לא חוקית – פרק 26 ואחרון.

פרק 26 והאחרון – ספר החיים.

"מזל שבאת, בדיוק שנייה לפני שעמדתי לוותר…." אמרה בחיוך.
"מה אמרת?" עצרתי את החדירה ותקפתי אותה עם מבטי.
—
"מה אמרתי?" שאלה.
התנתקתי מגופה ועברתי למצב ישיבה.
במהירות הלבשתי לעצמי את הבוקסר והיא כיסתה את עצמה עם השמיכה הדקה שהייתה ליד.
"מה אמרתי?" חזרה שוב על השאלה ותפסה את ידי.
"דיי" הרמתי את קולי והאמת היא, שהבהלתי גם את עצמי.
היא תפסה את החולצה שלה שהייתה בסוף המיטה ושמה אותה.
שמעתי קול בראש שאומר לי אל תאבד אותה.
הפרעתי לה בזמן ששמה את החולצה והורדתי לה אותה שוב.
ניסיתי לחזור למצב הקודם.
"מה קרה?" שאלה בעודי שוכב עליה עם הבוקסר.
"כלום, דמיינתי איזה משהו".
יכול להיות שאני מדמיין את גל אומרת משהו שהודיה אמרה לי?
***
"נו תצאי כבר מהמקלחת" צעקתי לגל.
"הנה הנה".
היא יצאה עם מגבת על הראש ומגבת על הגוף.
חיבקתי אותה מאחורה, מסניף את צווארה.
"איזה ריח" אמרתי לה.
אני חושב שהיא חייכה.
"הולכים לדבר עם ההורים שלי".
"ההורים שלך?" הסתובבה אליי.
"כן" אמרתי בביטחון "אני לא רוצה להסתיר מהם את זה שישנת כאן ואת זה שאנחנו ביחד".
היא חייכה אבל ראיתי בעיניה את הפחד.
"תתלבשי".
"תסתובב" אמרה בציניות כי זה די ברור שכבר ראיתי אותה בלי בגדים, אבל הסתובבתי בכל זאת.
שמעתי את המגבת נופלת על הרצפה ואז הסתובבתי בחזרה להסתכל עליה.
"אמרתי תסתובב" חייכה אליי.
לא הקשבתי לה. עמדתי כמו פסל מסתכל עליה.
היא התלבשה ואני יכולתי לשבת ולהסתכל עליה אולי שעות.
"צא" אמרה.
פתחתי את המנעול ויצאנו מהחדר.
ראיתי שהיא הולכת קצת לאט, אז חזרתי אחורה תפסתי לה את היד ונתתי לה את הביטחון שהיא הייתה צריכה.
"אימא?".
"מאמל'ה שלי" יצאה מהמטבח והסתכלה לעברי "מתי נכנסת?" שאלה את גל.
גל התעלמה מהשאלה כי ידעה שבעוד מספר דקות הנושא יעבור.
אבא הסתכל מהסלון וקם מהספה.
"תשבו" אמרתי להם.
אימא התיישבה על הכסא שבמטבח.
זה היה הרי ברור שאבא שלי ילך נגדי ויעמוד.
הוא הרגיש מתח באוויר, יכולתי לשים לב לפי דפיקות אצבעותיו על השולחן של המטבח.
נראה לי שגם גל הרגישה אותו.
"נו תשב" הרמתי את קולי על אבי.
הוא לא הגיב, אבל התיישב לצד אימי.
"אני רוצה להגיד… אנחנו רוצים להגיד לכם שאנחנו ביחד" התחלתי "וזה סופי" הסתכלתי על אבי, העניים שלו ירו בי כמו סכין ישר ללב. המשכתי להסתכל עמוק, רציתי שיבין שהמילה האחרונה היא שלי.
הרגשתי את האצבעות של גל נחלשות, היא כבר לא אוחזת בי.
אני זה שתפס את ידה בחוזקה.
אבא הסתכל על עיניי עמוק, העביר מבט לעבר אימי ועוד מבט על גל שגרם לה להשפיל פניה.
הוא קם והלך לספה.
אימי חייכה אליי חיוך קטן בלי שיניים.
"תשמרו אחד על השני" קמה מהכיסא וחיבקה אותנו ביחד.
נראה לי שזה מה שגרם לגל להוציא את החיוך הקטנטן הזה שהשפיע על מצב רוחי. התקדמנו לעבר הדלת.
כבר לא היה אכפת לי מתגובת אבי. לא הפריע לי מה שהוא חושב.
העיקר שאני יצאתי בסדר בזה שאמרתי לו וזהו. בחירה שלו אם להתעצבן או לא.
כל הדרך היה שקט.. עד שגל הוציאה משהו מהפה.
"הוא לא אוהב אותי כל-כך".
"מה אכפת לך אם הוא אוהב או לא? העיקר שאני אוהב אותך".
היא חייכה, אבל הבחנתי בחיוך מאולץ.
הגענו לשביל ביתה ונעצרתי.
"אתה לא נכנס?".
"לא, אני חוזר הביתה".
"בסדר" היא הביאה לי נשיקה.
"נהניתי איתך אתמול".
"גם אני" אמרה בחיוך עדין.
היא התהלכה בשביל וכשהגיעה לסופו.
"ביי" צעקה לי.
חייכתי לעברה והסתובבתי לחזור הביתה.
***
כבר עברו 7 שנים מאז.
גל הציעה לי לכתוב את הספר הזה, כדי שנספר לילדים שלנו איך נלחמנו על האהבה הזאת.
מן ספר חיים כזה, החיים שלי!
וויתרתי על אבא שלי בשביל האהבה שלי.
אני לא יודע אם לקרוא לזה וויתרתי, יותר נכון הוא וויתר.
אני הצבתי בפניו עובדה, והוא בחר ללכת נגדי.
אנחנו בקושי מדברים, אפשר להגיד שבכלל לא.
מעניין מה הוא יעשה כשישמע שבעוד שבוע ביום הולדת של גל, אני מציע לה אירוסין. אני יודע שזאת היא, אני בטוח.
"ליאור, נו מה כמה זמן אמרת שאתה כבר מסיים לכתוב את הספר הזה היום" צעקה לי והוציאה אותי מריכוז כתיבת הספר. "יש עוד ארגונים כולם אמורים לבוא. בן ודניאל התקשרו".
התעלמתי ממה שאמרה והמשכתי לכתוב בספר.
ילדיי הקטנים, או אולי רק ילדה או ילד…
אתם בטח רוצים לשאול את עצמכם מה קרה עם בן ודניאל.
אז הדר סוף סוף הצהירה את אהבתה לבן והם ביחד, כבר שלוש שנים!!!
ודניאל, דניאל עדיין מחפש את האחת שלו.
אני בטוח שהוא יימצא, הוא גבר אמיתי ומגיע לו הטוב ביותר.
הגעתי היום, לאן שהגעתי בזכות החברים שלי והמשפחה שלי!
"נו" הוציאה אותי שוב מריכוז ונעמדה למולי.
והאהבה שלי המשכתי לכתוב.
היא סגרה לי את הספר והסתכלה עליי.
"הנה סיימתי". אמרתי בלית ברירה כי סגרה לי את הספר.
היא התיישבה לידי עם החיוך הכובש.
גל הבטיחה לי שהיא תקרא את הספר הזה רק אחריי החתונה שלנו בע"ה.
כי בספר הזה כתבתי גם את המחשבות שלי ומה שעבר עליי באותו רגע. וגם כל מה שקרה לי עם הודיה. מעניין מה איתה באמת.
לפני כמה ימים ראיתי תמונה שלה בקטלוג בגדי ים שגל כל היום מסתכלת.
אני חושב שהיא חזרה לדגמן.
גל הוציאה אותי מהמחשבות שלי על הודיה באותו הרגע והתנשקנו.

דרכה של אהבת אמת מעולם לא הייתה קלה- ואם הייתה קלה איננה הייתה אהבת אמת.

אני אוהב אותה כל-כך ונלחמתי בשבילה!
שכחתי לכתוב משהו קטן בספר וגל כבר לקחה לי אותו.
תזכירו לי לכתוב אחר-כך שנלחמתי, נלחמתי בשביל –
אהבה לא חוקית !