לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 3O

פרק 30
פתחתי את הדלת ברעש, כל המבטים היו מופנים אליי, גונב את תשומת הלב אליי.
הוצאתי מהכיס אבקת טלק, ופתחתי אותה מפזר אותה אותה על השומרים
"אח העניים" נשמעו צעקות מהשומרים, שכיסו את עיניהם בכאב. תפסתי לפז את היד ורצנו החוצה. רצנו במדרגותה, מעבירים את תשומת הלב אלינו, והספקנו לברוח לפני שמישהו הוציא מילה.התחלנו לרוץ עד שהיינו ממש רחוקים מהקזינו, ולא ראינו באופק את השומרים.
"השרשרת אצלך?" שירז שאלה את פז, מקווה שלא נכשלנו במשימה
"כן" פז ענתה בחיוך קליל, מתנשפת ומתנשמת במהירות כאילו היא עברה מרתון. אבל היא נלחמה עם כמות שומרים מסויימת.היא הוציאה בחיוך את השרשרת. היא הייתה נוצצת. יפה כזו.
שמעתי כמה צעקות והסתובבתי לאחור בחדות. קלטתי כמה שומרים רצים אחרינו.
״לרוץ !״ צעקתי לשירז ופז, התחלנו לרוץ, שאני מאחורה בשביל לשמור אליהן.
נכנסנו לאיזו סימטה בלי שהם ישמו לב. ושאר השומרים רצו לצד השני. מפי נפלט אנחת הקלה. פתאום, אחד האנשים התפרץ לסמטה, פותח את הדלת בעצבים ומה שגרם חריקה קלה ולגופי לרעוד. מתוך אינטרס, הוצאתי את הרובה מתוך כיסי מכוון אותו לכיוון האיש הלא ידוע.
״תתרחק !״ צעקתי לאותו אחד, כאשר ידי רועדת על ההדק השחור.
״תוריד את הרובה לפני שאני אפגע בחברה שלך״ אותו אחד אמר בקול מתגרה. הסתכלתי לצידי וקלטתי שפז לא לצידי. הבטתי באותו מקום בבהלה. אין סיכוי שאני נותן לו לגעת בפזי שלי.
״פז !״ שירז צעקה בדאגה, מביטה לאותו כיוון שהאיש עמד בו. לאחר מכן, מאחוריו הופיעו כמה שומרים.
״תוריד את האקדח !״ הופיע איש שהחזיק בפז וכיוון את הרובה צמוד לראשה. היא התנשפה בכבדות. סימנתי לה רוגע. אני הולך להציל אותה.
״מוריד. רק תשחרר !״ צעקתי אליו. מוריד את הרובה לאת. פז השתחררה מהאחיזה ועשתה ההפך. היא תפסה את הרובה, וכיוונה את הרובה לאותו איש.
״עוד צעד אחד. החבר שלכם מת !״ היא איימה על שאר השומרים, ממשיכה להתנשף. הם לקחו כמה צעדים אחורה.
״בספירה לשלוש !״ היא צעקה לי ולשירז.
״שלוש. שתיים אחד !״ שחררה את האחיזה של אותו בחור, שהספיק ליפול על הרצפה. התחלנו לרוץ לכיוון הפנימייה. הבטתי אחורה, הם לא היו מאחורינו.
״פז !״ מלמלתי ומשכתי אותה לחיבוק. לאחר ששיחררתי, שירז חיבקה את פז גם היא.
״אני בסדר,״ היא מלמלה מניחה את מרפקה על פיה ומשתעלת כבדות.
"את בטוחה שאת בסדר?" שירז שאלה, מניחה את ידה על כתפה של פס ומביטה בה בפחד.
"כן אני פשוט צריכה לנוח" היא אמרה וחייכה קלות
"אוקי מי ישמור על השרשרת? "שאלתי
"אתה. כי בפנמיה יכולים לגנוב לנו "שירז קבעה מביטה בי אם אני מסכים. הנהנתי קלות, מאשר את בקשתה ולוקח את השק השחור מידה של פז.
"טוב כדי שנלך" פז מלמלה. פתחתי את ידי לחיבוק והתקדמתי לעברה, אך היא לרח צעד אחורה.
"ביי" היא אמרה בקול קר והלכה לכיוון הפנימייה, ושירז אחרייה מסמנת לי להזהר. נאנחתי. כנראה אנחנו כלום חוץ מחברים במשימה. התחלתי לפסוע לעבר הבית. פתחתי את הדלת, כאשר היה חשוך. עליתי למעלה, בודק את חדרו של ליאור, הוא ישן. נישקתי למצחו הקטנטן מותיר אותו לישון בחדרו. פסעתי לעבר חדרם של התאומישלכהן היו במיטה, מכוסים בשמיכה ישנים. נישקתי למצחם, יוצא מהחדר ופוסע לעבר חדרי. פתחתי את הדלת נכנס למיטה הגדולה והרכה. הנחתי את השרשרת מתחת לכרית הלבנה, וסידרתי את זה שזה יהיה נוח. הנחתי את ראשי על הכרית, ולאט לאט נרדמתי.

נק' המבט של פז
חזרתי לפנימייה, רצה בריצה קלה במדרגות ופותחת את דלת החדר הלבנה שלי. כבר התרגלתי שכולם מתייחסים אליי כמו אוויר. אבל אוויר זה חמצן, זה מה שעוזר להם לנשום ברגעים אלה, ככה שאני שמה אליהם פס. נאנחתי סוגרת את דלת החדר, נשכבת במיטה הסגולה והרכה ומניחה את ראשי על הכרית הסגולה. זאת פעם ראשונה שדבר כזה קרה. שמשימה נכשלה לנו. לפחות השגנו את השרשרת. קמתי מהמיטה, פותחת את הארון ומוציאה משפ פיג׳מה נורמאלית. לא קצרה ולא ארוכה. נכנסתי לשירותים, מורידה את השמלה מגופי, ולובשת את השורט הקצר ולאחר מכן את החולצה. חזרתי לחדר, נשכבת במיטה ומכסה אותי בשמיכה הסגלגלה עם הקשקושים. מרוב הרבה מחשבות נרדמתי. הבוקר הגיעה, ואיתו הציפורים המצייצות. קמתי מהמיטה בעייפות, פותחת את התריסים, מסתירה את עיניי שהספיקו להסתנוור. נאנחתי מתרגלת לאור, ופסעתי לעבר השירותים עושה את אירוני הבוקר שלי. יצאתי מהשירותים, מיישרת מבט לעבר הארון. פסעתי לעברו, פותחת את דלתיו ועוברת בעיניי על הבגדים. לבסוף הוצאתי חולצה כחולה עם קשירה בבטן, שורט לא קצר ולא ארוך ונעליי אולסטארס. פשטתי את הפיג׳מה מגופי, לובשת את השורט הקצר, ולובשת על גופי את החולצה הכחולה, עושה את הקשר. התיישבתי במיטה, מניחה את רגלי על רגלי, ומתחילה להאבק עם האולסטארס. הם היו בצבע צהוב. כאשר סיימתי להאבק בהם, הבטתי בעצמי במראה, מתחילה לסרק את שיערי קלות ואוספת לקוקו גבוהה. נאנחתי, מניחה את המברשת על השידה, מניחה את התיק הסגלגל עם הציורים על כתפי, ומתחילה לפסוע למחוץ לחדרי. קלטתי כמה חבורות יושבות שם, מביטים בי בגיחוך מזלזל.
״חתימה ? פוסטר משהו ?״ שאלתי בציניות עם חיוך ציני ויצאתי מהפנימייה, פוסעת במהירות לעבר בית הספר. הגעתי לבית ספר, ושני רצה לעברי.
״נו,״ שאלה.
״המשימה נכשלה. אבל השגנו״ סיפרתי לה בקצרה, כאשר השפתי התמרח חיוך גאה. היא צרחה קלות וקפצה אליי. התחלתי לצחקק קלות, מחבקת אותה והתחלנו לפסוע שנינו לעבר הכיתה.
״את באה היום לסטודיו ?״ שאלתי מביטה בה בשאלה
״ברור !״ היא צרחה והביטה בי בחיוך קליל. אבל אז נשמע קול של צלצול הודעה. היא הוציאה את האייפון מכיסא האחורי, בודקת של מי ההודעה. היא העבירה את עיניים על ההודעה, מקלידה משהו ולאחר מכן סוגרת את מסך האייפון
״לא !״ היא תיקנה ונאנחה בעצבים.
״למה לא ?״ שאלתי מכווצת את עיניי בתימהון.
״באים אלינו אורחים. רוצה לבוא ?״ שאלה קופצת בהתרגשות. אין, זאתי תמיד מתלהבת.
״ברור !״ אמרתי בחיוך.
״קבענו ?״ שאלה מרימה את גבותיה.
״קבענו !״ עניתי בחיוך קטנטן ומרוצה.
היה צלצול אז נכנסנו לכיתות, התחלתי לפסוע לעבר מקומי והתיישבתי במקומי לבד. כי אמרתי לשירז שאני לא כלכך סומכת אליה כבר. ויהיה לי קשה לסלוח לה. אז היא הבינה והתיישבה במקום אחר.
״אפשר לשבת ?״ שמעתי קול שואל. הרמתי את ראשי ונתקעתי בעיניו הירוקות של נדיר. ישר השפלתי את מבטי. רק מלהביט בעיניו, אני מתאהבת בו עוד יותר.
״תשב,״ אמרתי בקול חלש. הוא הרים את כיסאו, כדי לא להעביר בי צמרמורת מרעש הגרירה והתיישב לידי.
״תקשיבי,״ הוא פנה אליי. הרמתי את ראשי אליו, נקלעת לעיניו. ״אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מצטער״ הוא אמר מנסה להפסיק את הממש. הוא כלכך חמוד. אבל… אי אפשר. פשוט אי אפשר.
״שיא חדש… חושב כדי לי לכתוב במחברת ?״ שאלתי בציניות.
״בבקשה,״ הוא קרץ, וצחקק באותו הזמן.
״נדי. תקשיב. סלחתי. אבל יהיה לי קשה לחזור למה שהיה פעם״ אמרתי לו, משפילה את ראשי. הייתי כנה כאילו אף פעם לא הייתי.
״שירז״ הרמתי את ראשי וקראתי לה בקול קל. היא קמה משולחנה, ופסעה אלינו במהירות.
״סלחתי גם לך. אבל יהיה לי קשה. תבינו !״ מלמלתי מנסה להבהיר להם את הנושא. שירז הנהנה בחיוך מצטער, וקמה משולחנה משאירה אותנו לבד.
״אפשר להשאר ידידים. אבל לא הידידים שלפעם״ הבטתי בתוך עיניו הירוקות של נדיר. הם הפסיקו להבריק. הוא פשוט הנהן קם ויצא.