לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 7

פרק 7
הייתי בשוק טוטאלי, שלא הצלחתי אפילו לזוז. 
היה כתוב בכותרת 'מנהל המאפיה' 
אשכרה מאפיה. 
בתוכן היה כתוב 'צריכים אותך דחוף למשימה. תבוא כמה שיותר מהר' 
נדיר, נדיר שלי משתתף במאפיה ?
לא יכולתי לזוז עד ששמעתי את הצעדים שלו מתקרבים. 
כיביתי את המסך והחזרתי אותו למקום. 
והשתדלתי להראות רגילה, למרות שלא יכולתי.
"טוב אני יוצא, ביי"הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי ויצא.
 עדיין לא הצלחתי לעקל את מה שקראתי עכשיו. שמעתי דפיקה בדלת.
"מה שחכת נדי…"אמרתי: אבל מי שהיה בדלת זה לא היה נדיר
"המורה מה את עושה כאן?"שאלתי.
"באתי לחזיר אותך,את עשית עבודה מעולה ואת צריכה לחזור "הוא אמר לי ותפס בידי. 
״רגע!"צעקתי "אני לא יכולה ללכת ,עדיין לא גילית עליו הכול,יש איזה עוד משהו שלא גיליתי עלו ואני מוכרחה לגלות"אמרתי.  אבל האמת שרק רציתי להישאר עוד קצת עם נדיר  
 "בסדר,אבל הזהרתי אותך, פז, אסור לך להתאהב בו"הוא אמר ויצא ,מה אני הולכת לעשות עכשיו ,אני רוצה להישאר עם נדיר …
חשבתי מה לעשות. 
אני לא רוצה לעזוב. אבל המשימה שלי נגמרה. 
אני יודעת שאני אצטער על זה… 
הדלקתי את האייפון שלי, ומשום מה, היה לי את המספר של נדיר 
'נדי <3' פחח כנראה הוא רשם. 
הוצאתי את האוזניה מהאוזן ושברתי אותה לרסיסים בעזרת פטיש… אין מה לעשות. שחייבים אז חייבים..
'נדידוש ?' שלחתי לו.
'הא חיים שלי ?' הוא שלח לי חזרה. 
'איפה אתה ?' ידעתי איפה הוא. 
אבל רציתי להוציא את זה
מימנו בעצמו. 
'קראו לי לעבוד… אני יחזור עוד מעט אהבה שלי' שלח לי. 
'איפה אתה עובד ?' שאלתי, אך הוא לא החזיר תשובה. 
'אתה עובד במאפיה ?' שלחתי לו פתאום. 
לא יודעת מאיפה זה באלי… פשוט יצא לי. 
היה לי צלצול. 'נדי <3״' 
״מי אמר לך את זה ?״ הוא שאל. טיפה עצבני. 
״ציפור לחשה לי !״ עניתי בקול שבור.
"מה קרה?את בוכה?מי עשה לך את זה?״הוא שאל בקול דואג.
לא יכלתי ופשוט התפרקתי 
"מה קרה?למה את בוכה?"הוא שאל עוד יותר מודאג
"מה שקרה זה שאני לא רוצה לעזוב אותך!"צעקתי.
"מה? על מה את מדברת?למה את צריכה לעזוב אותי?"הוא שאל
"פשוט תגיד לי את האמת. אתה עובד במאפיה ?"שאלתי
"כן פשוט לא רציתי להגיד לך את זה כי פחדתי מהתגובה שלך ולא רציתי שתיפגעי"הוא אמר, גם הוא שבור
"זה כבר מאוחר"אמרתי וניתקתי.
ישבתי על הספה, ממשיכה לבכות. 
בחיים לא נפגעתי ככה. וכנראה שהמורה צדק, היה אסור לי להתאהב בו. 
אחרי כמה דקות של בכי. 
טום ושלי ירדו. 
״פזי !״ שלי קראה. ״הכל בסדר ?״ שאלה ושתיהם חיבקו אותי. 
הנהנתי וחייכתי חיוך מזויף. 
״אתם רעבים ?״ שאלתי בלחש. מנגבת את הדמעות. 
הם הביטו אחד בשני, והנהנו. 
טום ושלי תאומים. יש להם את אותו עיניים כמו של נדיר. 
וגם לליאור הקטני יש. 
חייכתי והלכתי להכין להם חביתה. 
חתכתי להם קצת סלט בצד ונתתי להם. 
שמעתי פתיחת דלת וראיתי את נדיר בפתח. 
הוא הביט בי, בעיניו הירוקות, ובלע את רוקו. 
״פז !״ הוא מלמל וחיבק אותי. 
לא חיבקתי אותו חזרה.