לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 28

פרק 28 
"אני יביא לך בגדים״ אמרתי  וקמתי לכיוון החדר שלי. פתחתי את הדלת באנחה קלה, פותח את דלת הארון לקחת לפז בגדים, הוצאתי לה חולצת טריקו וטרנינג. יצאתי מחדרי, סוגר את הדלת אחרי ורץ לעבר המקלחת.

נק' המבט של פז 
נכנסתי למקלחת, פושטת את בגדיי המלוכלכים ונכנסת לתוך האמבט הלבן והעגול. התיישבתי בתוכו, מתיזה על עצמי את המים הנעימים ושטפתי את עצמי מכול מה שעבר אליי היום. 
פתאום דלת המקלחת נפתחה, וגרמה לי לקפוץ מהמקום ולקום מהמים הנעימים. מושב רוח עז התנשף וגרם לי להצטמרר. הסתתרתי מאחורי הווילון הלבן והרטוב. 
"אמ…אני רק באתי להביא לך בגדים. ביי" שמעתי את הקול של נדיר. הוצאתי את הראש, וראיתי את הבגדים מונכים על השיש של הכיור הקטנטן. הבאתי סביב, ולא ראיתי את נדיר. כנראה יצא. סיימתי להתקלח והתלבשתי בבגדים. נראתי מוזר חמוד כזה. יצאתי מחדר המקלחת, רצה בחפיזות במדרגות ומגיעה לסלון. החטפתי מבט לעסר הספה, וראיתי את שלי וטום יושבים קרוב אחד לשני, מביטים לעבר הטלוויזיה במבט מרותק.
"טוב נראה לי שאני יזוז "אמרתי, ומבטם של התאומים עובדו מהטלוויזיה אליי. 
"אבל כבר מאוחר אולי תישארי לישון פה?" טום שאל בקול מגרה מביט בי במבט חטוף. הבטתי בו בגבות מורמות, ובמבט שמסמן 'חכה חכה'
"הוא צודק את נשארת לישון פה"שלי קבעה והסיטה את מבטה לעבר נדיר שיהיה במטבח בחיוך.
"נדי, זה בסדר נכון?"שלי שאלה מביטה בו בעיניים מתחננות.
"לא!״ אמרתי במהרה וכל המבטים הוסטו אליי ״כאילו אין לי איפה לישון "תיקנתי את עצמי, מנסה להתחמק מלישון באותו בית עם נדיר.
"את יכולה לישון עם נדי. יש לו מיטה גדולה "טום אמר עם קול מגרה שוב. הסטתי את מבטי לכיוונו מביטה בו שוב במבט של 'חכה חכה'
"אין לי בעיה עם זה"שמעתי את קולו של נדיר אומר. הסטתי את פני לעברו, וראיתי אותו מחייך חצי חיוך כאשר עיניו הירוקות זורחות.
"בבקשה פזי"טולי פנו אליי במבט מתחננן. הבטתי בנדי, ולאחר מכן בתאומים, שוב בנדי, ושוב בתאומים. 
"טוב בסדר"אמרתי באנחה מוטשת, בלית ברירה. אוף איזה מזל נאחס יש לי!. 
השעה כבר הייתה מאוחרת. סימנתי לתאומים לעלות לחדר. הם נאנחו, קמים ממקומם והולכים איתי לחדרם. הם קיפצו מדרגה מדרגה, וצחקקתי מהמראה המאושר שלהם. הגענו לחדר, והורדתי את הידית פותחת את הדלת. טולי רצו לעבר מיטתם, מתיישבים שם. הלכתי לכיוונם והשכבתי אותם לישון.
״לילה טוב״ נישקתי את מצחיהם ויצאתי מחדרם לא לא לפני שסגרתי את הדלת. פניתי ברגליים כושלות לעבר חדרו של ליאור, וראיתי אותו ישן. גיחכתי. הוא ישן כל היום הקטן הזה ! נצמדתי ללול, עולה על קצות אצבעותי ומנשקת את מצחו כמו טולי. 
״לילה טוב, קטנטן״ מלמלתי ויצאתי מהחדר. הלכתי לעבר החדר של נדיר, מושיטה את ידי לעבר הידית, ומחזירה אותה למקומה. אולי אני לא אשאר ? אבל אני אאכזב את טולי ! הושטתי את היד לידית שוב, מורידה את הידית ונכנסת בביישנות לתוך חדרו של נדיר. פניתי לעבר המיטה ונשכבתי בצד השני של המיטה, בלי להוציא מילה. כמה שיותר רחוק ממנו . הרגשתי את ידיו הגדולות והחמימות על מותני, מה שגרם לי לצמרור קל.
"פז תקשיבי, אני מצטער באמת " שמעתי את קולו אומר.  הורדתי את ידיו, ממותני, זזה קצת יותר רחוק.
"אל פשוט אל. אני ואתה גמרנו ואנחנו לא נחזור יותר. תשלים אם זה.
אני יבוא לפה רק בישביל טולי וליאור. לא בישבילך  "אמרתי.
שתיקה השתררה בחדר. והעדפתי להשאיר את השתיקה כך. בלי יותר מדי דיבורים פחות ריבים. עיני נעצמו ולאט לאט נרדמתי. התעוררתי בבוקר, כאשר ידיים חמימות וגדולות מחבקות אותי. הסתובבתי בבהלה, וראיתי את נדיר. 
נאנחתי אנחת הקלה, והורדתי את ידיע מימני מפחדת להעירו. פתאום, שמעתי בכי חזק של תינוק. נדיר קם בבהלה, ולאחר שקלט שאין אף אחד חזר לישון. 
בלי מילה מיותרת, קמתי מהמיטה בעייפות ופסעתי הרגליים כושלות לעבר חדרו של ליאור להרגיע את ליאור. 
הרמתי אותו מהערסל וירדתי לסלון בזהירות. 
״אתה רעב?״ שאלתי אותו בקול צוחק. 
דיברתי אליו כאילו הוא יכול להחזיר לי תשובה. הקטנטן רק צחקק בקטנה. ואני איתו. פניתי לעבר המקרר, כאשר ליאור בין ידי, פותחת את הדלת ומוציאה את האוכל הרך של התינוקות. העברתי את עיניי במטבח, בוחנת אותו. לבסוף כאשר הבחנתי בכיסא תינוקות, לקחתי את הכיסא, כאשר ליאור בין ידי והנכתי את הכיסא קרוב אליי, מושיבה את ליאור בתוכו. פתחתי את הקופסה של האוכל, והוצאתי כפית קטנטנה מכסף. והאכלתי אותו. לאחר כמה דקות, טולי ירדו, כאשר מחזיקים בידם תיק.
״תגידו, מי ישמור על ליאור כשאתם לא פה ?״ שאלה קפצה למוחי, והבטתי בהם בבלבול.
״אממ..״ הם הביטו אחת בשנייה בעיניים, ולאחר מכן החטיפו מבט גבוהה לנדיר שעמד מאחוריהם.
״אממ… השכנה שלנו שומרת אליו״ נדיר אמר וגירד בעורפו בביישנות. הנהנתי כמבינה, ממצמצת כמה פעמים. הסטתי את מבטי לעבר ליאור, הוא הספיק להירדם כאשר סנטרו מלוכלכת. מפי נפלט גיחוך, בעודי מרימה אותו בעדינות מהכיסא ומנגבת לו את הסנטר בעזרת הסינר שהיה על אורך צווארו. הנחתי אותו בין ידי, ופסעתי באיטיות בשביל לא להעיר אותו לעבר חדרו. פתחתי את הדלת כאשר ידי הימנית מחזיקה בליאור הקטנטן, וביד השניה מורידה את הידית. הגעתי ללול והנחתי אותו בפנים, מכסה אותו משמיעה קטנטנה וצהובה, נושקת לראשו רגע לפני שיוצאת. חזרתי לחדר של נדיר, מעבירה מבט חטוף לעבר חדר השירותים. המברשת החדשה, הכתומה שלי עדיין הייתה שם. כאשר סיימתי לעשות את הארגונים, פתחתי את שני דלתות הארון הארון, בוחנת את הבגדים. לבסוף, מצאתי טרנינג נופל בצבע שחור וחולצה שגדולה אליי. הלכתי לעבר הדלת במהירות, נועלת אותה בעזרת המפתח הכסוף. ופשטתי את בגדי לובשת את הבגדים של נדיר. לאחר שסיימתי, הבטתי במראה שבפינת החדר. גיחכתי למראה ה… גדול. סירקתי את שיערי ועשיתי גולגול. פתחתי את הדלת שוב, רצה במדרגות לעבר התאומים ונדיר.
״פזי, את יכולה להביא אותנו לבית ספר?״ טולי שאלו והביטו אחד בשני על כך שאמרו את זה יחד. בתנועה אחת הנהנתי.
״לא היא לא יכולה !״ נדיר התנגד במהירות. ״היא תאחר. אני אקח אתכם !״ 
״זה בסדר,״ מלמלתי מסיטה את מבטי לעבר נדיר מנסה לשכנע אותו.
״פז !״ הוא אמר והביט בי. ״לא !״ 
״נדיר !״ אמרתי באותו טון. ״כן,״ 
לקחתי את הידיים הקטנות של טולי, ולקחתי אותם מחוץ לבית, מביטה מבט חטוף לעבר נדיר והם הובילו אותי לבית ספר שלהם.

נק' המבט של נדיר
פז לקחה את טולי ואני נשארתי בבית. 
התארגנתי לבית הספר ויצאתי גם אני.
הגעתי ושירז קפצה אליי 
"נו איך הייתה לך הנקמה ? מתוקה?"היא שאלה בחיוך מגרה. כלכך רתחתי באותו רגע.
"לא. היא הייתה מרה.
 אל תתקרבי אליי בכלל ! אני פגעתי בפזי בגללך, ועוד חשבתי שאת החברה הכי טובה שלה, האמת שאת חרא של חברה פשוט חרא! אם חברה כמוך מי צריך אויבים" צעקתי אלייה. כל העצבים יצאו לי. הרגשתי הקלה. אני לא הולך לפגוע במי שאני אוהב ! לקחתי צעד אחורה, ופניתי לצד אחר כך שאני אוכל לעבור. רצתי בשלושת המדרגות שמובילות לתוך בניין הבית ספר, ופסעתי באיטיות לכיתה בראש מורכן.

נק' המבט של שירז 
הוא צודק. לא הייתי צריכה לעשות את זה פז היא החברה הכי טובה שלי ובגלל קנאה אני הרסתי לה את החיים. אני כול כך מטומטמת!. השפלתי את מבטי, מניחה את ידי על מצחי ממשיכה לחשוב על איך לטפל במקרה שלי ושל פז.
היה צלצול, ורצתי בריצה קלה לעבר הכיתה, מפחדת להכנס אחרי המורה. תמיד קיבלנו עונש על זה ! נכנסתי גם אני לכיתה ובחנתי אותה, מחפשת את עינייה החומות, שיערה החום המסולסל ועורה השזוף. כאשר קלטתי את פז, פסעתי לעברה מתיישבת בכיסא הפנוי שלצידה. היא פתחה את פיה, לאמור משהו, אבל קטעתי את דבריה עם כך שהתחלתי לדבר.
"תקשיבי פז, אני הבנתי שלא הייתי בסדר, ואני ממש מצטערת סליחה"אמרתי בקול מצטער מביטה בה בעיניי האפורות המתחננות לסליחתה.
"את באמת חושבת שתבואי לבוא אחרי כול מה שקרה, תבקשי סליחה ואני פשוט יסלח לך? אז את טועה מאוד ! אני לא רוצה לראות אותך יותר. את כבר לא חברה שלי. עופי מפה!"היא צעקה עליי
לא הייתה לי ברירה קמתי מהמקום כאשר נשכתי את שפתי התחתונה מפחדת לפרוץ בבכי, ועברתי למקום 

נק' המבט של פז 
היום רק התחיל, וכבר באלי לסיים את הסיוט הזה. כיתת הדלת החומה נפתחה, והמורה נכנס ובחן את הכיתה, סופר את כמות התלמידים. כאשר ראה שכל התךמידים נמצאים, פסע לעבר הךוח הכחול והוציא גיר לבן, והתחיל לדבר.
"אז ככה תלמידים יש לנו משימה.
עשינו הגרלה מי יצא. ויצא שלישיה.
אז מי שיוצא למשימה הם :נדיר,שירז ופז״