לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 29

סיפור עם אליסי.

פרק 29
פי נפתח בהלם. הסטתי את מבטי לכיוון נדיר, והוא הביט בי חזרה עם עיניו הירוקות, ששידרו מבט המום, ולאחר מכן שנינו הסטנו את מבטינו לכיוון שירז שהביטה במורה בהלם. בטוח הוא עשה את זה בכוונה!
״תחכו לי פה אחרי השיעור,״ המורה אמר, מה שגרם לי להסיט את מבטי חזרה אליו. הוא הביט בי, מסמן לי להרגע. גלגלתי את עיניי החומות קלות, ומפי נפלט אנחה קלה. אני גם לא סובלת אותם על מה שהם עשו לי, עכשיו אני אסבול בתוך משימה? המורה הסתובב שוב לכיוון הלוח הירוק והקשוח, לוקח את הגיר הלבן והמתפורר ומתחיל לכתוב כמה דברים שעלו במוחו. לאחר כמה דקות, שמענו את הצלצול של הבית ספר, האומר שעכשיו יש הפסקה.
״משוחררים״ המורה סימן בראשו לילדים האחדים לצאת, ורק אני, שירז ונדיר נשארנו בכיתה שהתרוקנה. שירז קמה מכיסא בסערה, מה שגרם לכיסא לזוז בתנועה חדה ולגרום צמרמורת לקול. היא הסיטה אתמבטה לכיווני, מביטה בי במבט מתנצל. היא התחילה לצעוד בצעדים קטנים לכיוון המורה, ואחריה נדיר.
״בואי״ המורה הביט בי בגבות מורמות. הנחתי את ידי על קצות השולחן, מזיזה את הכיסא אחורה, וקמה באיטיות. החזרתי את כיסא הברזל חזרה למקומו, ופסעתי לעבר המורה בצעדים קטנים. שהגעתי אליו, הוא פתח את פיו לאמור משהו.
״אני יודע שהיחסים בינכם לא טובים״ המורה אמר והביט בנו, כל אחד בתורו. שירז עמדה קודם, לידה נדיר ולידו אני. ״אבל אתם נבחרתם !״
נאנחתי, משלבת את ישי על חזהי. ״דבר,״ אמרתי לו בקול עייף, לא מוכנה להמשיך מפה
״יש באיזה קזינו, בסוף הרחוב, איש עשיר.
שגנב משהו יותר מדי יקר״ המורה תפס בתיקו השחור שהיה מונח על כיסא המורים החום והגדול. הוא פתח את התיק בעזרת הרוכסן, והוציא משם תמונה של שרשרת זהב הנראת יוקרתית ומהסוג הכבד.
״העשיר גנב את זה ממוזיאון. ואתם הולכים לחפש לי אותו !״ המשיך את דבריו. עיניי החומות והקטנות נרחבו, ופי נפתח. הבטתי בו בהלם.
״מ..מה ?״ שאלתי בגמגום, מביטה בשירז ובנדיר. הבטתי בעיניו הירוקות של נדיר, הם סימנו לי להירגע. שאפתי אוויר והחזקתי את עצמי רגע לפני שאני אתפרץ על מישהו. הרגשתי יד חמה וגדולה, מונחת על כתפי. סובבתי טיפה את ראשי, וראיתי את ידו של נדיר, מה שהעביר בי צמרמורת קלה.
״נדיר. אתה חדש פה. אז פזי ושירז ידריכו אותך״ המורה פנה לנדיר, מביט בו במבט מזהיר.
״אני סומך אליכם שתצליחו לקבוע משימה עד אז״ אמר תוך כדי שמשפיל את ראשו לעבר תיקו, מכנס חזרה את התמונה וסוגר את התיק, מניח על כתפיו ויצא מהכיתה, סוגר את הדלת החומה אחריו. נשארנו שלושתינו. לבד. בחדר המומים ממה שאמרו.
״אוקיי,״ התחלתי לדבר ״יש לנו 3 עמדות. עמדה ראשונה להסיח את דעת השומרים, עמדה שנייה להסיח את דעת העשיר ועמדה שלישית… לקחת את השרשרת.״ התחלתי לקחת על עצמי את הפיקוד.
״אממ… אני אצליח להסיח את דעת השומרים,״ שירז אמרה, מרימה את ידה בתנועה קטנה בשביל שישימו לב אליה. הבטתי בה, בעינייה האפורות.
״בטוח שאת מסוגלת ?״ שאלתי, נושכת את שפתי. אני מפחדת שמישהו מאיתנו יפגע. היא הנהנה בהיסוס, בולעת את רוקה בקלות. הנהנתי. הסטתי את מבטי לכיוון נדיר, שהביט בי מסמן מה הוא אמור לעשות
״אני טובה בלקלוט קודים. אז אני עם השרשרת״ אמרתי בגיחוך. בחרתי את התפקיד הכי קשה. לקחת את השרשרת.
״ואני קיבלתי את התפקיד הכי מעפן״ נדיר התגונן, משלב את ידיו על חזהו המוצק.
״כי אתה הכי חדש פה,״ אני ושירז אמרנו יחד. הבטתי בשירז, שהביטה בנדיר שהביטה בי. ולאחר מכן הסטתי את מבטי לעבר נדיר שהסיט את מבטו לעבר שירז שהסיטה את מבטה לכיווני. גילגלתי את עיניי, וירדתי מהשולחן הגבוהה, פוסעת לעבר יציאת הכיתה ולמחוץ מבנה בית הספר לכיוון החצר. כאשר נווה ושירז מאחורי, מפצלים את דרכם לכיוונים אחרים. העברתי את מבטי בחצר הגדולה, מנסה להבחין בפניה השחומות של שני. לבסוף הבחנתי וצעקתי לשמה. היא הסיטה את ראשה אליי ונופפתי לה. היא נופפה לי חזרה, בעזרת ידה השמאלית ורצתי לעברה בריצה קלה. כאשר הגיעה, היא התקיפה אותי בשאלתה.
״תגידי, את באמת הולכת לעשות את זה ?״ שאלה, מביטה בי במבט הדואג הזה שלה. התחלנו לפסוע לעבר חדר המדרגות הקטן, ששם יושבים הילדים שרוצים לצפות בבנים משחקים כדורגל, והתיישבנו שם.
״הגרלה זו הגרלה !״ גיחכתי קלות, מניחה את ידי על מדרגה אחת מהזאת שישבנו, והנחתי את ראשי על ידי.
״בהצלחה אחות,״ חיבקה אותי בחוזקה, מפחדת לשחרר. אני מכירה את שני מספיק כדי לדעת איזה סוג חיבוקים יש לה.
״תודה אחות,״ הנחתי את ידי על גבה, מחבקת אותה חזרה.
צלצול הגואל הופיע, שני קמה מהמדרגות, לוחשת לי בהצלחה והולכת לכיוון השאר מנופפת לי. מזווית העין קלטתי את נדיר ושירז פוסעים לעברי, כאשר הגיעו קמתי מאינטרס והבטתי בשניהם, שמה פיסת שיער מאחורי אוזני כי הרוח הקלה העיפה אותם.
״מוכנות ?״ נדיר שאל, מביט בנו קצת בלחץ. הבטתי בשירז, נושכת את שפתי התחתונה, והיא הביטה בי גם. הנהנו קלות והתחלנו לפסוע למחוץ לבית הספר. נדיר הלך בדרכו לכיוון ביתו ואני ושירז בדרכנו לפנימייה. שררה שתיקה על הדרך. היא ידעה שאני לא רוצה לדבר איתה. וגם אני לא ארצה לדבר, אז שתקה.

״את תוכלי לעשות את זה ?״ נדי שאל אותי. היינו מחוץ לקזינו. הנהנתי בהיסוס, מחייכת חיוך קל.
״נדיר, אני ואתה מחליפים תפקידים,״ שירז פנתה לעבר נדיר, מביטה בו.
״מה ?״ שאל בבלבול, מביט גם בה.
״אתה בן. אתה לא תצליח להסיח את דעת העשיר.״ היא הסבירה כאילו זה ברור מאליו. גלגלתי עיניי קלות עם חיוך קליל מרוח על שפתיי והבטתי בנדיר שהנהן. הסטנו שלושתינו את מבטינו לכיוון השער. מול השער היו שני שומרים.
״בהצלחה,״ אני ושירז לחשנו לו.
״קח״ נתתי לו את בקבוק המים שהיה שייך לשירז למשימה.
״תודה״ חייך קלות, נושם נשימה עמוקה ופוסע לעבר השומרים. הוא פתח את הפקק האדום של הבקבוק שופך על אחד השומרים ובורח בצרחה קטנה. ואיתו שניי השומרים.
נאנחתי בדאגה. מביטה בהם עד שהם הלכו ונעלמו לי מהאופק.
״בואי,״ אמרתי מסמנת לשירז להכנס והתחלנו לפסוע לעבר הקזינו. נכנסנו לתוכו, בוחנות אותו מכל צדדיו. למעשה, לא כלכך עניין אותנו הגודל, המראה וכמות האנשים. רק איפה האדיר הזה, לעזאזל ?!
למזלינו, היה קל לזהות את העשיר כי היה לנו תמונה. שירז דפקה לי מרפק קל לתוך צלעותיי הבטתי בה בהרמת גבות. היא סימנה לי בעיניים להסתכל לצד. הבטתי, וקלטתי את העשיר.
״תאחלי לי בהצלחה״ שירז מלמלה עוצמת את ענייה בחוזקה ונושכת את שפתה התחתונה.
״בהצלחה״ מלמלתי ומשכתי אותה לחיבוק קל. היא התחילה לפסוע לעברו, כאשר רעש העקבים מפריעה לה על הדרך. מזלי שאני באתי עם אולסטארס, פחות רעש ככה לא ישימו לב. עליתי בזהירות במדרגות, מביטה בתימהון במסדרון הארוך. זה היה נראה לי כמו סרט אימה. המון חדרים, שאתה לא יוגע לאיפה להכנס. לבסוף לקחתי נשימה עמוקה, והתחלתי לעבור כל חדר וחדר אפשרי. לבסוף, הגעתי לחדר האחרון, פותחת אותו ומתפללת ששמה זה הכספת. פתחתי אותו, ואכן, שמה נגלתה לעיניי הכספת.
״יש״ מלמלתי בלחש, פוסעת בצעדים שקטים לכיוון הכספת תוך כדי שאני מוציאה את שקית האבקה מתוך כיס הג׳קט הג׳ינס שלבשתי. התכופפתי לעבר הכספת, מפריחה אבקה על המספרים והופיעו טביעות אצבע. חזרתי אליהם כמה פעמים, מנסה לפצח את הקוד ובסופו של דבר הכספת נפתחה. הוצאתי את השרשרת הזהב, שהכבידה את ידי וטחבתי בתוך השק השחור שהחבאתי בתוך כיסי.
״מה את עושה פה ?״ שמעתי קול קשוח.
סובבתי את מבטי בבהלה, וקלטתי את אחד השומרים. הוא התקדם אליי בצעדים כבדים ומאיימים וניסה לתפוס לי את השק. דפקתי לו ברכיה והוא נפל על הרצפה. הבטתי בו בבהלה והתחלתי לרוץ לעבר הדלת.
״תתפסו אותה !״ שמעתי צעקה עצבנית ומיד נגלו לעיניי הול שומרים.
״המשימה נכשלה. תברחו כמה שיותר מהר״ הוצאתי טת מכשיר הקשר המוסתר, וצעקתי לתוכה.

-מנק׳ המבט של נדיר
"המשימה נכשלה תברחו כמה שיותר מהר״ שמעתי צעקה מתוך מכשיר הקשר. פז. במהירות הוצאתי את הספרי המרדים. אני אפילו בשיט לא יודע איך משתמשים.
"שיט" מילמלתי. לאחר כמה זמן זה שחרר. סתמתי את אפי, נותן לשומרים שהריחו אהרעלים להתעלף וכנראה לישון. כאשר קלטתי שהםלמצוא מעולפים, השפרצתי עוד כמה שפריצים כדי לוודא שזה נכון. נאנחתי קלות. בהם כבר טיפלתי, עכשיו אני צריך למצוא את הבנות. רצתי לכיוון הקזינו, מחפש בעיניי את פז ושירז. מצאתי את שירז ורצתי לעברה מושך את ידה לעבר מקום מוסתר.
"אנחנו חייבים למצוא את פז" צעקתי בגלל הרכש.
"בוא" שירז אמרה והתחלנו לרוץ לעבר הקומה השנייה, אצים במדרגות ונזהרים להישאר בפרופיל נמוך. הגענו למסדרון החדרים, והתפצלנו ככה שרני מחפש בצד שמאל ושירז בימין. התחלתי לפתוח את הדלות, מחפש במרץ ובלחץ. אם יקרה לפז משהו, אני לא אעמוד בזה. הרגשתי משיכה קלה בחולצתי, והבטתי מתכונן להילחם. אבל כאשר קלטתי שזו שירז נרגעתי. היא סימנה לי להחטיף מבט לעבר החדר. פסעתי בקלילות, והבטתי בתוך החור הקטנטן, קולט את פז נלחמת בכמה שומרים.