהם הרבה…בעודי לחוץ והוא רואה את זה…הלך הוא ברגוע. בהתחלה מבט אחד לא יכל לתת לי התרכז ממש בדרך… ועניו היו על הטלפון שלו , בעת שהוא על האופניים זז ואני הולך לצידו… ומה אגיד לכם כבר?!מה יכולתי לעשות?!דברתי איתו.. ספרתי לו מעט על חיי, ולמה אני לא גר עם ההורים. כאשר אנחנו עושים סיבוב סביב הבית שלי, עוד שנייה . וחבר שלי היה רואה אותי איתו.
הוא התקדם עם האופניים מהר ,שלא ישימו לב שאנחנו מכירים אם משהו היה עובר ממולנו ,ויכיר אותי.אני נזכר בזה וזה קצת מעלה בי צחוק… עלינו לבית שלי… כאשר הוא רצה לקשור את האופניים שלא יגנבו לו אותם. אכן פחד בסיסי ,איך זה היה רגעים…נהדרים. הוא קצת נלחץ וחשב, וזה היה מדהים לי לראות אותו ככה. קשר אותם . עלינו לבית שלי ,שעינו בבית רק עשר דקות בגלל שלא יכולתי להשאיר אותו הרבה זמו בבית… לאחר מכן יסתובננו בעיר, ואני זוכר תרגעים שלפעתע הוא כבר התחיל לשמור על קשר עין… כמו כן אני זוכר איך ילדים ערבים קטנים נגעו לו באופניים והוא חייך עליהם… איו לי מילים לתאר לכם את כול מה שהיה , אבל הוא היה מדהים. כול כך שונה דרך הטלפון… חמוד שכזה נדיב ואכפתי… איך דבר אחד היה חסר לא נפתחנו לגמרי,רגעים לפני שכבר הגיע לעיר שאל אותי אם אנחנו נעשה משהו מעבר לדבר, אני מתכוון למין….לא אשכח איך הוא אמר:"נירא איך אני ארגיש אבל אל תלחץ" אבל בפגישה עצמה אנינו דברנו בכלל על הרגשות, לא שלי ולא שלו .הפגישה נערכה שעה וכן קרה הרבה חוץ מלדבר ולהסתובב בעיר, בסוף הפגישה שהלך לרכבת נתן לי כיף לפרידה… ואני אמרתי לו :"אפשר חיבוק?" צחקתי. איך גם הוא… ולאחר שנייה התחבקנו לדקה ,כאשר הוא ישב על האופניים. הוא הלך והמשיך לצחקק קצת… ואז מה שלא הרגשתי כול הפגישה התחיל..הרגשתי שאני רוצה אותו… גופו הרך היה נעים לי .הוא נעם לי המון במשך השעה המסכנה שעברה מהר… איך ומה אגיד?אני לא יודע אם הוא אוהב או לא… איך דבר אחד יודע לאט לאט צריך ללכת. לאחר הפגישה כתב הודעה, ובה שאל איך היה שאלתי אותו ראשון, והוא כתב שהיה סבבה .ומקווה שהוא עזר…כתבתי לו אותו דבר בחזרה. לאחר מכן שאלתי אם נפגש שוב בקרוב, הוא ענה שאין טעם או צורך ,כרגע בזמן הקרוב והוא לא רוצה שזה היה אובסבבי…יוכל לסכם זאת רק בכמה מילים….עייניו ועורו ומראו ודיבריו הפגישה איתו הייתה האו מנם לחוצה איך הוא המיס אותי בן אדם מדהים!וממש טוב לב….איך כרגיל אם זה יצילח בנינו אנני יודע. ומה הוא מרגיש כלפיי גם…. אנני יודע מתי תהיה הפגישה הבאה ,לראות אותו שוב והפעם להיות יותר משוחרר כי זאת תהיה פעם שנייה.איך בחיים לא ידעתי שהתאהב בגבר כמו שהתאהבתי בו. אנני יודע מה מצפה לי.. האם זה יגמר בשברון לב כמו עם אהבה הראשונה עם האישה…או האם זה יציליח ונתחתן?אנני יודע… מחכה בקוצר רוח לפגישה הבאה שכנראה לא התרחשב בקרוב.אבל בלבי רוצה לקפוץ אליו…. ולא לעזוב.