לא חלמתי שתלך ממני

הנה כבר חודש שלא התראינו.. בדיוק היום בבוקר לפני חודש, ליווית אותי לתחנה, שאז לא ידעתי שהאוטובוס ממנה ייקח אותי ממך לזמן לא ידוע..
בהתחלה הייתי רגישה מדי, מפחדת מה יקרה הלאה, מה יהיה איתנו. עכשיו אני אפתית והרגש דועך לאט לאט, אני יודעת כמובן ששוב יוצת לי הלב כשאפגוש אותך, אבל מתי?
לא רוצה להשלות עצמי, לא רוצה להיות הפרח שקטפו ולא השקו אותו יותר..

המשכתי אני להסתכל בתמונות שלך, בשרירי הידיים, הכתפיים הרחבות, השיער שהספיק להתארך כל כך והחיוך שלך שמזכיר לי הרבה רצונות נסתרים.

אמשיך בשלי,
להשקיע בעצמי,
להשקות את עצמי,
לחבק את העצמי בלילות.

הופרדנו, אך הבטח לי שרק לזמן מה ועוד נחזור לטייל בשבילי הארץ יד ביד.