לא חוקית – פרק 9.

פרק 9- אל תלך.

"הדר?" אמרתי.
"יש לך הסבר לזה?" והראתה לי את ההודעה ששלחתי לגל בצהריים.
—
"מה?" שיחקתי אותה עם פניי לא מבין.
"מה זאת ההודעה הזאת ששלחת לגל?" שאלה הדר.
חייכתי לה מן חיוך מאולץ.
"ליאור זה ממש לא מצחיק אותי" אמרה הדר בעצבנות.
"נו מה יש?" שאלתי וניסיתי לרכך אותה.
"אתם לא יכולים גם ככה להיות ביחד" אמרה.
"למה?" אמרתי.
"פשוט לא" אמרה.
"נו הדר" אמרתי והתיישבתי על האבן הזאת.
"ליאור אני פשוט לא יכולה לספר לך" אמרה וכיוונה את גופה לכיוון הנגדי, ללכת.
"הדר" נעמדתי ותפסתי את ידה.
"ליאור, פשוט לא, תסמוך עליי ותעזוב אותה במנוחה" אמרה שיחררה את ידי ותפסה ריצה.
מה קרה? מה הסוד הגדול? למה אני לא יכול להיות עם גל? למה כ"כ איכפת לי שאני לא יכול להיות עם גל? מה הדר וגל מסתירות?
קמתי מהאבן והלכתי לחדר…
***
שמעתי צחוק מתגלגל שהוא כמובן הצחוק של דניאל.
"מה השעה?" אמרתי בקול ישנוני.
"גל גל גל גל אל תלכי" חיקה אותי דניאל והוא ובן צחקו.
לא התאפסתי על עצמי עדיין…
"מה?" שאלתי ושפשפתי את עיניי.
"אתה אומר גל מתוך שינה" אמר דניאל ולא הפסיק לצחוק.
"שתוק כבר" אמרתי וזרקתי עליו את הכרית שעליה ישנתי.
ראיתי את בן יוצא מהחדר והולך.
לא בדיוק שאלתי, כי בסה"כ קמתי עכשיו, וזה לא באמת מעניין אותי.
התמתחתי וקמתי מהמיטה, הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
"איזה לילה הזוי עבר עליי" אמרתי בעודי מצחצח שיניים.
"למה?" שאל דניאל ונעמד לידי.
"אתה לא מבין אחי" ירקתי את המים שנוצרו מהצחצוח. "שלחתי לגל הודעה שאני רוצה להיפגש והדר פתחה אותה ובאה להיפגש איתי במקומה" אמרתי.
"וואי איזה תסביך אחי" אמר דניאל.
"כן, אני לא יודע מה לעשות" אמרתי.
"מה זאת אומרת מה לעשות? אל תגיד לי שהסתרת מהדר שאתה וגל ביחד" אמר.
"לא, לא הסתרתי. היא כבר הבינה לבד מההודעה" אמרתי.
"נו אז מה אתה לא יודע מה לעשות? את החלק הרע כבר עברת" אמר.
"איזה עברתי איזה" אמרתי.
"מה קרה?" שאל.
"לא יודע, יש איזה שהוא סוד שהן מסתירות ממני" אמרתי.
"סוד?" חזר המילה.
"כן" אמרתי.
"מה זאת אומרת סוד?" שאל.
"לא יודע… שנפגשתי עם גל שלשום היא אמרה שאני לא יודע עליה הכול משהו כזה ואתמול כשנפגשתי עם הדר במקום עם גל, אז הדר אמרה שאסור לנו להיות ביחד" אמרתי.
"למה שיהיה אסור? אוי זה בטח בגלל הגילאים ליאור" אמר.
"לא, זה לא… כי חשבתי על זה, וזה לא כזה גרוע" אמרתי.
"זה משהו יותר גדול אתה חושב?" אמר.
"כן…אולי משהו שקשור לזה שהן לא אחיות או משהו כזה?" אמרתי.
"אה כן, בן סיפר לי" אמר.
"אני לא יודע מה לעשות אחי" אמרתי.
"מה הבעיה אחי, גל רוצה שתהיו ביחד?" שאל.
"כן היא רוצה, אבל היא רוצה לקחת את זה לאט יענו וגם אני" אמרתי.
"תגיד לה שאתם לא תהיו ביחד עד שהיא לא תגלה לך את הסוד ההוא, כי איך אפשר להיות ביחד שיש שקרים וסודות נו תחרטט לה משהו" אמר.
"צודק אחי"
הוא חייך אלי.
"אני אתקשר לקבוע איתה" אמרתי וחייכתי.
הסתכלתי במראה פעם אחרונה, הלכתי לכיוון המיטה והרמתי את הפלאפון מהמיטה חייגתי וניתקתי.
"מה קרה?" שאל דניאל.
"ואם הדר תענה לי?" שאל.
"למה שהיא תענה?" אמר.
"היא ראתה את ההודעה אתמול, למה שהיא לא תענה היום?" שאלתי.
"צודק אחי" אמר.
"מה נעשה?" שאלתי.
"צריך לדאוג איך שהוא שהדר לא תהיה בחדר" אמר והסיט את מבטו בשביל לחשוב.
גם אני בהיתי במשהו בשביל לחשוב.
"בן" אמרנו ביחד.
"היא הרי דלוקה על בן, נגיד לבן שיישב איתה קצת" אמר דניאל.
"נכון" אישרתי את דבריו.
חייגתי אל בן.
"אני ליד לחדר" אמר בן וניתק.
"מה קרה?" שאל דניאל.
"הוא אמר שהוא פה" אמרתי.
פתאום הדלת נפתחה.
"מה קרה אחי?" שאל בן.
"סגור את הדלת" אמר דניאל.
בן סגר את הדלת ושאל שוב:
"מה קרה?"
"אני צריך טובה אחי" אמרתי.
"בכיף אחי מה אתה צריך?" שאל בן.
"אנחנו צריכים שתקבע פגישה עם הדר" המשיך דניאל, אהבתי שהוא אמר 'צריכים' הוא הפך את הבעיה שלי לשלנו.
"בכיף אבל למה?" שאל בן.
"כי אני רוצה להתקשר לגל ואני לא רוצה שהדר תהיה לידה" אמרתי.
"אה טוב" אמר בן.
פתאום נהיה שקט.
"נו" אמרתי.
"מה נו?" שאל בן.
"תתקשר אליה" אמרתי.
"אה" צחק והוציא את הפלאפון שלו מהכיס.
חייג ושם את הפלאפון על האוזן.
כמובן שיכולנו לשמוע רק את מה שבן אומר.
"הלו"
"מה קורה?"
"איתי בסדר"
"בא לך ללכת לבריכה קצת?"
"כן, רק אני ואת"
"סבבה"
"אני כבר מוכן אז תתארגני מהר ושלחי לי הודעה אני אעבור דרך החדר שלך"
"יאלה ביי חיים שלי"
"נו?" אמר דניאל.
"בסדר, היא אמרה שהיא שמה בגד ים. טוב אני צריך לצאת לכיוון החדר שלה, נזרז אותה".
"טוב אחי, תחזיק אותה כמה שיותר זמן כי אני נפגש עם גל" אמרתי.
"טוב אח שלי" אמר בן.
פתאום הפלאפון של בן השמיע רעש של הודעה.
"נו יאלה אני מחכה" הקריא בקול.
בן היה כבר עם בגד ים עליו, הוא לקח את משקפי השמש שלו מהשידה והלך לכיוון הדלת.
"אני אשלח לך הודעה שאני כבר בבריכה אחי" אמר לי וחייך.
"יופי, להרחיק את הדר, הרחקנו. עכשיו רק לברר מה הסוד" אמרתי.
"מה אתה חושב שזה?" שאל דניאל.
"וואלה לא יודע " אמרתי.
"תגיד.." התחיל דניאל.
"אה אחי?" אמרתי.
"סתיו… היא דיברה עליי מתי שהוא?" שאל דניאל.
הייתי עסוק במשהו עם העניים אבל ששמעתי את השאלה הסתכלתי על דניאל הרמתי גבה וחייכתי.
"מה אתה מחייך?" שאל דניאל.
"כלום" אמרתי עם החיוך שלי.
"נו באמת" אמר.
"לא שאני זוכר אחי" אמרתי.
"אתה חושב שיש לי סיכוי איתה?" שאלתי.
לא היה נעים לי להגיד שסתיו קצת זורמת, כי בתכלס אני זוכר שאני רבתי איתה מכות כזה בקטנה והגענו למצב של נשיקה היא לא התנגדה בכלל.
לא אמרתי את זה, גם כי אני לא רוצה להוציא לה איזה שם, ואני גם לא רוצה שירד לדניאל ממנה.
כי בתכלס, סתיו אחלה ילדה ואני מת עליה… היא ידידה טובה שלי.
"על מה אתה חושב?" שאל דניאל.
הפלאפון שלי השמיע רעש של הודעה.
'אנחנו בבריכה אחי' הקראתי בקול כי גם דניאל סביר להניח, רצה לדעת מה כתוב.
"תתקשר" אמר דניאל.
"כן" חייגתי לגל.
שמתי על רמקול כדי שגם דניאל יוכל לשמוע.
"הלו" אמרה.
"הלו" אמרתי.
"ליאור?" שאלה.
"כן" אמרתי.
"מה נשמע?"
"בסדר. תקשיבי גל מתי נישב אנחנו צריכים לדבר" אמרתי.
"כן, באמת התגעגעתי אלייך" אמרה.
"אז מתי?" שאלתי.
"עכשיו, בוא לחדר" אמרה.
"טוב" אמרתי.
"ביי מאמי" אמרה.
ניתקתי את השיחה.
הלכתי לכיוון הארון, החלפתי בגדים, שמתי בושם.
"אחי אל תשכח, תסביר לה שאין לה בררה אחרת שזה או שהיא מספרת או שאתם לא ביחד" אמר דניאל.
"בסדר אחי" אמרתי וחייכתי.
איך אני אוהב דניאל. הוא נותן עצות טוב והוא חבר כ"כ טוב!
"ביי אחי" אמרתי ופתחתי את הדלת.
"ביי גבר, בהצלחה" אמר.
"תודה" אמרתי חייכתי וסגרתי את הדלת.
הלכתי לכיוון חדרן של הדר וגל.
דפקתי בדלת.
"כנס" צעקה גל.
פתחתי את הדלת נכנסתי ונעלתי אחריי.
היא שכבה שם על המיטה, ראתה שכבר הספקתי להיכנס וקמה בשביל להגיד לי שלום.
"מאמי" אמרה וחיבקה אותי.
החזרתי לה חיבוק אבל היא ראתה שלא כ"כ זרמתי איתה, כמו קודם בשיחה שלנו בפלאפון.
"מה קרה?" שאלה ושיחררה את החיבוק.
"שבי" אמרתי.
היא התיישבה ואני לידה.
"מה קרה?" שאלה שנית.
"תקשיבי גל, אני יודע שאת רוצה שנהיה ביחד, אבל את מסתירה ממני מלא סודות שאם זה ככה אין מצב שנהיה ביחד" אמרתי.
"איזה סודות על מה אתה מדבר?" שאלה.
"לא יודע, כל הדברים האלה שאמרת שאני אמור לגלות בעצמי" אמרתי.
היא השפילה מבט.
"מה זה? למה את מסתירה ממני?" שאלתי והרמתי את הפנים שלה אליי בעזרת הסנטר שלה.
"כלום" אמרה.
"גל אם את לא אומרת לי עכשיו, אני נשבע שאני הולך ואני לא חוזר יותר בחיים" אמרתי.
היא הסתכלה עמוק בעיני ולא אמרה מילה במשך כמה שניות.
"ליאור אני…אני באמת התאהבתי בך" התחילה.
"ואני מפחדת שאם תגלה את הדברים האלה, אתה פשוט תלך ממני" המשיכה וזלגה דמעה מעיניה.
ניגבתי את הדמעה והסתכלתי בעיניה עמוק.
"אני לא אלך ממך" אמרתי.
"אל תבטיח, אתה עדיין לא יודע כלום" אמרה.
"אז תגידי" אמרתי.
היא עשתה לי תנועה של "לא" עם הראש.
הורדתי את ידיי מפניה, תפסתי את הפלאפון מהמיטה לידי.
וקמתי.
"אל תלך" אמרה.
"אני אמרתי לך גל, אם תסתירי ממני דברים, לא שווה לנו להיות ביחד" אמרתי.
היא ישבה שם שותקת, וזלגו עוד דמעות.
הסתובבתי וחשתי בכך שהיא נעמדה.
הלכתי לכיוון הדלת.
"ליאור" אמרה בכוונה שאשאר.
לא הסתובבתי, המשכתי ללכת, פתחתי את המנעול.
"אני לא יהודייה" אמרה ופרצה בבכי.
נעצרתי ונעמדתי שם, עם היד על המנעול.