לא חוקית – פרק 15.

פרק 15- אין כמו אמא!

פתאום האור הגדול של הגינה נדלק.
'מה אתם עושים?' ראיתי את אימי עומדת עם היד על המתג וכותנת הלילה שלה.
—
התנתקנו מהנשיקה.
"אימא" אמרתי ושחררתי את היד מגל, מההלם.
"ליאור, אני יכולה לדבר איתך בצד שנייה?" שאלה אימי והסתכלה על גל כאילו שהיא הייתה עב"ם או משהו כזה.
גל לא הבינה כלום, כי היא הרי חשבה שאימי עוד לא יודעת כלום.
הלכתי עם אימי מחוץ לגינה, ליד הדלת כניסה.
"תקשיב ליאורי, אני לא אספר כלום לאבא. אני לא אעזור לו לגלות, אבל אני גם לא אעזור לך להסתיר.
תעשה דברים בלי שגם אני אראה" אמרה.
"תודה אימא" אמרתי וחייכתי.
אין על אימא שלי בעולם!!!
"אתה אוהב אותה?" שאלה.
סימנתי "כן" עם הראש.
היא חייכה חיוך קטנטן, נתנה לי נשיקה בראש, פתחה את הדלת ונכנסה הביתה.
זה היום הכי מאושר בחיי!
אומנם שראיתי אותה עומדת בפתח הגינה, נלחצתי אני מודה!
סיבבתי את גופי וחזרתי לגינה.
התיישבתי שוב ליד גל.
"מה קרה?" שאלה גל.
נראה לי שהיא אפילו לא חשדה ששיקרתי ממקודם.
"סתם, בגלל שהיה קצת רעש היא חשבה שזה גנב או משהו כזה. היא נבהלה כי היא חשבה שאני ישן" אמרתי.
"אה" אמרה גל וחזרה לחייך.
התנשקנו שוב..
"אתה נראה קצת עייף" אמרה לאחר שהתנתקנו.
"כן, אני עייף" אמרתי.
"אז אולי תחזור לישון, נפגש מחר בבוקר" אמרה.
"בסדר חיים שלי" אמרתי וקמתי מהנדנדה.
היא קמה גם היא והתקדמנו לעבר הדלת כניסה של הבית שלי.
"לילה טוב" אמרה.
"נראה לך שאני שולח אותך ככה?" שאלתי.
"אני גרה פה כמה רחובות לידך" אמרה.
"נראה לך שב2:30 את תהיי לבד ברחובות?" שאלתי ולא באמת התכוונתי שהיא תענה.
הוצאתי את הפלאפון שלי והזמנתי מונית.
"הלו"
"תזמין לי מונית לרחוב אורנים 2"
"תודה, ביי אחי"
ניתקתי את הפלאפון.
הסתכלתי על גל שבהתה במשהו.
תפסתי לה את האף עם האצבעות.
"מת על האף הזה מת" אמרתי.
"אתה מכאיב לי" אמרה עם חיוך.
שחררתי את ידי.
"מתי תספר להורים שלך?" אמרה והסתכלה עליי.
חיבקתי אותה.
"בקרוב יפה שלי, בקרוב"
למה אני משקר ככה? למה אני לא אומר לה שאבא שלי התעצבן כמו לא יודע מה?
יותר היה לי כואב לה לספר עכשיו, אחרי שכבר שיקרתי.
שמעתי את המונית מצפצפת.
"הנה המונית" אמרה.
היא התהלכה בשביל ואני אחריה.
"רמי אחי מה קורה?" אמרתי ונתתי כיף לנהג.
"בסדר אחי מה אתה עושה ער בשעות כאלה?" שאל רמי.
"החברה אחי החברה" אמרתי נתתי לגל נשיקה בפה והיא נכנסה לשבת לצידו מקדימה.
"יפה אח שלי" אמר רמי.
"תיסע לאט אחי" אמרתי.
"אל תדאג" אמר.
הכנסתי יד לכיס בשביל לשלם לו.
"לא אחי" אמר.
"נו מה אתה גמור אחי קח כבר" אמרתי והשטתי לו את הכסף.
"לא, תעיף את זה" אמר.
"אל תדליק אותי רמי" אמרתי.
"ביי אח שלי" טפח על ידי ונסע.
איזה רמי זה…
הכנסתי את הכסף לכיס והלכתי לכיוון השביל.
נכנסתי הביתה בשקט ונעלתי.
ראיתי את אבי במטבח עם כוס מים.
"לאן הלכת?" שאל אבי.
לא עניתי.
"תענה לי" אמר אבי ועמד לי במסדרון, בדרך לחדרי.
"לא רוצה לענות לך" אמרתי.
"היית עם הגויה?" אמר בזלזול והסתכל עליי כאילו אני מלוכלך.
הסתכלתי עליו, נגעלתי מאיך שהוא מדבר.
"זוז מהדרך שלי" אמרתי.
הוא הסתכל ואז זז.
"בבקשה" אמר בזלזול.
המשכתי ללכת ונכנסתי לחדר.
מצד אחד, יום מושלם.
מצד שני, יום גרוע.
טוב אני אלך לישון, מחר יום חדש.
יותר גרוע מהיום כבר לא יהיה.
***
"את תדברי איתה!!" שמעתי צעקות מהסלון ומהן קמתי.
שפשפתי את עיניי.
"הוא אוהב אותה באמת" שמעתי את אימא צועקת.
"היא גויה רחל, היא גויה! כמה פעמים אני אזכיר לך את זה?" צעק אבי.
"אבל הוא אוהב אותה שהוא נהיה עיוור אלינו, לא אכפת לו מה שנעשה או נאמר" צעקה.
"את רוצה להגיד לי שלא אכפת לך אפילו קצת שהיא גויה?" אמר אבי.
"אכפת לי!!! זה לא שהוא הולך להתחתן איתה, בסה"כ יוצאים" אמרה אימי.
"הוא מחלל את ידיו, את שפתיו!!! היא לא בת עמך באיזה שפה עוד אני צריך להסביר לך שתביני עד כמה הדבר גדול? ידברו עלינו בשכונה, ברחוב, בבית כנסת, בכל מקום!!!" הגביר את קולו לקראת סוף המשפט.
"אתה יודע מה חיים? אכפת לך יותר מידי ממה שאנשים ידברו עלינו. אתה פשוט לא מבין שהבן שלך יותר חשוב מהכול? הבן שלך! הבן היחיד שלך!" צעקה.
"אבל הוא עושה טעות" צעק אבי.
"אז תן לו לעבור אותה, אם הוא לא יטעה הוא לא ילמד" צעקה.
"הוא הורס את השם של המשפחה" צעק.
"הוא הורס את השם שלך, בגלל זה כ"כ אכפת לך" אמרה בווליום טיפה יותר נמוך שבקושי יכולתי לשמוע. שמעתי את צעדיה מתקרבים לחדרי.
עצמתי עיניי ושיחקתי אותה עוד ישן.
היא דפקה שתי דפיקות קטנות ועדינות וכשראתה שלא הגבתי להן היא נכנסה.
"אתה ישן?" שאלה.
לא עניתי.
היא ליטפה את שיערי ואת הלחי שלי.
"יהיה בסדר חיים שלי, אני איתך בכול" אמרה ונשקה על הלחי שלי.
המגע, החום, האהבה של אימא שלי!
רציתי לקום ולקפוץ עליה. אבל לא יכולתי…
היא יצאה מהחדר.
העברתי את ידי על המקום בו נשקה לי.
מתרגש, מתרגש מזה שאימי בחיים לא רבה עם אבי.
והיא רבה, רבה בשבילי!
מצד אחד, כיבדתי והערכתי מכל הלב את מה שהיא עושה בשבילי.
מצד שני, לא רציתי שהם יריבו כי המתח בבית רק יהיה יותר ויותר גדול ויימשך כמו חוט ארוך ארוך.
הושטתי את ידי אל השידה ותפסתי את הפלאפון שלי.
חייגתי אל גל.
"הלו"
"הלו" ענתה.
"בוקר טוב" אמרתי לה.
"עכשיו קמת?" שאלה.
"כן" אמרתי.
"מאוחר" אמרה.
"מה השעה?" שאלתי.
"14:00" אמרה.
"וואי באמת מאוחר" אישרתי את דבריה.
"מה עושים היום?" שאלה.
"לא יודע" אמרתי.
"טוב תדבר איתי שתתעורר" אמרה.
"טוב, ביי יפה שלי" אמרתי.
"ביי מאמי" אמרה וניתקה.
שפשפתי עיניי וקמתי לשירותים.
יש לי שירותים ומקלחת בחדר.
הפלאפון שלי צלצל שוב.
יצאתי מהשירותים ועניתי לפלאפון.
"הלו" שמעתי את דניאל.
"אה אחי?" אמרתי.
"אתה בבית?" שאל.
"כן" אמרתי.
"למה לא חזרת למלון?" שאל.
"כי היה איזשהו סיפור. אני אספר לך בהזדמנות" אמרתי.
"אין בעיה אחי. העיקר שאתה בסדר! המזוודה שלך אצלי בבית. אני אקפיץ לך אותה יותר מאוחר" אמר.
לדניאל יש אוטו, הוא טיפה יותר גדול ממני.
"טוב אחי תודה" אמרתי.
"ביי אח שלי" אמר.
שכבתי על המיטה חושב מה לעשות היום.
בא לי שוב כמו הפעם ההיא שאני וגל שכחנו מהעולם והיינו רק אני והיא.
וחשבתי על טיול לצפון, באוהלים ללילה.
נשמע טוב לא?
לקחתי תיק, הכנסתי בו מכנס וחולצה, יין שהיה לי על המדף ואוהל שהיה לי בארון מהטיול האחרון שבן, דניאל ואני עשינו. ועוד כמה דברים…
החלפתי בגדים ויצאתי מהחדר לכיוון הדלת של הבית.
"לאן?" שאל אבי.
שוב התעלמתי בחרתי לברוח.
"לאן מאמי שלי?" שאלה אימי.
"סתם לטיול בצפון" אמרתי.
"עם מי?" שאלה.
"עם הבנים" אמרתי.
היא חייכה.
כי היא הבינה שלא מדובר בבן ודניאל.
"תהנה" אמרה בחיוך.
"מה את מחייכת אליו?" שאל אבי בנוכחותי.
היא לא הורידה את החיוך, ממש עמדה על שלה!
חייכתי חזרה ויצאתי מהדלת.
"כן תשתפי איתו פעולה" שמעתי את אבי אומר לאימי אחרי שסגרתי את הדלת.
את שאר השיחה לא שמעתי כי המשכתי ללכת.
הלכתי ברגל, כולי מחויך, הולך להיות כיף!
אני מנסה להסתכל על עצמי מהצד. בחיים שלי לא השקעתי ככה בשביל מישהי.
אפילו לא בשביל הודיה, תמיד היא זאת שהייתה מחפשת שנלך לטיולים ולבלות ביחד.
התקדמתי לאט לאט לביתה.
ראיתי שני אנשים עומדים מחוץ לבית שלה קרוב קרוב.
ככל שהתקרבתי יותר הבחנתי שמדובר בגל.
מי זה? זה בן לידה?
כבר הייתי ממש לידם…
הסתובבתי והלכתי.
"ליאור" צעקה גל.
התעלמתי מהצעקה שלה.
"זה לא מה שאתה חושב" צעק בן ושמעתי את קולו מתקרב, הוא רץ אחריי.
רצתי גם אני, מהר יותר.
נכנסתי במהירות לבית ונעלתי.
התנשפתי.
"מה קרה?" שאלה אימי כשנכנסתי.
"כלום" אמרתי.
"אתה מתנשף! קרה משהו?" שאלה שוב.
"לא, אני נכנס לחדר אימא, אם בן בא לפה תגידי שאני ישן" אמרתי.
"טוב מאמא" אמרה וליטפה את שיערי.
ניסיתי להראות לה שאני עצבני.
נכנסתי לחדר זרקתי את התיק על הרצפה.
שמעתי שמישהו צלצל בפעמון של הבית, הדלת נפתחה.
"שם מאמאל'ה שם" שמעתי את אימי אומרת.
על מה היא דיברה איתו? ולמה היא פתחה לו?
כעבור חצי דקה נשמעה דפיקה גם בדלת שלי.
לא עניתי.
הדלת נפתחה לאט לאט.
"ליאור" שמעתי את קולה העדין של גל.
"את?" שאלתי.
"כן" אמרה.
"אני צריכה לדבר איתך" המשיכה.
"אין על מה" אמרתי.
"יש" התווכחה.
"דיי גל אני לא רוצה לשמוע" אמרתי.
"הוא בא בשביל הדר, הוא חיפש אותה ברמות מטורפות!" אמרה.
"על זה דיברתם כ"כ הרבה זמן?" שאלתי.
"לא" אמרה ובלעה רוק.
"אז?"
"סיפרתי לו מה אני חושבת.." אמרה במן פחד.
"מה את חושבת?" שאלתי.
"אני חושבת שאני בהריון" אמרה.
ואני נעמדתי שם שותק.
בולע את הרוק בדיוק כמוה.