לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 37

להתחלה : רציתי להמליץ על הסיפור החדש של loveee. זה הסיפור השני שלה, והיא חושבת שיצא לה יותר טוב מהסיפור הקודם והיא מאוד רוצה להצליח בסיפורה… ולבינתיים בקושי 6 תגובות יש לה. היה לה 9 וזה ירד לאיזה 3-4 ביקורות לסיפוריה יתקבלו בברכה. תודה למי שקורה:)) תהנו מהפרק

פרק 37
פזי נכנסה קודם, ואני עמדתי בפתח הדלת, ממשיך להביט בעיניו של אבי בעצבנות.
״אם אתה לא רוצה להיכנס, זה בסדר״ פז הסתובבה אליי מתקדמת לעברי ומלטפת את כתפי בחיוך מעודד. מפי נמרח חיוך מאולץ, למרות שאני שונא לחייך אליה ככה, הנהנתי ועקפתי אותה נכנס ונושך את שפתי התחתונה. היא תפסה את ידי, משלבת את ידה בידי בשביל להרגיע אותי. אותו אחד, שנקרא אבא שלי, היה קשור בכיסא.
״אם אתה אבא שלי, אתה לא אמור להיות במקום שהוא לא פה ?״ שאלתי בהתחכמות, מביט בו בגבות מורמות.
״בן שלי,״ הוא מלמל והתחיל לצחקק בקולי קולות. 
״אני לא בן שלך חתיכת דפוק״ צרחתי, מתנתק ממגתה של פז, ומעיף שולחן שהיה קרוב אליי. הרוגע שלו הרג אותי.
״נדי !״ פז אמרה בבהלה והניחה את ידיה על חזהי, דוחפת אותי מחוץ לחדר. 
״תשמרו עליו״ היא פנתה לשומרים מתנשפת במהירות, והם מיד פרצו בריצה לתוך החדר. נשענתי על הקיר, ונגררתי למעטה, מניח את ראשי על ברכיי. 
״נדי, תדבר איתי !״ שמעתי את קולה העדין של פז. פזי שלי. הרגשתי רע. כאיכר היה לי כוח לכלום. רק לשבת ולהתבכיין על זה שאין אף אחד איתי.
״ראבק קשה לי !!״ צעקתי בתסכול, תופס בשערותי בחוזקה ומושך בהם בכל הכוח. פני האדימו מעצבים.
״אני מזדהה איתך. הייתי מתנהגת כמוך אם הייתי פוגשת את ההורים שלי. 
אם רק להזכיר אותם נהיה לי בחילה״ 
הרמתי את ראשי מבין ברכי, מניח את ידי על הלחי של פז ומרים את ראשה המושפל. הבטתי לתוך עיניה החומות. הם היו אדומות ונוצצות.
״על תבכי,״ מלמלתי ותפסתי בידה הקטנה, מושך אותה בין ידי ומחבק אותה בכל הכוח. עכשיו חסר לי שהיא תבכה. היא קברה את ראשה בכתפי, מניחה את שמי ידיה סביב עורפי נושקת לצווארי ומסניפה אותי. צחקקתי קלות נושק לקודקוד ראשה.
״שניכנס ?״ שאלתי מתנתק מפז, כאשר ידיה עדיין מונחות על עורפי וידי על גבה. ישרתי את פי לחיוך צד. היא הנהנה עם אותו חיוך. קמתי ממקומי, מושיט את ידי השמאלי ומביט בה בשאלה. היא כתשובה, גלגלה את עיניים בחיוך קטנטן ותפסה בידי, נעזרת בו לקום. כאשר היא קמה, היא חייכה חיוך מרוצה, מניחה את ידי סביב צווארה ומושכת אותי לכיוון החדר. גיחכתי והלכתי אחריה כאשר היא מושכת אותי. פתחתי את דלת החדר, מניע את ראשי לצד רומז לאותם שומרים לצאת. כאשר הם יצאו, פז סגרה את הדלת מאחורינו, כאשר טני ממשיך להביט בעיניו של אבי בעצבים.

נק' המבט של פז 
״אני יוצא״ נדיר לחש לי באוזני, נושק ללחיי ויוצא מהחדר, לא לפני שלחש לי שאם יקרה משהו שאני אצעק. הנהנתי לאוקיי, והבטתי באותו אחד, אבא של נדיר, בהתחכמות.
"מה את לא מפחדת להישאר איתי לבד ?" הוא אמר וגיחך בזלזול, מעביר את עיניו וסורק אותי בזלזול.
"לא,אתה יודע למה?" אמרתי משלבת את ידי על חזהי. 
"למה?" הוא שאל הוא שאל בהתחכמות כמו ילד קטן מביט בי בזלזול.
"בגלל שיש לי משהו, משהו שאתה מאוד רוצה אותו" אמרתי וחייכתי חיוך תחמני 
"והוא?" הוא שאל בזלזול מעוות את פרצופו. צעדתי לעברו, בצעדים קטנים ובחיוך תחמני על פניי, התכופפתי טיפה, מצמידה את פי לאוזנו ולוחשת לו.
"ליאור" לחשתי לו, הוא בלע את רוקו.
"הילד הזה בידי הסוכנות ,ואם לא תתחיל לדבר אנחנו ניפגע בו" אמרתי  בהתחכמות, חוזרת לעמוד ישר ומשלבת את ידי על חזהי. יותר בכיוון שיקרתי. אני בחיים לא יפגע בליאורי
"אתם לא תעזו לפגוע בו" הוא צעק, זז בעצבים מהכיסא מנסה להשתחרר מהחוט. הרמתי את ידי, ובתנופה אחת פגעתי בלחיו בסטירה מצלצלת, להשתיק אותו.
"אל תתחצף ואל תצעק" איימתי מניפה את אצבעי באצבע מאשימה.
"עכשיו אתה מוכן לדבר?" שאלתי למרות שהתשובה הייתה ברורה 
"כן" הוא מלמל בעצבים. גיחכתי לעצמי, פוסעת לעבר דלת הכניסה מורידה את הידית ופותחת טיפה את הדלת. נדיר הביט בי שאלה, הרמתי את ידי וסימנתי לו להכנס. הוא הנהן, קם מהרצפה ופסע לעברי. גיחכתי, פוסעת שוב לבפנים שנדיר מחורי סוגר את הדלת.
״תדבר,״ אמרתי בקול איום כאשר ראיתי אותו שותק. ידי שולבו על חזהי, והבטתי בו בהרמת גבות.
״אחלה בחורה מצאת לעצמך נדיר״ אותו אחד אמר, מביט בנדיר בשעשוע. גילגלתי את עניי, כאילו נדי יקשיב לו בשיט. 
״מאיימת על ליאור,״ הסביר. 
״שיהיה,״ נדיר גיחך בזלזול, מגלגל את עיניו בעצבים. ״עכשיו דבר״ 
״אני אוסף כסף מאנשים שחייבים לי כדי לטוס לחוץ לארץ״ הוא הסביר בבושה, משפיל את ראשו. כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם. לעזוב את שלושת הילדים שלו ולטוס לחוץ לארץ. לא להאמין.
״ובגלל זה עזבת אותנו״ נדיר אמר בגיחוך קל, מאגרף את ידו בעצבים כאשר עיניו מאדימות, מאיימות לפרוץ בבכי ״פשייי אחלה אבא מצאתי לעצמי, נכון פזי ?״ הוא סובב את ראשו אליי, מביט בי במבט חודר לתוך עיני החומות. נאנחתי.  מבינה אותו. הייתי מתנהגת אותו דבר אם אלה היו ההורים שלי. 
״וואלה חבל שלא הרגתי אותך מהתחלה !״ נדיר הודה, מרים את ידיו כמצטער ופוסע לעבר האיש. הוא העיף את רגלו, בכיסאו של באיש ויוצא מהחדר עצבני. הסתכלתי על אותו אחד בגואל. סרקתי את פניו. עיניו היו בצבע שחור.שזה ממש לא דומה לנדיר ! אבל שפתיו ואפו שורטטו בצורה מדויקת כמו של נדי. 
פסעתי לעבר הדלת בעצבים, טורקת אחרי ומסמנת לשומרים לשמור עליו. השומרים נכנסו מיד אחרי כמה שניות, ופסעתי לעבר נדיר מתכופפת אליו ומחבקת חיבוק מנחם. 
״תגיד, אתה באמת התכוונת למה שאמרת ? שאמרת שהיה עדיף להרוג אותו וזהו ?״ שאלתי בשקט, מתנתקת מחיבוקו ומניחה את ידי על לחיו, מביטה לתוך עיניו הירוקות במבט חודר. הוא רק בלע את רוקו.
״אני לא אהרוג אותו. רק מקווה שיהרג לבד בתאונת דרכים״ ענה לשאלתי, נאנחתי בהבנה, קמה מהרצפה ומתיישבת לידו, הנחתי את ראשי על כתפו, כאשר הוא מניח את ידיו סביב כתפי. גיחכתי והדבקתי לו נשיקה קטנה בלחי. 
״תשמרו אליו. 
תנו לו חדר קטן רק אל תהרגו אותו.״ אמרתי לשומר אחד שיצא מהחדר. הוא הנהנן, וחזר לתוך החדר. פסענו במסדרון, עד שהגענו למחוץ למבנה. יצאנו מהמבנה פוסעים לעבר האוטו, פתחתי את דלת המכונית נכנסת למושב ליד הנהג ונדיר לידי. הוא הכניס את המפתח והתניע את המכונית, מתחיל לנסוע. לאחר כמה דקות, המכונית נעצרה מול ביתו של נדיר. נאנחתי פותחת את דלת המכונית בעייפות, ופוסעת לעבר הבית כאשר נדיר מאחורי גם עייף, הוא פתח את דלת הבית, ונעל מאחוריו כאשר אנחנו פוסעים לחדרו. פתחתי את דלת החדר הלבנה, נופלת על המיטה ומתכרבלת בשמיכה הלבנה והחמה. עצמתי את עיני בעייפות, ותוך כמה שניות נרדמתי.