לא חוקית – פרק 16.

פרק 16- אני כאן איתך.

"אני חושבת שאני בהריון" אמרה.
ואני נעמדתי שם שותק.
בולע את הרוק בדיוק כמוה.
—
"בהריון?" חזרתי על מילותיה.
תסכימו איתי שאם הייתם נמצאים במצב שלי בדיוק הייתם מבינים בדיוק על מה ולמה ההלם.
אני בן 17 בסה"כ מה הספקתי לעבור בחיים?
"כן" אמרה ובחנה את תגובתי.
"יואו" אמרתי מופתע מתהלך ימינה שמאלה.
"ובן יודע מזה?" שאלתי.
"כן, סיפרתי לו" אמרה.
"ולא תכננת לספר לי?" שאלתי.
"אני כן, התייעצתי עם בן איך לספר לך" אמרה.
"בואי אליי" אמרתי ופתחתי זרועותיי לחיבוק.
"אני מפחדת ליאור" אמרה.
"ממה יפה שלי?" אמרתי ונשארתי עדיין בחיבוק אך מסתכל על פניה ומעביר שערותיה מעבר לאוזניה.
"אני מפחדת שהרגעים האלה יפסקו, שהכול ייגמר" אמרה.
"כלום לא ייגמר, אני כאן איתך" אמרתי.
היא הסתכלה עליי וחייכה.
יכולתי להבחין בכך שהיא עדיין מפחדת, לא הרגעתי את כול כולה אבל עשיתי מה שיכולתי.
חיבקתי עוד קצת ואז היא הרפתה.
"מה זה?" שאלה והסתכלה על התיק שהנחתי על הרצפה מספר דקות לפני שהיא נכנסה לחדרי.
הסתכלתי על התיק וחייכתי.
"מה אתה מחייך?" שאלה.
"אתה נוסע?" תקפה בעוד שאלה.
"אנחנו נוסעים לטיול" אמרתי.
"טיול?" אמרה.
"כן" אמרתי.
"איפה? מה? איזה טיול?" שאלה.
"בצפון" אמרתי.
"חיים שלי" אמרה וקפצה עליי.
הסתובבתי מהר כשהיא עליי.
ואז עצרתי, הבחנתי שיש לה סחרחורת.
התנשקנו.
"הוא גם ככה לא פה" שמעתי את אבי צועק ופותח את הדלת במהרה. כנראה הוא אמר את זה לאימי.
"השם ישמור" אמר.
התנתקנו מהנשיקה.
"למה אתה לא דופק בדלת?" התחממתי במהרה.
"למה אתה בכלל נכנס לחדר שלי?" לא נתתי לו לענות על השאלה הראשונה וכבר תקפתי בעוד אחת.
"זאת היא?" אמר אבי והסתכל על גל כמו לא יודע מה.
אני לא יודע ממה גל התביישה יותר, מזה שאבי נכנס באמצע הנשיקה או מזה שהיא אינה יודעת דבר ממה שאבי מדבר עליו.
גל עמדה מאחוריי.
"את הגויה?" שאל אבי והסתכל על גל.
היא התחבאה ממנו, נראה לי שהיא פחדה.
"תלך מכאן" צעקתי עליו.
יד אחת הייתה מאחורי הגב שלי וגל אחזה בה חזק ובכל פעם שנשמע קול אבי היא לחצה חזק יותר.
"אני אלך מכאן שתפסיק להכניס לי גויות הביתה" צעק אבי.
"מה אתה מתערב את מי אני מכניס הביתה ואת מי לא" החזרתי צעקה.
"אתה כל יום מכניס לפה בחורות והשם ישמור מה אתה עושה ואתה אומר לי לא להתערב? זה הבית שלי" צעק אבי.
"תלכי מכאן" המשיך אבי לצעוק.
הרגשתי תזוזה בגב כאילו שהיא באה ללכת, אבל ידי לא שיחררה ממנה.
"היא לא הולכת לשום מקום" צעקתי.
"תלכי" צעק אבי והתעלם ממה שאמרתי.
"אל תזוזי גל, אני מזהיר אותך" אמרתי, אך לא הסתובבתי אחורנית על מנת לראותה.
זה היה מן קרב כזה, ביני לבין אבי. מילה שלי מול מילה שלו.
היא הרפתה את היד שלה טיפה והשתחררה מידי.
אבל עדיין חסמתי את המעבר שלה ככה שהיא לא תוכל לזוז מבלי שארגיש.
"תלכי מפה גויה, יסלח לי אלוקים שאת פה בבית שלי" צעק אבי והיה לו מן מבט של אש, שנאה בעיניים.
"מה קרה?" עמדה אימי בפתח הדלת של החדר.
גל תפסה את התיק שלה מהמיטה שלי ורצה מהר לכיוון הדלת של החדר שלי, השאירה אוויר לעבר אימי שהרגע נכנסה לחדר ורצה.
"הורסת משפחות" המשיך אבי לצעוק לעברה.
"מה עשית?" שאלה אימי מבוהלת, לא מבינה.
"אני לא מאמין שעשית לי את זה" צעקתי.
"אני שונא אותך" צעקתי בקול חזק יותר.
"יום אחד תבין שהכול לטובתך" אמר אבי בקול רגוע.
האדישות הזאת, הרגה אותי!
"אם היא הלכה, אני הולך אחריה" אמרתי… תפסתי את התיק שהשארתי על הרצפה ויצאתי מהדלת.
השארתי גם כן אוויר על אימי ואבי.
"ליאור" צעקה אימי בקול מבוהל.
לא עניתי.
הייתי כ"כ עצבני שלא יכולתי לחשוב על אף אחד חוץ מעצמי.
הסתכלתי על אורך כל הרחוב שלי וגל לא הייתה שם. לא הגיוני שהיא הלכה כ"כ מהר.
הבחנתי בספסל בודד בפארק שליד הבית שלי ובו ישבה מישהי עם רגליים מקופלות. כנראה שהיא בכתה.
ככל שהתקרבתי יותר, הבנתי שהבטן זזה ואכן היא בכתה.
"אני מצטער" התיישבתי לידה ושמתי את ידי על כתפה.
"דיי" אמרה ודחתה את ידי עם הכתף.
"אני ממש לא רציתי שזה ייצא ככה" אמרתי.
היא הרימה את ראשה והסתכלה עליי, השחור המרוח על הלחי שלה, העיניים העצובות, המבט העצוב…
"אתה שיקרת לי"
הסתכלתי עליה, מבואס מעצמי, מאוכזב מעצמי.
"מצטער" אמרתי.
"למה שיקרת לי?" שאלה כשראשה עוד טמון בברכיה.
"כי ככה יצא, אני לא רציתי שתפחדי לבוא אליי הביתה" אמרתי.
"צדקת" אמרה.
"בואי אליי" אמרתי וניסיתי להשעין אותה עליי אך היא התנגדה.
"דיי ליאור" אמרה והרימה טיפה את קולה.
"מה יש לי עוד לומר חוץ ממצטער שכבר אמרתי כמה פעמים?" שאלתי בתמימות.
"אנחנו עדיין נוסעים לצפון?" שאלה.
"כן. אנחנו צריכים את השקט שלנו" אמרתי וניסיתי לעזור לה לקום מהספסל.
קמתי והיא מיד אחרי.
התחלנו ללכת לכיוון ביתה.
"אבל בתנאי אחד" אמרתי.
"איזה תנאי?" אמרתי.
"אני רוצה לראות חיוך" אמרתי.
היא חייכה והמשכנו ללכת.
נכנסנו לביתה, היא פתחה את הארון והסתכלה על הבגדים.
"לא הרבה זמן, תיקחי חולצה וג'ינס ויאלה יוצאים" אמרתי.
היא באמת הקשיבה לי, לקחה חולצה וג'ינס ויצאנו.
היא נכנסה לשירותים. והתעכבה יותר זמן מהרגיל.
"כמה זמן גל?" שאלתי בקצת חוצפה.
"קניתי ערכה לבדיקת הריון" צעקה לי מהשירותים.
ואז היא יצאה.
התיישבתי על המיטה.
היא התהלכה ימינה שמאלה.
"קו אחד, קו אחד, קו אחד" בעודה ממלמלת.
"כמה זמן זה לוקח?" שאלתי.
"אני לא יודעת" אמרה לחוצה.
"הנה" אמרה והסתכלה על הבדיקה.
פרצופה היה מבוהל.
והייתי מבוהל יותר ממנה.
מהלחץ, קמתי.
"קו אחד" היא צרחה, חייכה וקפצה עליי.
"זה שלילי?" אמרתי לא מבין דבר בעניין.
"כן" אמרה וחייכה.
"טיול?" שאלה.
"טיול" אישרתי את דבריה.
הזמנתי מונית וחיכינו לה בחוץ.
***
שילמתי ובינתיים גל יצאה מהמונית.
אני לא צריך לתאר לכם אפילו כמה עלה לי לשלם אם נסענו מהדרום לצפון בספיישל, למזלי זה היה רמי.
כמעט כל המשכורת שלי בעבודה.
התהלכנו בשמורה שנמצאת בצפון.
דוד שלי עבד בה פעם לכן הכרתי טוב את האזור.
הנחנו את הדברים על הדשא והיא התיישבה.
"את תשבי עוד הרבה זמן ותסתכלי איך אני בונה או שאת באה לעזור?" שאלתי.
"אני לא יודעת איך בונים, אז אני מסתכלת איך אתה בונה ואז פעם הבאה שנבוא אני אדע" אמרה בחיוך בעודה אוכלת ענבים מהתיק שלה.
"תביאי לי גם אחד" אמרתי בחיוך.
היא זרקה וקלעה בדיוק לפה שלי.
היא צחקה.
"אז…מה היה עם ההורים שלך אחרי שיצאתי מהבית שלך?" שאלה.
בדיוק סיימתי לבנות את האוהל.
התיישבתי בישיבת צפרדע מולה.
הוצאתי את הפלאפון שלי וכיביתי אותו.
היא הסתכלה עליי במבט מופתע.
"איזה כיף לי שיש לי אותך" אמרה וחיבקה אותי.
ובגלל שנשענה עליי ואני ישבתי בישיבת צפרדע אז נפלתי אחורנית.
היא נשכבה עליי.
"אני אוהבת אותך" אמרה והסתכלה בעיני.
"גם אני" אמרתי בחיוך.
היא התקרבה והתנשקנו.
התחיל כבר להחשיך.
"יאלה בואי נכנס לאוהל" אמרתי.
היא חייכה.
"מה את מחייכת?" שאלתי.
"סתם" אמרה והרחיבה את חיוכה.
נכנסתי לאוהל, והיא בינתיים תפסה את התיקים ונכנסה אחריי.
"נראה לי האוהל המעפן שלך עומד לפול עלינו" אמרה.
"שתקי כבר" אמרתי.
היא מיקמה את התיקים בקצה האוהל.
והוציאה מהתיק שלה שמיכה ושתי כריות.
נשכבנו והתכסינו מתחת לשמיכה.
הכנסנו את ראשנו מתחת לשמיכה.
"עד מתי זה ימשיך להיות כזה יפה?" לחשה.
"תמיד זה יהיה יפה כל עוד אנחנו ביחד" לחשתי בחזרה.
הרגשתי את אפה נוגע באפי.
חייכתי אליה והתקרבתי.
הרגשתי את נשימותיה על שפתיי.
רציתי לנצור את הרגע הזה בליבי לנצח.
"אני אוהב אותך הכי בעולם, אל תפחדי לאבד, תחיי את הרגע…. וברגע הזה, אני איתך" אמרתי בחיוך.
היא התקרבה עוד מילימטר והתנשקנו.
ידיה היו מאחורי עורפי וידיי היו על מותניה.
הרמתי טיפה את חולצה על מנת להרגיש את העור החלק והממכר שלה, זה שמשאיר טעם לעוד.
היא העבירה את ידה למותניי גם כן ועזרה לי להוריד את חולצתי, היא העבירה את ידיה על החזה שלי.
הרחתי את גופה ונתתי לה נשיקות רטובות על כל בטנה החלקה והממכרת.
המחשבה, ששום דבר בעולם לא יעצור את הרגע המושלם הזה גרמה לי להיות מאושר.
התשוקה שהייתה, האהבה…
חשבתי שמאז הודיה איבדתי את זה.
איבדתי את הטעם לאהוב, אבל גל הוכיחה אחרת.
נסחפנו לתוך ים של רגשות.
והלילה הזה אכן היה בלתי נשכח, כמו שחשבתי על כל הרגעים שלי עם גל.
כנראה שאני אוהב, אוהב יותר מדי….
***
נפתחו עיניי. כנראה מקרן האור של השמש שנכנסה דרך החריץ הקטנטן שהיה בפתח האוהל.
השטתי את ידי לחבק את גל.
היא לא הייתה שם.
"גל?" צעקתי.
'מאמי?' אמרה והכניסה את ראשה לתוך האוהל.
חייכתי.
"אל תזוזי" אמרתי.
"מה קרה? עלה עליי חרק?" שאלה ולא עשתה אף לא תזוזה אחת.
"לא. פשוט זה עושה לי את הבוקר מושלם להסתכל עלייך" אמרתי.
היא חייכה וקפצה עליי. נשכבה עליי.
העבירה את ידיה בשערי ושיחקה בזיפים שלי.
"בוקר טוב" אמרה.
"בוקר מדהים שאת פה לידי" אמרתי והצמדתי אותה אליי.
היא נתנה לי נשיקה רטובה בפה.
"איפה היית?" שאלתי.
"סתם פה… הכנתי לך קפה עם הגזית" אמרה.
"אני כבר יוצא לשתות" אמרתי.
"טוב" נתנה לי נשיקה אחרונה. קמה ממני ויצאה החוצה.
התמתחתי ויצאתי מהאוהל.
"אני אדליק את הפלאפון, אני אדבר עם אימא שלי נראה מה קורה איתה כי אתמול פשוט יצאתי בלי להגיד לה דבר" אמרתי.
"טוב" אמרה ועשתה פרצוף.
"תירגעי" חייכתי אליה והעברתי את ידי בשערה.
הסתכלתי על הפלאפון.
"יש לי שלוש הודעות קוליות" אמרתי והסתכלתי עליה.
"תשמע אותן" אמרה והמשיכה להתעסק בקפה.
התקשרתי לדואר קולי.
"שלום יש לך 3 הודעות קוליות לשמיעתן הקש 1"
הקשתי 1.
ההודעה התקבלה מאימא שלי.
"מאמל'ה תחזור אליי בהקדם כשאתה שומע את זה"
הקשתי 1 על מנת לעבור להודעה הבאה,שמתי על רמקול כי זה נהיה קצת חופר.
"למה הפלאפון שלך סגור? קרה משהו. תקשר אליי שאתה פה"
הקשתי 1 על מנת לעבור להודעה השלישית.
"חיים שלי, הפלאפון שלך סגור ואני מתחרפנת..אני צריכה אותך ליאור, אבא בבית חולים"
קולה של אימא היה עמוק וצרוד.
גל הסתכלה עליי ואני עליה.