לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 35

הודעה קצרה : אני לא מוצאת את פרק 34. הוא כנראה נמחק לי מהפתקים ואני לא מוצאת אותו בשום מקום :/… אז משהו שאתן חייבות להיות מעודכנות עליו : נדיר הגיע לפז, הם צריכים למצוא את מנהל המאפיה (הזה עם השרשרת), והמנהלת לא מרשה לנדיר להכנס בגלל שפז מרותקת. ועכשיו הם מתכננים את המשימה. קריאה מהנה :))

פרק 35
– מנק׳ המבט של נדיר- 
הוצאתי את האייפון מכיסי, מחייג את המספר של פז. למה לעזאזל לא נותנים לי להכנס ? אחרי כמה שניות, היא ענתה
״הלו ?״ שמעתי את קולה הקטנטן והעייף שואל.
"פז, הערתי אותך?"שאלתי ונשכתי את שפתי.
"כן אבל לא משנה מה רצית?" היא שאלה 
"אני באתי אלייך כדיי שנמשיך לתכנן את המשימה ואיזה מישהי מבוגרת  אמרה לי שאת מרותקת וטרקה את הדלת" עניתי לה מניח יד על עורפי.
"אה זה סתם. זאת מנהלת הפנימייה .
אל תקשיב לה ! תיכנס אני קומה שנייה חדר אחרון "היא אמרה וניתקה.
עשיתי מה שהיא אמרה. פתחתי את דלת הפנימייה, בודק שאין אף אחד. ולא היה שם אף אחד. סגרתי את הדלת אחרי, רץ בזהירות לכיוון חדרה של פז. הגעתי לחדר, דופק בחדרה שלושה פעמים בלחש. הדלת נפתחה תוך כמה שניות והיא משכה אותי לבפנים.
"היי"מלמלתי בוחן את החדר
"היי״ היא ענתה בחיוך קטנטן.
"ואו זה החדר שלך" שאלתי בהלם. עניי נפערו מהגודל. 
"כן אני אחת הראשונות שהגיע לפנמייה הזאת וגם המנהל הקודם מאוד אהבאותי אז הוא שם אותי בחדר לבד״ היא הסבירה ושילבה את ידה על חזה.
"אוקי שנתחיל ?״ שאלתי אותה, מרים את גבותי בשאלה. היא הנהנה והתיישבנו במיטתה הגדולה, מתחילים לתכנן את משימתינו.

(כעבור יומיים)
-מנק׳ המבט של פז-
״הכל מוכן ?״ נדי שאל אותי, מסיט את מבטו לכיווני, והביט בי ברוגע.  היינו מחוץ לקזינו הגדול. רעש מחריש אוזניים של מוזיקה, בצבץ מתוכו.  הייתי לבושה במשהו קצר וזונתי. שילבתי את ידי על חזהי, ככה שניסיתי להסתיר את גופי יותר. נדיר הביט בי, ומשך את ידי לכיוונו וחיבק אותי. 
״הכל יהיה בסדר,״ אמר משעין את ראשו על צווארי. ״רק תשמרי על עצמך״ הוסיף לאחר כמה שניות, בקול דואג.
״אוקיי,״ מלמלתי בלחש, מתנתקת מחיבוקו ושואפת אוויר לתוך ראותיי. 
״אני נכנס ראשון, ואת כמה דקות אחרי. שלא יחשדו״ הוא הסביר את ההתחלה. הנהנתי כמבינה והוא פסע לעבר הדלת, נוגע בידית ומביט בי ברוגע. הנהנתי, והוא פתח את הדלת וסגר אחריו. חיכיתי כמה דקות, נושמת עמוק. אנחנו הולכים לנצח במשימה הזאת. אין מצב שלא. אחרי כמה דקות, נכנסתי בלחץ.
״עליה״ שמעתי קול אומר. סובבתי את ראשי, וראיתי את נדיר קורץ לי ומצביע לכיווני בחיוך. התחלתי להתקדם לכיוונם, רועדת ומורחת על פרצופי חיוך מגרה מזויף.
״שלום,״ אמרתי בחיוך מגרה, משלבת את ידי על חזהי.
"היי" האיש מהמאפיה אמר ובחן את גופי, חיוך ממזרי היה מרוח על פניו. כלכך נגעלתי. אבל מה שהיה מרוח על פי זה חיוך מגרה/
"שנתחיל?" נדיר שאל בחיוך, והסיט את מבטו אליי לרגע לסמן לי רוגע.
"נתחיל" האיש אמר בקול עמוק וגברי. לקחתי לי כיסא, והתיישבתי קרוב לאיש, מניחה את ידי על ברכו. והדילר התחיל לחלק את הקלפים. האיש הרים את הקלפים ושם 100 ג'וטונים ונדיר שם אותו דבר.

"אול אין "האיש אמר: נדיר השווה את המחיר וגירד את האף. זה אומר עכשיו האקשן מתחיל. לזה חיכיתי כל הערב. הוצאתי חומר משלשל שהחבאתי, והבטתי סביבי, כדי לראות שאף אחד לא מסתכל. לקחתי את המשקה שלו, ושמכתי לתוכו את החומר. הגשתי לאותו אחד בחיוך קטנטן את השתייה עם החומר, וחייכתי חיוך מסתורי.
"אני כבר חוזר" האיש אמר לאחר כמה דקות, וקם מהכיסא, מניח את ידו על בטנו והולך בכאב לעבר השירותים. המשימה הצליחה. נדיר קם גם, קורץ לי והולך אחרי האיש בלי שאף אחד ישים לב.

נק' המבט של נדיר
הגעתי לשירותים, מתחיל לצעוד בשקט שהוא לא ישים לב. הוא התכופף לעבר הכיור, מניח את שני ידיו מתחת לזרם המים ושוטף את פניו. הלכתי מאחוריו בלחש, מוציא את הרובה השחור מכיסי ומכוון לראשו/
"שלום נדיר" שמעתי את קולו המחוספס והמרושע אומר. מאיפה הוא יודע את השם שלי ?
"היי וביי" עניתי בחוצפה, מהדק את ידי על ההדק.
"אתה לא מפחיד אותי״ הוא אמר, מסובב את ראשו לכיווני.
"אל תתחצף חבל שזה יהיה הדבר האחרון שתזכור״ אמרתי כאשר פני האדימו מעצבים.
"אתה לא יכול להרוג אותי" הוא אמר, מביט בי בחיוך מגרה.
"או באמת ? למה לא ?״ שאלתי בגיחוך מזלזל.
"כי אני אבא שלך"