לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 17

פרק 17
"נדי אתה חייב להבין שאין לי ברירה, אני חייבת ללכת"אמרתי.
"לפחות תגידי לי את הסיבה, ואני עוזב אותך"הוא אמר וליטף לי את היד.
"אני לא יכולה "השפלתי מבט.
"מה הבעיה שלך להגיד לי?" הוא התעצבן
"כואב לך להגיד לי את הסיבה?  או שפשוט אין לך סיבה ואת סתם"הוא צעק. הבטתי בו, פניו היו אדומות ומשום מה, עיניו היו בצבע אפור.
"אתה יודע מה הסיבה ?!הסיבה היא שכולם יושבים לי על העורק הראשי, ולא מרשים לי להתאהב בך.
אבל מה שהם לא מבנים שכבר התאהבתי וזה אסור, אז אני מנסה להתרחק ממך כמה שיותר רחוק כדי להדחיק את הרגשות שלי. להדחיק ולא להראות את זה שאני אוהבת אותך! " צעקתי. דמעות הופיעו לי בעיניים, מצמצתי כמה פעמים בשביל שלא יצאו.
״מה ?״ הוא שאל בבלבול. 
״פשוט תשכח !״ אמרתי ודמעה בוגדנית ירדה בלחיי. 
ניגבתי אותה ויצאתי מהחדר. 
ראיתי את שלי וטום עומדים ליד הדלת, אז פשוט ברחתי. 

-מנק׳ המבט של נדיר- 
'לא מרשים לי להתאהב בך'. 
המשפט הזה נכנס לי עמוק עמוק בלב.
הרגשתי רע. 
כאב לי. מי הזבל שלא נותן לה להתאהב בי ?!
שלי וטום נכנסו לחדרי. 
״הכל בסדר ? שמענו צעקות״ טום אמר, מניח את ידו על כתפה של שלי. מרגיע אותה. 
היא הייתה כלכך לחוצה, שירדו לה כבר דמעות. 
״הכל אחלה,״ אמרתי והלכתי לחבק אותם, כדי להראות שהכל בסדר. 
אבל הם רק חשדו יותר. 
ניגבתי לשלי את הדמעות ונישקתי את שתיהם במצח. 
״רעבים ?״ שאלתי. 
הם הנידו את ראשם ללא. 
״אנחנו נלך לישון,״ הם אמרו יחד. 
גיחכתי. הם אומרים הכל יחד.
אחרי ששלי וטום יצאו, הלכתי לחפש את פז.
חיפשתי בתוך הבית ולא מצאתי אותה, אז יצאתי לחפש אותה בחוץ.

נק' מבט של פז
יצאתי מהבית ורצתי. לא יודעת אפילו לאן.
והדמעות פשוט לא הפסיקו לרדת.
אחרי חצי שעה בערך, הגעתי לפארק.
לא היה בו אף אחד, כי כבר היה מאוחר.
התיישבתי על הספסל ופשוט התפרקתי סופית.
"למה הייתי צריכה להתאהב למה ?!״ צעקתי לאוויר.
הרגשתי ידיים מחבקות אותי.
הסתובבתי בבהלה וראיתי את…נדיר. הוא התיישב לידי, וניגב לי את הדמעות.
"די. בבקשה אל תיבכי"הוא ביקש.
 הוא חיבק אותי פשוט בכיתי לו על החזה  .אחרי כמה דקות נרגעתי.
"אני צריכה ללכת"אמרתי וקמתי.
״זה עוד סיבה לזה שאת צריכה להתרחק מימני ?״ שאל בהרמת גבות. 
בלעתי את רוקי. 
לא הייתה לי תשובה.
כנראה שהתשובה הייתה כבר מובנת.
״למה את מקשיבה לדפוקים האלה ?! 
הם יחליטו לך אם מי להתאהב ?״ שאל והפך לעצבני שוב. 
״זה לא רק זה, נדי, עשיתי דברים״ אמרתי. 
״איזה דברים ?!״ שאל וליטף את הלחי שלי. 
״כל מיני,״ עניתי והורדתי את ידו. ״אני מצטערת״ עניתי והלכתי כמה שיותר רחוק.

נק' המבט של נדיר 
הייתי כול כך עצבני.
 רציתי לפוצץ את כול העולם! חזרתי הביתה עצבני, כולם ישנו.
נכנסתי לחדר שלי, ונשכבתי על המיטה.
מנסה לשכוח מהכול ופשוט להירדם.

נק' מבט של פז 
הגעתי לפנימייה.
 היה כבר מאוחר וכולם כבר ישנו. נכנסתי לחדר שלי ונכנסתי למיטה מנסה לשכוח מנדיר ולישון. 

התעוררתי בבוקר. 
בלי מצב רוח בכלל לקום. 
אני לבד בחדר בפנימייה, והחדר בגודל של בית !! 
אז אני קוראת לזה בית. 
עשיתי ארגוני בוקר, והתלבשתי בסוודר אפור אם תמונה של חתוך, טייץ שחור ונעלי נייק
גבוהות בצבע שחור ווי בצבע כסף. 
עשיתי צמה רופפת לצד וחבשתי על ראשי כובע צמר שחור
הכנתי את התיק
וירדתי מהחדר לסלון הפנימייה. 
״היי פזי !״ כמה חברים צעקו לי שם. 
חייכתי להם חיוך מזויף
ויצאתי מהפנימייה, בגלגול עיניים. 
כולם שם צבועים. 
הם משחקים אותה נחמדים ואז מדברים אליי מאחורי הגב. 
אז למה לי לא לעשות את זה גם ? 
היה אוויר קר, אז הלכתי הליכה מהירה. 
משום מה, לא היה לי חשק לנהוג במכונית. 
היה לי חשק ללכת ברגל, יותר לאט, עושה לך יותר טוב. 
כמו תמיד, הגעתי לבית ספר בדיוק בצלצול והתיישבתי בכיסא. 
ולא נשכח את נדיר, הוא גם היה שם. 
עברתי בעיניי בתלמידים, מחפשת את עינייה החומות של שירז, אבל נתקעתי בעיניו הירוקות של נדיר, ושפתיו ששורטטו בהתאם. 
בהיתי בו כמה דקות, והוא בי. 
עד שהתעשתי על עצמי וחזרתי לחפש את שירז. 
ראיתי אותה יושבת, וצוחקת אם חברות הסנוביות. 
אוקיי, זה חדש לי.
הבטתי בשירז, והיא לרגע בי. 
חייכתי אליה לשלום, אבל היא סרקה אותי במבט קר.
אוקיי, אמרתי כבר שזה חדש לי ?
המורה בא וביקש מכולם לשבת. 
נאנחתי והתיישבתי במקומי. 
אני ישבתי לבד, מה שהכי מוזר. 
שירז אפילו לא באה להתיישב לידי !