לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 48

פרק 48
הנחתי את ידי על הידית, מוריד את הידית ונכנס לתוך החדר. הבאתי במיטתה של פז. היא הייתה שכובה בה. התקדמתי אליה, מתיישב על קצה מיטתה. על פניה היו דמעות יבשות, והיא הייתה נראית דיי חיוורת. כנראה היא איבדה המון דם. ישבתי מולה, פשוט שותק, לא מסוגל להוציא מילה מפי.
שמעתי קול של פתיחת דלת, ולאחר מכן צעדים. הסתובבתי בבהלה, פוסע קדימה, מוכן לקראת מי שהיה שם. הרגשתי הקלה כאשר ראיתי שזו שירז. 
״מה את עושה פה ?״ שאלתי עצבני, משלב את ידי על חזהי.
״באתי לראות מה עם פז,״ היא מלמלה, מצביעה לכיוון פז ומשלבת את ידיה גם.
״הכל אחלה, ביי״ נופפתי לשלום והצבעתי לדלת החדר בעצבים. 
״אני מצטער נדיר. אני קינאתי ! קינאתי שהיא מקבלת הכל, שהבנים אלה שמתחילים איתה ולא איתי.״ היא אמרה בצעקה קטנה, מביטה בי בהתנצלות ומתחילה לפסוע לעבר הדלת. היא פתחה את דלת החדר, יוצאת משם וסוגרת את הדלת אחריה. נאנחתי קלילות, מסתובב לעבר פז ומביט בה שוב. שני זוגות עיניה נפתחו באיטיות, מביטה בי בעיניה החומות במבט עייף.
״מי היה פה ?״ שאלה בקול חלש, מניחה יד אחדד על עיניה ומשפשפת בעדינות. 
״שירז,״ עניתי ולאחר מכן פסעתי לעברה, מתיישב על מיטתה קרוב אלייה.
״על תתאמצי, שלא יכאב לך״ מלמלתי בדאגה, מניח יד אחת על לחייה ומלטף בעדינות. 
״למה העיניים שלך אפורות ?״ היא שאלה, מביטה בי בכיווץ עיניים.
״יש לי צבע עיניים מתחלף״ מלמלתי מכופף את ראשי אלייה ומדביק את שפתי ללחייה מנשק בעדינות. צבע לחייה היו חיוורות. צבע אדמדם או ורדרד לא היו בלחייה.
"מה שירז רצתה?" היא שאלה בקול שקט וצרוד.
"לראות מה איתך״ אמרתי מניח את ידי על לחייה, מלטף ולאחר מכן נשכבתי לידה וזרקתי את ידי סביב גופה, מחבק אותה. 
"נדי?" היא שאלה בשקט, בזמן שהיא מרימה את ראשה, מביטה בעיניי.
"אה?״ שאלתי והורדתי את מבטי אלייה 
"מה אם אני לא יצליח להתמודד עם זה?" היא שאלה בחשש, בולעת את רוקה.
"את תצליחי. הכל יהיה בסדר. אני תמיד יהיה כאן איתך ואשמור עלייך אני מבטיח לך״ אמרתי  מכופף טת ראשי מעט ומנשק את קודקוד ראשה. היא חייכה חצי חיוך מניחה את ראשה על חזהי וחזרה להתכרבל בחזה שלי. ולאט לאט עניי נעצמו ונרדמתי. 
"אני עף אלייך אל ידייך צולל בתוך ענייך אהבה..״ שמעתי את צלצול הפלאפון שלי. פתחתי את עיניי באיטיות, מזיז בעדינות את פז ומניח את ראשה על הכרית ולוקח את האייפון. עניתי לשיחה בלי לשים לב מי התקשר.
"הלו" מלמלתי בעייפות, כאשר מפי נפלט פיהוק קל.
״נדי ?״ שמעתי קול מוכר, אך היה לי קשה לקלוט.
״מי זה ?״ שאלתי, מכווץ את רבותיי ומשלב יד אחת על חזהי.
״שני,״ הקול ענה, שהתברר לקול של שני.
״היי,״ מלמלתי ביובש.
״איך פז ?״ היא שאלה. יכולתי לשמוע דאגה בקולה. 
״היא בסדר. היא ישנה עכשיו,״ עניתי מסיט את מבטי לכיוון פז, מביט בה ישנה.
״חזרתם ?״ שאלה, כאשר בקולה יש קול של תקווה.
״כן,״ צחקקתי. 
״ווהו !״ היא צעקה בקטנה. יכולתי לשמוע את החיוך שלה מבעד לטלפון. 
״אוקיי נדי, כמו שאני מכירה את פז, היא שונאת בגדי בית חולים אז אני הולכת להביא לה בגדים. תמסור לה ד״ש ונשיקות מימני ויש לי הרבה לספר לה !״ שני מלמלה ושמעתי כמה רעש של שקיות.
״יש משהו שאת לא מספרת לי ?״ שאלתי בחשד וציקצקתי בלשוני, מנסה להזהיר אותה שהיא מגלה משהו למישהו אחר ולי לא. לאחר כמה שניות צחקוק נפלט מפי.
״אויוש,״ היא מלמלה ״סתום דביל, ביי אח״ צחקקה, 
״ביי אחות״ אמרתי בחיוך, מנתק את השיחה ומכבה את מסך האייפון. הסטתי את מבטי לכיוון פז, מביט בה ישנה, כמו מלאך. הבטתי בפז כמה דקות, וכאשר שמעתי קול של פתיחת דלת הרמתי את ראשי וראיתי את שני בפתח הדלת כאשר היא מביטה בפז. היא הביטה בפז, ועיניה האדימו. 
״מה קרה לה ?״ היא שאלה בשוק והניחה את ידה על פיה, נתנה לדמעות לזרום.
״שני,״ מלמלתי, קם לעברה, מניח יד על כתפה ומנסה להרגיע אותה.
״מי עשה לה את זה ?״ צרחה בעצבים, מאגרפת את ידיה ומוחה את הדמעות.
״תרגעי שני,״ מלמלתי, מלטף את כתפיה. הבטתי בשני, כאשר שני עיניה נעצמות והיא נופלת לחזהי. הבטתי וקלטתי שהיא התעלפה. 
״תקראו לרופא !״ צרחתי בבהלה, פותח את דלת החדר שישמעו אותי. תוך כמה שניות, שני רופאים התפרצו לחדר, תופסים בידה של שני ולוקחים אותה למחוץ לחדר. אני לא מאמין. עכשיו זה לא רק אחת מהבנות הכי חשובות לי, אלה שניים מהן. רק שהכל יהיה בסדר איתה.
״נדי,״ שמעתי קול חלש. סובבתי את ראשי, קולט את פז מתעוררת. ״מה היו כל הצעקות ?״ שאלה מכווצת את גבותיה.
״שני הייתה פה, היא התעלפה,״ מלמלתי בדאגה מניח את אחד מזרועותי על העורף.
״עוף אליה !״ היא אמרה בבהלה, קמה ממיטתה למצב ישיבה, אבל תוך שנייה התקפלה מכאבים וחזרה לשכב על המיטה.
״אין מצב !״ אמרתי במהירות ״שאני עוזב אותך לבד !״ התגוננתי פוסע לעברה.
״אני אסתדר, מבטיחה !״ היא אמרה, מושיטה את ידה לקדימה, מסמנת לי לעצור ללכת ולמחוץ לחדר. הנדתי את ראשי ללא, מסיט את מבטי לעבר המראה בצד החדר. הבטתי בעצמי, בעיניי הירוקות שהתחלפו לאפורות. ועל שיערי הפרוע שהיה פרוע מתמיד 
"נדי בבקשה !״ היא התחננה בקול ״לך תראה מה איתה בישבילי״ פז אמרה מביטה בי במבט מתחנן. 
"בבקשה תישמרי על עצמך״ נאנחתי קלות, מביט בה בהתחננות. היא הנהנה. נאנחתי בדאגה, פוסע לדלת ופותח אותו, יוצא מהחדר. פסעתי לכיוון החדר הסמוך, שלשם הביאו את שני. פתחתי את דלת החדר זורק את מבטי לתוך החדר ורואה את שני ערה, כאשר עיניה מכוונות לתקרה.
"שני״ קראתי באנחת הקלה, ״איך את מרגישה?" שאלתי אותה, מתחיל לפסוע לעבר מיטתה ומתיישב בקצה המיטה, מביט בעיניה. הן היו אדומות מבכי.
"כן אני בסדר" היא אמרה וחייכה חיוך קטנטן. הנהנתי בראשי, מחייך גם אני חיוך קטנטן
"מה עם פז?" היא שאלה בדאגה, מכווצת את גבותיה.
"היא התעוררה לפני כמה דקות״ עניתי בחיוך קטנטן.
"אני רוצה לראות אותה״ היא אמרה, קמה ממיטתה ובאה לעמוד על רגליה, אך עצרתי אותה.
"אולי עדיף שתשני קודם ותנוחי" אמרתי מניח את היד שלי על הכתף שלה, ומשעין את ראשה שוב על הכר.
"אני בסדר, אני חייבת לראות אותה״ היא אמרה בהחלטה, קמה ממיטתה והצליחה להשיג אותי למחוץ לחדר. אין, זאת שני. שהיא רוצה משהו ? היא משיגה עד הסוף. התחלנו לפסוע לכיוון החדר של פז, כאשר שני מניחה יד על הידית, פותחת את הדלת ונכנסת, ואני אחריה. 
״פז״ שני קראה, כאשר דמעות מתמלאות מחדש בעיניה.
"שני" פז אמרה כאשר מתמרח בפניה חיוך קטנטן, שרק גדל וגדל. שני סובבה את ראשה, מביטה בי במבט של 'תשאיר אותנו לבד״ חיוך התפרס על פני, וגלגלתי את עיניי, יוצא מהחדר מותיר את שני הבנות לבד

נק' המבט של שני
״פז,״ מלמלתי ודמעות הופיעו לי בעיניי, הנחתי את ידי על פי, בוחנת את פניה וגופה. מלאים בשריטות ובמכות.
״אל תבכי,״ היא מלמלה, מסמנת לי בראשה להתקדם אלייה.
״אני מצטערת !״ אמרתי והדמעות התחילו לרדת. קשה לי לראות אותה ככה 
״אניבסדר״ פז אמרה. 
״אני מצטערת. אני באמת מצטערת. 
אם הייתי ידעת שזה מה שהיה קורא, לא הייתי נותנת לך בכלל לצאת למשימה הטפשית הזו מלכתחילה.״ אמרתי מתחילה לפסוע לעברה והתיישבתיבקצה המיטה, מניחה את שני ידיה סביב גופתה של פז ומחבקת אותה.
״אני אוהבת אותך סיס !״ היא אמרה כאשר התנתקנו מהחיבוק
״גם אני אוהבת אותך סיס,״ אמרתי מחייכת חיוך קטנטן, מניחה את שקית הבגדים ברצפה.
״עוד שבוע אני חוזרת לבית ספר, הכל יחזור לעצמו״ פז אמרה בחיוך, מביטה לתקרה במבט של תודה לאל. 
״כיף לחזור לחברות שהיינו פעם״ צחקקתי מושכת באפי, ומוחה את הדמעות היבשות ועיניי. פז צחקקה גם היא, וחיבקה אותי שוב

-מנק׳ המבט של פז-
״אני עף אלייך אל ידייך צולל אל תוך עניין אהבה..״ הפלאפון שלי צלצל, השלחתי את ידי לשידה, לוקחת את האייפון ובודקת מי התקשר. על הצג היה רשום 'טולי' חיוך קטנטן עלה על שפתי, עונה לשיחה ומצמידה לאוזני את האייפון. כן, לי ולנדי יש את אותו צלצול 
״הא טולי ?״ שאלתי בקול צרוד, כאשר בפני מרוח חיוך
״פז !״ שמעתי צרחה קלה. צחקקתי. 
״את בסדר ?״ שמעתי את קולה של שלי שואל. הנהנתי לכן, ולאחר מכן נזכרתי שהיא לא רואה אותי. ״כן,״ צחקקתי, מניחה יד על מצחי עד כמה מטומטמת יצאתי שהנהנתי כאילו הם רואים אותי.
״איך שמה ?״ טום שאל. 
״לא משהו.״ אמרתי נאנחת ״אבל מסתדרים״ גיחכתי קלות. 
״טוב, אנחנו חייבים ללכת,״ טום מלמל בהתנצלות ״נדבר !״ שלי וטום צעקו יחד ולאחר מכן ניתקו את השיחה. ציחקקתי. אלה טולי שאני מכירה. 

-מנק׳ המבט של שני-
״טוב, הבאתי לך בגדים להחלפה. 
כי כמו שאני מכירה אותך, את שונאת בגדים של בתי חולים.״ אמרתי בצחקוק קל, מרימה את השקית מהרצפה ונתתי לה את הבגדים.
"תודה" פז אמרה בחיוך מאושר, מחטטת בשקית לראות איזה בגדים קניתי. היא הוציאה מין השקית חולצה שחורה וטייץ שחור ארוך, מתחילה ללבוש את הבגדים בעודי עוזרת לה.
"אז מה איתך ?יש חדש איך בבית הספר?" היא שאלה אחריי שהיא החליפה בגדים, נשכבת שוב במיטה בכאב/
"האמת שכן… " אמרתי וחייכתי חיוך מבוייש 
"פרטים עכשיו" היא אמרה כאשר פניה זרחו. צחקקתי קלות מתחילה לספר/
"יש איזה ילד חדש ו…ואני די מאוהבת בו ?״ אמרתי בהיסוס, מנסה לצאת מהסיטואציה המביכה.
"שנינה !״ פז אמרה בהלם ובאושר. אין אני
מתה על האמטום של הילדה הזאת ״סוף סוף אני כול כך שמחה בישבילך״ היא אמרה. ניסיתי להחזיר חיוך קטנטן, אבל מה שהיה זה רק קו.
"זה לא כול כך פשוט״ אמרתי ביאוש, משפילה את מבטי לרצפה:
"למה?" פז שאלה 
"כי אני לא חושבת שהוא אוהב אותי גם״ אמרתי מאוכזבת, מרימה את ראשי ומחייכת חיוך של 'לא נורא, אני אעבור את זה כמו גדולה'
"אין סיכוי !״ פז אמרה בהתגוננות. ״תדברי איתו בארבע עיניים ותשאלי אותו מה הוא מרגיש אלייך" היא אמרה, זורקת חיוך מנחם ונהיה את ידה על כתפי, מלטפת.
"תודה פזי עזרת לי מאוד״ מלמלתי נושקת ללחייה ומחבקת אותה. הבטתי בשעון היד שהיה על ידי, בודקת את השעה. ״אני חייבת ללכת. הבטחתי לאמא שלי לעשות בייביסיטר לאחיינים שלי,״ מלמלתי בלגלוג בשני המילים האחרונות. אני לא סולבת אותם. הם אומנם קטנים, אבל פריירים ? הם לא. אמרתי נתתי לה נשיקה בלחי, קמה ממיטתה ומנופפת לשלום, פוסעת למחוץ לחדר ויוצאת מימנו.

נק' המבט של נדיר 
שני יצאה מהחדר. קמתי לעברה, מתחילים לפסוע שנינו למחוץ לבית חולים.
"טוב ביי נדיב תמסור לפז החלמה מהירה״ שני אמרה עולת על קצות אצבעותיה, ומנשקת את לחיי, ויצאה מהמבנה. פסעתי לכיוון החדר של פז חזרה, מניח יד אחת על הידית ופותח את הדלת, בהלם מהמראה שנגלו בעיניי.