לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 33

פרק 33
הבוקר הגיע, ואיתו הציפור המצייצות.
הרגשתי קרני אור על פני.
״לקום, אין את כל היום !״ שמעתי קול בתוך חדרי. הרמתי את ראשי, מניחה יד אחד בצדדי פני בגלל האור שסנוור את עיניי. המנקה. היא הייתה בטוח החדר, נשענת על השידה. רגע מה ? איך בתוך החדר ? איך היא נכנסה ? נעלתי !
״איך נכנסת ?״ שאלתי המומה, כאשר הבעה המומה הייתה על פניי
״יש לי מפתחות לכל החדר. יאללה לקום״ היא אמרה מוחאת שני פעמים כף.
שונאת אותה !! ״מה את אומרת !״ מלמלתי בציניות, קמתי על שני רגלי, ופסעתי לעברה בהליכה כושלת דחפתי אותה מחוץ לחדר, וסגרתי את הדלת אחרי שהוצאתי אותה. אז מה עם יש לה מפתח לחדר שלי ? לחדר שלי ? *לא נכנסים* הזכרתי שאני שונאת אותה ?!?! נאנחתי, נכנסת לתוך חדר השירותים הקטנטן שהיה בתוך חדרי. הוצאתי מהמתקן את מברשת השיניים הצהובה שלי, והתחלתי לבחון את השירותים עד שמצאתי את משחת השיניים. הרטבתי את המברשת, ורק אז פתחתי את הפקק של משחת השיניים ומרחתי על שיערות המברשת. התחלתי לצחצח את שיניי, בעודי ממלאת לי כוס מים ויורקת את המשחה. יצאתי מהשירותים, לוקחת את המברשת הסגולה שלי ומתחילה להבריש את שיערי מהקשרים. לבסוף, אספתי את שיערי לקוקו גבוהה. פניתי לארון, פותחת את שני הדלתות החומות, וסורקת את המדפים. לבסוף, הוצאתי שורט ג׳ינס בצבע סגול, חולצה לבנה שגדולה עליי בכמה מידות. לבשתי את בגדיי, ונאבקתי באולסטאר הלבן שלי. שמתי את התיק על כתפי ופתחתי את דלת החדר, יוצאת מהחדר ונועלת את הדלת. רצתי במדרגות עד שהגעתי לדלת הכניסה, אך המנהלת עצרה אותי.
״את מרותקת היום,״ המנהלת אמרה לי.
שונאת גם את המנהלת הזו. העדפתי את המנהל הקודם שנפטר .
״מה ?״ שאלתי בשוק ועיניי נפתחו בעצבים. ״למה ?!״
״יש לנו חוקים פה בפנימייה. אסור לחזור בשעות 11 !״ היא ענתה בהתחמקות, משלבת את ידה על חזה
״לכי זדייני״ ירקתי לרצפת הפנימייה, פותחת את דלת הכניסה ויוצאת בעצבים
הלכתי לכיוון הכביש, וחציתי אותו, אבל פתאום מכונית עצרה מולי. שמע ישראל ! כמעט דרס אותי !!
״נכנסת ?״ החלון נפתח ושמעתי את קולו של נדיר. ידו הייתה מחוץ לחלון, וכך גם ראשו. מביט בי בשאלה.
״תגיד מה אתה מטומטם ?! כמעט דרסת אותי !״ אמרתי בצעקת בהלה.
״חס וחלילה !״ מלמל בקריצה קלה וגיחך.
גיחכתי גם אני ופתחתי את דלת המכונית השחורה, נכנסת מושב לידי.
״ויש לך מזל שזה אתה !״ אמרתי, מניפה את ידי באיום. הוא צחקק והתחיל לנסוע לכיוון בית הספר. הגענו לבית הספר, ויצאתי מהמכונת השחורה. התחלנו לפסוע לעבר הכיתה, כאשר אני עדיין מטיפה לו מוסר על זה שיכולתי להדרס, והוא רק מגלגל את עיניו הירוקות. הגענו לכיתה ואני ונדיר הלכנו למקומתינו. התיישבתי במקום שלי ונדיר התיישב לידי. המורה נכנס והניח את תיקו על כיסא המורה, והתחיל לכתוב כל מיני דברים על הלוח.

נגמר היום. קמתי ממקומי, מחזירה את הכיסא למקום, ומתחילה לפסוע לעבר שני. נדיר לא איתי. הוא הלך לנסות להתחבר עם אנשים אחרים. אני ושני התחלנו לפסוע לעבר הסטודיו, עד שהגענו התחיל כבר להחשיך קצת. הוצאתי את המפתח מכיסי, פותחת את דלת הסטודיו ונכנסנו.
״טוב, מוכנה ?״ שני שאלה והביטה בי. הנהנתי מניחה ידיים על מותניי והיא שמה את השיר. ורקדנו את הריקוד שלנו.
״דייי זה מרגז !״ שני אמרה עצבנית, והתיישבה בעצבנות על רצפת הסטודיו..
״מה ?״ שאלתי בבלבול.
״קשה לי לקלוט את הסיבוב !״ היא צעקה בתסכול מניפה את ידה בתנועות עצבניות. התחלתי לצחוק בלי הספקה, מניחה יד על בטני וממשיכה לצחוק. הרגשתי משהו פוגע בי. הבטתי לרצפה וראיתי בקבוק ריק של מים.
״אחח !״ מלמלתי. בואנה, היא מטומטמת.
תפסתי את ידה, עוזרת לה לקום מהרצפה והראיתי לה את הסיבוב, והיא חזרה אחרי עד שקלטה.
״אחותי !״ היא צרחה ופרסה ידיה לאחור, מושכת אותי לחיבוק.
״לא, את ממש מטומטמת״ מלמלתי בתסכול, נמשכת לתוך חיבוקה.
״שקט קרצי !״ היא אמרה בצחוק, נותנת לי דחיפה קטנה בכתפי.
״מי שמדברת !״ צחקקתי ופירקתי בעייפות.
״יאללה, נעשה חזרה אחרונה ונחזור הביתה ?״ שאלתי והרמתי את גבותיי בשאלה. היא הנהנה והדליקה את השיר.
'You're like perfection, some kind of holiday
You got me thinking that we could run away
You want I'll take you there,
You tell me when and where,
Oh oh oh oh'
השיר התחיל להתנגן ואנחנו הריקוד שלנו.
'That everybody wants to take you home tonight
But I'm gonna find a way to make you mine

Don't stop doin' what you're doin'
Every time you move to the beat
It gets harder for me
And you know it, know it, know it
Don't stop ’cause you know that I like it
Every time you walk in the room
You got all eyes on you
And you know it, know it, know it'
סיימנו לרקוד, ועצרתי את המערכת, מחזירה את התיק על כתפי, ומחבקת את שני לשלום. הסטודיו שלנו קרוב לבית של שני. ורחוק מהפנימייה. שני חזרה לביתה ואני הלכתי לפנימייה. פתחתי את דלת הפנימייה, נכנסת לתוך הפנימייה וסוגרת את הדלת אחריי.
״איפה היית ?״ המנהלת צעקה עליי בדיוק שנכנסתי. הקפיצה לי את הלב.
״איפהשהו,״ עניתי באנחה קלה, מניחה יד על מצחי.
״אמרתי לך שאת מרותקת !״ היא צרחה שוב. אוחח אני לא סובלת שצורחים עליי. זה מוריד אותי מהפסים וגורם לי לעשות לאותו אחד משהו יותר גרוע. גם אם זה מורה או מנהל.
״ואני אמרתי לך ללכת להזדיין !״ עניתי בהתחכמות עצבנית, משלבת את ידי על חזהי. באותו רגע לא היה לי אכפת מכלום. גם אם זו המנהלת שיכולה תוך רגע להעיף אותי.
״עופי לחדרך !״ היא צרחה, מניפה את אצבעתה לכיוון המדרגות. גילגלתי את עיניי והתחלתי לפסוע בצעדים גדולים ומאיימים לכיוון המדרגות.