לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 31

פרק 31
לאחר כמה דקות, הצלצול נשמע והחריד את אוזני. אבל זה לא עניין אותי. דאגתי לנדיר. היא עדיין לא חזר. דלת הכיתה החומה נפתחה בפתאומיות, והמורה נכנס כאשר פניו זרחו וחיוך התבצבץ בין שפתיו. הוא התקרב לשולחן המורה, והתיישב על השולחן, כאשר כל התלמידים מביטים בו התימהון .
״אני רוצה לציין לטובה,״ המורה פתח את פיו והתחיל בפשטו ״את פז, שירז ונ-״ המורה קטע את דבריו בפתאומיות, בוחן את התלמידים מנסה למצוא מבניהם את נדיר.
״איפה נדיר ?״ המורה שאל והסיט את עיניו לכיווני, והביט בעיני, ולאחר מכן הביט בשירז במוזרות.  
״אממ…״ מלמלתי מניחה את מרפקי כל השולחן ואת ראשי על היד, מנסה לחשוב מה להגיד ״יצא״
המורה הנהן קלילות, ופתח את פיו לאמור את דבריו. ״אז אני רוצה לציין לטובה את פז, שירז ונדיר שלא נמצא, הם הצליחו במשימתיהם והחזירו את השרשרת שלמה !״ לאחר כמה שניות, נשמע ברחבי הכיתה מחיאות כפיים מרעישות. סובבתי את ראשי לשאר התלמידים,  מורחת חיוך מזויף בין שפתיי. 
״פזי, לכי תחפשי בבקשה את נדיר״ שמעתי את קולו של המורה קורה לי. הרמתי את ראשי, והבטתי בו בהרמת גבות. הוא הנהן בראשו, מאשר לי לצאת מהכיתה. הנהנתי גם אני, וקמתי מכיסאי, מרימה אותו ומחזירה אותו למקומו. התחלתי לפסוע לעבר דלת הכניסה, מורידה את הידית, ויוצאת מהכיתה לא לפני שסגרתי את הדלת מאחורי. המשכתי לפסוע לעבר כל מיני מקומות, מתחילה לחפש אותו. איפה לעזאזל כוא נמצא ?! לאחר כמה דקות, שחיפשתי בכל הבית ספר ולא מצאתי אותו. נשאר רק מקום אחד לחפש. השירותים. התחלתי לפסוע במהירות, שמתמשכת לריצה קלה לעבר השירותים. נכנסתי לשירותים, ושמעתי קול בכי מאחד התאים. עברתי תא תא, בודקת אותו. לבסוף נשאר תא אחד, דפקתי על התא אבל אף אחד לא ענה, דפקתי עוד פעם אבל יותר  חזק. ועדיין אף אחד לא פתח. הרמתי את רגלי ובעטתי בזהירות בדלת השירותים הכחלחל. אך הוא לא נפתח. נאנחתי בעצבים, פוסעת לתא לידו. נכנסתי לתא ועליתי על האסלה הלבנה, זורקת את ראשי לעבר התא לידי, שמשם היה את קולות היבוב. במבט אחד, הבחנתי את שיערו החום של אותו אחד. אותו אחד כבר התברר כנדיר. הראש שלו היה בין רגליו והוא השמיע קול של בכי. עליתי מעל הקיר שהפריד בנינו, ועברתי לתא של נדיר. ברגלי האחת ניסיתי לעלות על האסלה, ולאחר מכן קפצתי לרצפה.
"נדיר" מלמלתי, מניחה את ידי על שיערו החום וליטפתי לו את השיער 
"פז בבקשה לכי, אני רוצה להיות לבד" הוא אמר בקול צרוד, עדיין לא מרים את הראש מהרגליים. תפסתי בראשו מין ידי הרמתי לו את הראש. בחנתי את פניו. עיניו הירוקות היו נפוחות ואדומות וכמה דמעות ירדו על פניו. עיוותתי את פני בקטנה, כאב לי לראות אותו ככה. הרמתי את ידי השנייה ניגבתי לו את הדמעות.
״נדי״ מלמלתי ופתחתי את ידי, נותנת לו ליפול לחיבוקי.
״פז, אני רוצה להיות לבד״ הוא אמר בקול צרוד, כאשר ראשו היה מונח על כתפי וחולצתו נרטבה.
״אין סיכוי !״ התגוננתי, מרימה את ראשו ותופסת מבין ידי. ״אני לא עוזבת אתך לבד ! בחיים לא !״ 
״תאמיני לי פז ! אני מצטער על מה שעשיתי. אני אוהב אותך !״ הוא אמר תופס בידי המונחת בלחי השמאלית שלו, ומלטף אותה בעדינות.
״סלחתי לך,״ אמרתי בעדינות, מניחה את שפתי על מצחו ונושקת לו נשיקה קטנה.
״סלחת לי. אבל את לא שלי !״ הוא הפציר בי, מניף את אצבעו.
״נדיר, גם לי קשה״ הזדהתי, וקמתי ממקומי והתיישבתי לידו. ״כואב לי. אבל פצעים אי אפשר לסגור כלכך מהר. ואתה צריך להבין״ 
״אז מתי ?״ שאל, רוכן את ראשו לכיוון הרצפה.
״מתישהו״ מלמלתי מניחה יד אחת על גבו, עוברת שוב ושוב למעלה ולמעטה.
״אני לא מסוגל ! אני רוצה אותך איתי ! 
אני לא רוצה לראות אותך מסתובבת אם בנים אחרים. צוחקת מבנים אחרים. אולי אני הייתי שמח בשבילך. אבל לא שלם שאת לא שלי. ״ הוא אמר בקול חלש ורועד. מסיט את מבטו לכיווני ומביט בי בעיניו הירוקות.
״אבל אני לא של אף אחד !״ אמרתי. 
״נדי, אני אוהבת אותך״ 
״אז למה אי אפשר להיות יחד ?״ נפלט
מפיו צעקה קלה. הוא הביט בי, כאשר בפניו היו הבעה כועסת, אבל בעיניו הבעה שבורה.
״כי קשה לי !״ צעקתי בחזרה. ״אם באמת היית מבין אותי, היית עוזב אותי לבד עד שאני אהיה שלמה עם העובדה ! אבל אתה לא !״ 
״את היחידה שלא מבינה פה כלום !״ צעק עלי, קם ממקומו באיום.
״אתה יודע מה ? פשוט שכח הכל !״ קמתי גם אני ממקומי. מושיטה את ידי לעבר דלת התא הכחלחל, ופותחת אותו באה לפתוח.
״לא לא לא !״ הוא אמר בטון רגוע, מניח את ידו על הדלת וסוגר ״אני מצטער !״ הוא התנצל וניסה לתפוס את מבטי. התנשפתי, בשביל להירגע. 
״בסדר,״ מלמלתי, מכניסה את שני ידי בתוך כיסי המכנס.
״אם את צריכה זמן, אני אתן לך !״ הוא אמר בהיסוס, תופס בסנטרי ומביט לתוך עיני החומות.
״באמת ?״ שאלתי כאשר חיוך צד קטנטן היה על פי.
"כן"הוא אמר 
"את צודקת אני צריך להבין שקשה לך, תזכרי שאני תמיד יאהב אותך "הוא אמר מלטף את לחיי. חייכתי חצי חיוך מתמכרת למגעו. 
"המורה קרא לך" אמרתי ופתחתי את דלת השירותים שוב, מחזיקה בידו ומושכת אותו מחוץ לתא. התחלנו לרוץ בריצה קלה לכיוון הכיתה. נדיר נאנח קלילות, ופתח אתדלת הכיתה החומה.
"הינה אתם" המורה אמר בהפתעה, וחייך חיוך קטנטן.
"כול הכבוד נדיר זאת המשימה הראשונה שלך והצלחת ובגדול" המורה אמר בהערצה. נדיר הודה למורה, והביט בי. חייכתי חיוך קטנטן לעברו, והוא לעברי והתחלנו ללכת לכיוון מקומנו. התיישבנו במקום והמורה המשיך ללמד. היה צלצול לסוף היום קמתי מהכיסא במהירות, מניחה את התיק על כתפי ויוצאת מחוץ לבניין בית הספר. בחנתי את החצר, וקלטתי את שני ליד השאר. התחלתי לרוץ לעברה, בעודה תופסת את מבטי ומנופפת לי. התחלנו לפסוע לעבר ביתה, כאשר אנחנו מרכלות על סתם דברים. הגענו לדלת הכניסה של הבית, ועליתי שלושה מדרגות עד שהגעתי לדלת. שני הוציאה מפתח מכיסה של מכנס הג׳ינס הקצר והוורוד, ופתחה את הדלת.
"כמה זמן לא הייתי פה" מלמלתי בוחנת את הבניין, ומניחה את התיק ליד הדלת. מפי נפלט צחקוק ושני צחקקה אחרי.
״כן הא,״ היא מלמלה מעיפה מבט קצר לעברי בחיוך קטנטן, והסתובבה בשביל לסגור את דלת הכניסה. ״תעזרי לי לארגן את השולחן״ היא אמרה לי, רצה בריצה קלה לכיוון המטבח. הנהנתי ופסעתי באיטיות לעבר הטלוויזיה, שולחת יד אחת לכיוון השולחן ולוקחת את השלט האדום. הדלקתי את הטלוויזיה על אמ.טי.וי. היה בדיוק loyal – cris brown 
התחלתי לזוז לפי הקצב, וגם שני אותו דבר. הלכתי לכיוון המטבח, לוקחת צלחות ומתחילה לספור את הכמות.
״כמה לשים ?״ שאלתי מעיפה מבט קצרצר בשני שהתחילה לרקוד תוך כדי לשים צלחות.
״שלושה לאורחים ואחת לך״ ענתה. עליתי על קצות אצבעותיי, ושלחתי יד ולקחתי 7 צלחות, רצה בזהירות לכיוון השולחן ומניחה על המפה הלבנה העדינה. שני הלכה לכיוון המטבח, ולאחר כמה שניות חזרה עם שני קערות של סלט. לקחתי את הקערות והנחתי על השולחן, רצה לכיוון המטבח לעזור לשני בלקחת את הקערות. לאחר כמה דקות, היה צלצול בדלת.
״לכי תפתחי,״ שני ביקשה מימני. הנהנתי ורצתי בריצה קלה לעבר הדלת. לחצתי על הידית, אך עדיין הדלת לא נפתחה.
״המנעול סתומי, המנעול״ שמעתי את קולה של שני מאחורי מצחקקת. צחקקתי גם אני, על איזה סתומה יצאתי. סובבתי את המפתח שהיה בתוך המנעול והדלת נפתחה.
״מה את/ה עושה פה ?״