לא חוקית – פרק 18.

פרק 18-פאב.

"לדבר עם האנג'לה שלך" אמר והסתכל על הדלת.
הסתובבתי אחורנית וגל עמדה שם, עם דמעות בעניים.
—
"גל?" אמרתי וקמתי מהכיסא.
היא הלכה משם בסערה.
הסתובבתי חזרה לאבא שלי.
"תלך" הוא אמר בחיוך.
"לא כ"כ הבנתי מה אני אמור לעשות" אמרתי.
"הבנת… פשוט נקווה שהבנת נכון" אמר.
הסתכלתי עליו, בפניי לא מבין.
לא ידעתי, פשוט לא ידעתי למה הוא מתכוון.
יצאתי מהחדר בריצה.
ראיתי את אימי יושבת שם.
"מה קרה לה?" שאלה אימי.
"לאן היא רצה?" שאלתי את אימי.
"לשם" אמרה אימי והצביעה לי על המדרגות.
ירדתי את המדרגות במהירות, אך היא לא הייתה שם.
ואז קלטתי אותה רצה. היא בדיוק עברה את היציאה של בית החולים.
רצתי בעקבותיה. היא התיישבה על החומה. היא כנראה חשבה שאני כבר לא אמצא אותה.
באתי לה במפתיע מאחור.
"גל" התיישבתי לידה והתנשפתי.
היא הסיטה את ראשה שמאלה בשביל לא להסתכל עליי.
"מה קרה יפה שלי?" שאלתי ועם ידיי ניסיתי לכוון את פניה ימינה, אליי.
"אתה הולך לזרוק אותי נכון?" הסתכלה עליי ואז החזירה את פרצופה שמאלה.
תהיתי לעצמי…
מה באמת אבי התכוון שאעשה?
מה הוא רצה לומר לי בזה שהוא סיפר לי את הסיפור עם האנג'לה הזאת?
מה הוא רמז? שיום אחד גל תקום ופשוט תלך?
האמת שהסיפור שלנו היה קרוב לזה.
"לא" אמרתי בביטחון.
"לא?" הסתובבה.
"לא" אישרתי שנית.
"אתה לא מפחד שאני אעזוב אותך?" שאלה.
"נראה לי שאת מפחדת שאני אעזוב אותך" אמרתי בחיוך.
"ליאור…" אמרה ונתנה לי מן דחיפה קלה בחזה שלי.
"מה??" חיקיתי אותה עם הקול.
היא הסתכלה עליי וחייכה.
חיבקתי אותה חזק. הכי חזק שיכולתי.
"אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלה והתנתקה מהחיבוק על מנת להסתכל עליי.
"כן" אמרתי.
"אל תפגע בי אף פעם, בבקשה" אמרה.
"אני בחיים לא פוגע במי שאני אוהב" אמרתי ונתתי לה נשיקה קטנה על האף.
קמתי מהחומה והושטתי לה את ידי.
"את באה?" שאלתי.
"כן" אמרה ושמה את ידה על ידי.
הלכנו יד ביד לעבר הקומה שממנה באנו.
ראיתי מרחוק את אימי מחייכת. למה היא מחייכת?
היא נעמדה. גל ואני נעמדנו למולה.
"ברוך השם הכול בסדר איתו, מחר משחררים אותו" אמרה אימי בחיוך וחיבקה אותי, מה שבעצם גרם לי לשחרר את היד מגל.
אימי הסתכלה על גל.
"באמת שאני שמחה" אמרה גל בחיוך.
מה שאני אוהב בגל, שיש לה לב זהב. לא משנה לה איך אבי התנהג אליה העיקר בשבילה שהכול יהיה בסדר.
"גברת ברמן?" עצרה האחות והסתכלה על אימי.
"כן?" אמרה אימי.
"קודם כל, אני נורא שמחה שבעלך בסדר גמור. ואני מבקשת מכם, אל תתנו לו להתעצבן, לכעוס, להתרגש ועוד כל מיני דברים שעלולים להזיק לו" אמרה האחות.
"שמעת ליאור?" שאלה אימי.
"כן" אמרתי בחיוך.
"נגמרו שעות הביקור להיום כך שאתם יכולים ללכת ומחר תקבלו אותו כמו חדש" אמרה האחות.
"תודה" אמרה אימי.
"אין על מה" אמרה האחות בחיוך והמשיכה ללכת, היא נתקעה בי עם הכתף, הבנתי כבר שזה בכוונה.
נגעתי בכתף, הסתובבתי אחורה להסתכל עליה, היא לא הסתכלה היא המשיכה.
"זה היה בכוונה, אתה יודע" אמרה גל.
"אני לא חושב" שיקרתי.
"טוב יאלה ליאורי בוא נזוז" אמרה אימי והתחילה ללכת.
ירדנו במעלית השקטה, וחצינו את הכביש לכיוון הרכב.
נכנסנו לאוטו, הכול היה שקט.
אף אחד לא העז לפתוח את פיו.
"תורידי אותה בבית" אמרתי לאימי.
כיוונתי אותה, ותוך חצי שעה היינו ליד הבית של גל.
"ביי ליאור, תדבר איתי יותר מאוחר. תודה רחל" אמרה בחיוך וירדה מהאוטו.
אימא המשיכה לנסוע את שני הרחובות האלה שמפרידים ביני לבין גל.
"דווקא חמודה" אמרה אימא.
הסתכלתי עליה וחייכתי.
כשהתקרבנו לבית שלי הבחנתי בשני ילדים שיושבים על הספסל שמחוץ לביתי.
"אלו לא בן ודניאל?" שאלה אימי.
"כן" אמרתי.
אימא חנתה את האוטו.
"מה אתם עושים פה?" שאלתי.
"שמענו מה קרה" אמר דניאל והתקדם אליי.
דניאל אמר לי שלום ומיד אח"כ בן.
"הכול בסדר, אל תדאגו" אמרתי.
"הכול בסדר?" שאל דניאל בשביל להיות בטוח.
"כן, בגלל זה חזרנו. מה קרה התלבשתם יפה, כולה אני" אמרתי.
הם חייכו ולא אמרו דבר.
"אתם לא נכנסים?" צעקה אימי מפתח הדלת.
"בואו" אמרתי ונכנסתי לשביל ביתי.
"מה נשמע רחל?" שאל דניאל את אימי בחיוך כאשר נכנס לבית ראשון.
"בסדר גמור חמוד" אמרה אימו.
"ליאור, אימא שלך מתחילה איתי" אמר דניאל בחיוך.
אימי הסתובבה, חייכה אל דניאל והמשיכה בעיסוקיה.
נכנסנו לחדרי.
בן נשכב על המיטה, דניאל התיישב על כיסא המחשב ואני פרקתי את התיק של הצפון.
"איפה היית?" שאל בן.
"בצפון, בטיול עם גל" אמרתי.
"פש" אמר דניאל.
"איך היה?" שאל.
"חרא, היינו צריכים לחתוך לבית חולים באמצע" אמרתי.
"מה נסגר ליאור? ההורים שלך יודעים על גל?" שאל דניאל.
"כן" אמרתי.
"מה חיים אמר?" שאל דניאל.
"התעצבן" אמרתי.
"בגלל זה הוא בבית חולים…" אמר דניאל.
"נראה לי" אמרתי.
"דיברת איתו על זה מאז?" שאל דניאל.
"כן, בבית חולים הוא סיפר לי איזה סיפור על רוסיה שהוא התאהב בה בעבר והיא עזבה אותו. והוא אמר שאני יודע מה אני צריך לעשות, והאמת היא… שאני לא יודע" אמרתי.
"נראה לי שהוא רומז שאתה צריך לזרוק את גל" אמר בן.
"דווקא לי נראה שהוא מראה לך שאתה צריך להילחם על האהבה שלך" אמר דניאל.
שמתי ידיים על הראש כאות להשתגעות סופית.
ישבתי על המיטה ונשענתי על הקיר.
"אני לא יודע מה לעשות" אמרתי בהדרגתיות והרמתי את הקול.
"אני לא יכול לראות אותך ככה אחי נשבע לך" אמר דניאל.
"יש רק משהו אחד שיכול לעודד אותך" אמר בן.
"מה?" שאלתי אך לא הסתכלתי על אחד מהם.
נהיה שקט.
הרמתי את ראשי בשביל להסתכל עליהם והם חייכו אחד לשני.
"נו מה?" שאלתי שוב.
"פאב" אמר דניאל.
"פאב?" אמרתי במן זלזול.
"כן" אמר דניאל בחיוך רחב.
"נו באמת אתם לא זוכרים איזה בעיות עשו לנו פעם שעברה שבאתי איתכם" אמרתי.
עושים לנו המון בעיות איתי בפאבים, כי עוד לא מלאו לי 18.
"נו תיקח את הרישיון שלי ואני אכנס עם תעודת הזהות" אמר דניאל.
"לא נראה לי רעיון טוב" אמרתי.
"מי ישמע פעם ראשונה שאתה עובר על החוק" אמר בן.
"הוא צודק" אמר דניאל.
"טוב נו" אמרתי.
"יאלה תלבש" אמר בן.
"עכשיו הבנתי למה התלבשתם ככה, ידעתם שאני אבוא איתכם" אמרתי.
דניאל שרק והסתכל על בן.
הסתובבתי לארון, בחרתי בגדים ונכנסתי למקלחת.
"אתה מתקלח?" שאל בן.
"כן" אמרתי.
"סבבה" אמר.
נכנסתי למקלחת שנמצאת בחדר שלי.
***
"מוכן?" שאל בן.
"כן" אמרתי.
"יאלה בואו" אמר בן.
יצאנו מהחדר שלי לכיוון הדלת של הבית.
"לאן אתם הולכים?" שאלה אימי.
"לאורר את הבן שלך" אמר בן.
"תשמרו עליו" אמרה.
"ברור" אמר דניאל וקרץ לאימי.
יצאנו מהדלת לעבר הכביש, לאוטו של דניאל.
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון הפאב.
***
"פעם ראשונה שלא עושים בעיות" אמרתי לדניאל.
"אמרתי לך, כל עוד אתה איתי שום בעיה לא תהיה" אמר דניאל.
התיישבנו על הבר, אנחנו הכי אוהבים לשבת שם.
"מה אתם רוצים לשתות?" שאל בן.
"בירה" אמרתי.
"צייסר וואן גוך" אמר דניאל.
"שני צייסרים של וואן גוך והייניקן לבחור החתיך מצד ימין" אמר בן לברמנית בעלת התלתלים הזהובים הפרועים מסביב לכל ראש.
"אני יודעת בדיוק על זה איזה בחור אתה מדבר" אמרה וחייכה אליי בעודה מעבירה לשון על שפתיה.
הפלאפון שלי צלצל ועל צג הפלאפון היה כתוב "גל".
"הלו" עניתי.
בדיוק הגיעה הבירה שלי.
"'הלו, איפה אתה?" שאלה גל.
"בפאב" אמרתי.
"יפה לך" אמרה.
"תירגעי, סתם באנו לפה בן דניאל ואני להירגע קצת" אמרתי.
"אני צוחקת מאמי, תהנה" אמרה.
"טוב אני אדבר איתך אח"כ מאמי" אמרתי.
"רגע" אמרה כשהבינה שאני בא לנתק.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני אוהבת אותך" אמרה.
"גם אני מאמי" אמרתי ועלה חיוך קטנטן על פניי.
"ביי מאמי" אמרה וניתקה.
שתיתי את הבירה מהר.
"יאלה אחי עוד צייסר ואתה איתנו" אמר בן.
היא שמה עוד צייסר לכל אחד.
"זה בשבילך אחי" ושתה במהירות את הצייסר וסימן לברמנית למלא את הכוס בפעם המי יודע כמה.
שתינו ושתינו ולא הפסקנו…
הלילה היה מלא באנרגיות מטורפות, ואני מודה הם עודדו אותי.
הם גרמו לי לסתום את המחשבות על גל ועל הסיפור של אבי ולחשוב סוף סוף רק על עצמי.
***
"בגללך, בשבילך עין לא עצמתי לא נתת מנוחה אין בך רחמים" התחיל בן לשיר במושב האחורי.
"אתה נוסע מצחיק" אמרתי והתחלתי לצחוק.
"אם שותים-לא נוהגים" אמר בן בקול מצחיק.
נקרעתי מצחוק.
צחקנו בעיקר מהסטלה.
"בואו תראו מה זה לצחוק באמת" אמר דניאל.
"תיזהר" צעק בן על דניאל.
פתאום ראיתי אור בוהק לבן ושמעתי בום חזק שהחריש את אוזניי…