לא חוקית – פרק 25.

*** פרק זה מכיל תכנים מיניים.

פרק 25 – חיוך של מלאך.

"גל?" הסתכלתי על הכיסא שהיה ליד מיטתי.
'אנחנו צריכים לדבר' אמרה בקול עמוק.
—
לא קמתי מהמיטה, הייתי מן סוג של קבור בה.
הייתי בהלם מהיופי, מהחן שהיה בגל שלא שמתי לב אליו קודם.
"מה זה המזוודות האלה?" שאלתי אותה והסתכלתי עליהן.
היא חייכה ושמה את האצבע על הפה שלה, לסמן לי לשתוק.
היא פתאום נראתה לי כחזקה, כזוהרת… היא נראתה קצת שונה מהפעמים הקודמות שראיתי אותה.
העברתי את היד שלי על המצח והרגשתי בזיעה שהייתה לי, הזעתי בכול גופי.
"אם לא תיזכר בי אני אעלם, אתה היית הסיבה היחידה שבגללה נשארתי פה".
החיוך לא נשר מפניה גם כשאמרה את הדברים האלה. שאין צורך בחיוך כלשהו בשביל להגיד אותם.
הנשימות שלי נהיו מהירות יותר.
העפעפיים שלי התחילו "להתבטל", העניים התגלגלו.
אני אוהב אותך צעקתי בלב.
ניסיתי לשחרר את הצעקה החוצה, אבל הרגשתי חולשה בגופי.
"אני אוהב אותך" צעקתי חזק, הכי חזק שיכולתי.
הרגשתי את עצמי הופך למים.
"ליאורי, מה קרה? עם מי אתה מדבר?" נפתחה הדלת במהירות וניצבה שם אימא ממה שהצלחתי להבחין.
גל קמה מהכיסא, ואימא התיישבה בו.
גל התקרבה אליי ונשקה לי ללחי.
"אני אוהב אותך, למה את לא עונה לי? למה את לא אומרת לי שגם את?" צעקתי.
"אתה מזיע כולך" אמרה אימא בעודה הניחה את ידה על המצח שלי "אתה רותח".
גל רק חייכה אליי.
"תגידי לה, תגידי לה שתענה לי" צעקתי לאימא.
"עם מי אתה מדבר?" שאלה אימי.
לא עניתי. נהייתה לי צמרמורת בגוף.
"חיים" צעקה אימא.
"מה קרה?" הוא התפרץ לחדר בזמן הצעקה. כנראה שהוא שמע את הצעקות שלי מקודם ורצה לראות מה קורה בחדר.
"מה קרה לו?" הוא שאל והתקרב אליי.
פתאום העניים נעצמו לי לאט לאט, וראיתי שחור – רק שחור.
"מה יש לו? חיים תעשה משהו" צעקה רחל על חיים.
חיים הרים את רגליו של ליאור באוויר כי זה מה שעושים בד"כ לבן אדם שמתעלף.
הפעמון של הדלת צלצל.
"תפתחי" צעק חיים מהלחץ על רחל.
היא רצה נסערת פותחת את הדלת.
"תכנסי" אמרה.
"מה קרה? למה את ככה?" שאלה גל.
"זה ליאורי" אמרה.
"מה קרה?" גל נהייתה לחוצה.
הן התהלכו לחדר של ליאור.
"ניסיתי כבר הכול" אמר חיים "הוא לא קם".
השחור נהיה לורוד ופתחתי את עיניי לאט לאט.
ראיתי את המלאך. המלאך ההוא שדמיינתי קודם.
"ליאורי" אמרה אימא וחיבקה אותי.
"את מוחצת אותי" אמרתי.
"תתני לו אוויר" אמר אבא.
"תשאירו אותנו לבד" אמרתי וסידרתי את הכרית שלי.
אבא יצא מהחדר ואימא בעקבותיו.
גל התיישבה על הכיסא ליד המיטה.
תפסתי את ידה בעודי שוכב.
"נכון שהיית פה?" הסתכלתי עמוק בעיניה "נכון שלא הזיתי?".
היא חייכה, רק חייכה.
את אותו החיוך שהיה תקוע בראשי. החיוך של המלאך.
היא התקרבה אליי ונתנה לי נשיקה רטובה על השפתיים.
"אני אוהב אותך" אמרתי.
נהייתי שבוי לחיוך שלה, לקסם המהפנט שלה.
"למה את לא מדברת?".
"אתה זוכר… אתה זוכר הכול".
הייתי כל-כך עסוק ביופי ובחן שלה שאפילו לא התאמצתי לדעת אם אני זוכר.
"הטיול לצפון, הדשא הרך והנעים של המלון, החברים שלי" התחלתי להיזכר בכול.
"אני ידעתי, ידעתי שהכול יהיה בסדר בסוף" חיבקה אותי.
"אני זוכר רק חלקים קטנטנים" בעודי מחבק אותה חזק גם כן.
"רוצה אולי ללכת לאכול איזה משהו בחוץ? לצאת מהבית קצת?" שאלה.
"כן" אמרתי "אני רק אתקלח".
"בסדר" היא חייכה אליי.
התקרבתי אליה ונתתי לה נשיקה על השפתיים.
הרגשתי עדיין טיפה לא נעים להתנשק איתה אחריי כל מה שהיה.
נכנסתי למקלחת והיא חיכתה לי בחוץ.
הרגשתי שעכשיו, אחרי שנזכרתי אני פתאום בן אדם חדש!
כל הזמן שהתקלחתי לא הורדתי את החיוך הדבילי מהפנים.
"לאן נלך?" פתחתי את הדלת של המקלחת עם מגבת על גופי.
היא ישבה על מיטתי, מחזיקה את המצלמת וידאו שבה היה הסרטון שלי ושל הודיה מפעם.
לצד גופה היו 2 תמונות שלי ושל הודיה, אחת מתנשקים ואחת רגילה.
הסתכלתי אליה והתקדמתי לעברה.
"דיי" התחננתי בפניה והעברתי את ידי על הלחי שלה "תביאי את זה שנייה".
תפסתי את המצלמת וידאו פתחתי את המקום של הכרטיס זיכרון. הוצאתי אותו משם ושברתי אותו לחלקיקים קטנים.
היא קמה ממצב הישיבה והסתכלה עליי.
הנחתי את המצלמה על המיטה.
הרמתי את גל והושבתי אותה על השידה של המחשב. היא ישבה בפיסוק, ועמדתי בין רגליה. העברתי את שיערה לאחורי אוזנה.
"כמה את יפה" לחשתי לה באוזן והתקרבתי אליה.
הרגשתי את נשימותיה על שפתיי והתנשקנו.
ידיה החמות עברו בכל גופי הרטוב עוד מהמקלחת.
הנשיקה נהפכה לסוערת ומדהימה! כמו שזכרתי את רב הנשיקות שלי איתה.
אחרי דקה וחצי של נשיקה היא קמה מהשידה אל כיוון הארון.
בינתיים נשכבתי על המיטה אבל לרוחב, שהרגליים על הרצפה.
היא נעמדה מולי בעודי שוכב והחזיקה חולצה ומכנס.
"תלבש" אמרה וזרקה אותם לידי, על המיטה.
היד שלי ליטפה את הרגל שלה, הרגל החלקה והנעימה הזאת.
"נו ליאור" חייכה אליי.
ראיתי כמה שהיא נהנית ממגע ידיי.
עזבתי את רגלה ותפסתי את המכנס והחולצה. התלבשתי לידה בחופשיות.
שמתי בושם והסתכלתי עליה.
"מה?" שאלה בחיוך ובקול חמוד.
"אני מוכן" עניתי לה.
יצאתי בעקבותיה.
"לאן אתם הולכים?" שאלה אמא.
"החוצה, לאכול משהו".
"איך אתה מרגיש?" התקרבה אליי ושמה את ידה על המצח שלי.
"הרבה יותר טוב".
"אתה בטוח?, אולי בכל זאת תעבור אצל הרופא?".
"לא" אמרתי.
"תיהנו צעקה כשראתה אותנו קרובים לדלת.
יצאנו מהבית והתהלכנו בשביל.
היא תפסה את ידי והלכנו יד ביד.
***
"איך זה? טעים?" שאלתי בזמן שאכלה.
"בטח!' אמרה "זאת המסעדה הכי טובה בעיר".
היא אכלה והסתכלתי עליה.
הייתי מוקסם ממנה.
איך הכול הסתדר ככה?
"סיימת?" שאלה.
"כן".
"אפשר חשבון?" שאלה את אחת המלצריות שעברה שם.
"כן" אמרה בחיוך המלצרית.
"כל-כך כיף לי איתך, ככה… שוב כמו פעם" אמרה.
"גם לי" חייכתי אליה.
"בבקשה" הניחה המלצרית את החשבון על השולחן.
תפסתי את החשבון והיה כתוב 170 סה"כ.
הוצאתי מכיס שטר של 200 והנחתי על השולחן.
"יאלה" סימנתי לגל.
היא קמה מהכיסא ויצאנו מהמסעדה.
"התפוצצתי" אמרה ושמה את ידה על בטנה כדי להוכיח על כך.
"את צריכה דיאטה בכלל".
"סליחה?" אמרה בקול מעצבן.
היא נעצרה לקרוא איזה משהו שהיה על לוח המודעות ואני נתקעתי בחלון ראווה של חנות.
"ליאור אתה לא מבין נאבד כלב דומה לזה שליד הבי…" נעצרה כי ראתה על מה הסתכלתי.
"ליאור?" ניסתה להוציא אותי מזה.
השמעתי קול שהסביר ששמעתי אותה.
"מה… למה עצרת פה?" שאלה.
"אני מנסה לדמיין אותך בזה" אמרתי לה.
היא חיבקה אותי וחייכה, אבל הפנים שלי לא יצאו משמלת הכלה הכה מפוארת.
"אני אוהבת אותך" אמרה והסתכלה עליי.
הסטתי את מבטי אליה.
"גם אני".
הרמתי אותה והסתובבתי איתה מהר.
"ליאור אני אקיא" צעקה בחיוך.
"לא אכפת לי" צעקתי לה.
אחרי כמה סיבובים שגם לי נהיה סחרחורת הורדתי אותה.
ליוויתי אותה לבית שלה.
"אני הולכת להתקלח ואני באה אלייך טוב?".
"את בטוחה שאת לא רוצה להתקלח אצלי?".
"כן, אני בטוחה" אמרה בחיוך, נשקה על שפתיי והתהלכה לכיוון הבית.
חשבתי שהזמן שבו גל נמצאת בביתה, אני אלך לדבר עם הודיה. אז חתכתי למדרכה השנייה ועברתי 2 רחובות והגעתי לבית של הודיה.
הבית הגדול עם הגינה. בדיוק כמו שזכרתי אותו.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס והתקשרתי אל הודיה.
"הלו" היא ענתה.
"הלו".
"מה העניינים?" שאלה.
"בסדר. שומעת? אני פה בחוץ. תצאי" ציוותי עליה.
"מחוץ לבית שלי?" שאלה על מנת להיות בטוחה.
"כן" אישרתי.
"טוב אני באה".
"ביי" אמרתי וניתקתי את השיחה.
הודיה אני….
ראיתי היום את גל והכול חזר לי…
הודי מה נשמע? תשמעי אני, אני אוהב את גל.
לא, לא, לא. אני לא רוצה לפגוע בה!
"ליאור?" יצאה מביתה והסתכלה עליי, אולי הבינה שדיברתי בראשי לעצמי?
חייכתי אליה והיא חייכה בחזרה.
היא כנראה הייתה בטוחה שאני הולך לבשר לה בשורות טובות, אבל היא טועה.
היא התיישבה על החומה שיש מחוץ לביתה.
אני רק התהלכתי מתחילת החומה ועד סופה, הלוך חזור הלוך חזור.
"ליאור מה יש?" שאלה.
"אני…." התחלתי.
היא חייכה. אני לא יודע איזה משפט היא חשבה שאני הולך להגיד אבל מה שבטוח, זה לא היה זה.
התיישבתי לצידה ותפסתי את ידיה.
"אני זוכר" אמרתי.
"זוכר?".
"אני זוכר את הרוב".
היא הרפתה את ידה ממני.
"אז בגלל שאתה זוכר את כל הרע שעשיתי אתה לא מוכן אפילו לנסות שנהיה ביחד?" שאלה ופניה נהיו עצובות.
"לא הודי, זה לא זה".
"אז…?".
"נזכרתי ש…" התחלתי "שאני אוהב את גל".
היא השפילה את מבטה וקמה מהחומה.
היא הלכה לכיוון השער ופתחה אותו.
"אני איתך….." אמרה והסתכלה על ביתה "במה שתבחר…" הסתכלה עליי שוב ונכנסה.
נתתי אגרוף קטן על החומה וקמתי ממנו.
לא רציתי לפגוע בהודיה. כי היא עשתה דברים למעני, פעם ועכשיו. היא בן אדם שחשוב לי.
אולי היום אני רואה את הדברים קצת אחרת…
אני רואה שהיא נלחמה ואהבה אותי.
הפלאפון שלי רטט וקיבלתי הודעה.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס והסתכלתי.
"ליאור איפה אתה? אני אצלך בבית ואתה לא כאן!" מאת: גל.
"שיט" זמזמתי לעצמי ורצתי.
תוך מספר שניות הגעתי לביתי מתנשף פותח את הדלת.
"מה קרה?" שאלה אימי.
"שום דבר. איפה היא?" שאלתי.
"בחדר שלך" אמרה.
הורדתי את החולצה בדרך לחדר מהחום ונכנסתי.
"איפה היית?" שאלה.
לא יכולתי לענות, הנשימות גברו עליי.
נתתי לעצמי לנשום מעט והתיישבתי על המיטה, לצידה.
בקע משיערה ריח של שמפו חזק, ריח שמעלה בי זיכרונות רבים. העברתי את ידי בזרועותיה וחשתי בחלקות שלה.
"הלכתי לדבר עם הודיה" הסתכלתי על היד שלי שמלטפת אותה.
"אתה מה?" שאלה והעיפה את ידי.
"תירגעי! הלכתי לדבר איתה על זה שאנחנו ביחד".
נהיה שקט בחדר.
"אולי תשים קצת מוזיקה?" שאלה.
"בכיף".
קמתי אל המערכת ושמתי את שיר רגוע. עברתי ליד הדלת כדי לנעול אותה, לא רציתי שיפריעו לנו.
התיישבתי לידה והסתכלתי עליה, בוחן כל תו ותו בפניה המדהימות.
שמתי את ידי על עורפה וקירבתי אותה אליי.
לאט לאט נשכבתי על המיטה והיא מעליי, הרגשתי את כל גופה הקדמי נוגע בגופי.
הרמתי את ידיי מרגליה ועד הישבן שלה שהיה ניתן להגיע אליו בקלות בגלל השמלה המתנופפת שלבשה.
עיסיתי את ישבנה בעדינות וחשתי בכך שלבשה תחתוני חוטיני.
הרמתי את ידי עוד טיפה בשביל להגיע אל הגב שלה, שם נמצאת הפתיחה של החזייה, פתחתי אותה ביד אחת והעברתי יד על גבה הכה חלק והחם.
היא פתחה את כפתורי הגינס שלי, יכולתי להרגיש בכך שגופה רוטט וצמא אליי.
היא הורידה את מכנסי הגינס שלי ומיד אחר-כך את החולצה.
היא הייתה מעט חסרת סבלנות.
הרמתי את השמלה שלה והחזייה ירדה איתה.
היא נעמדה למולי עם תחתוני החוטיני הלבנים והשקופים האלה שלא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממנה.
היא הורידה לי את הבוקסר ולא הצליחה להתאפק.
היא נגעה באיבר המין שלי והתענגה בידיה על הקושי והיציבות שלו. העברתי את ידיי מאחורי הצוואר בעודי שוכב ומתענג על מגע ידיה על איברי.
היא הורידה את תחתוניה והחדירה את איברי לתוכה והשמיעה גניחה שקצת הוציאה אותי מהריכוז.
"אני שמחה שאנחנו שוב ביחד" אמרה כשאני בתוכה.
"גם אני".
"מזל שבאת, בדיוק שנייה לפני שעמדתי לוותר…." אמרה בחיוך.
"מה אמרת?" עצרתי את החדירה ותקפתי אותה עם מבטי.