לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 14

פרק 14
שמעתי קול של פתיחת דלת. 
קפצתי מהמיטה במהירות, עייפה. 
ירדתי לסלון בזהירות, לוקחת מוט ברזל. 
בפנימייה, היו לנו המון מקרי פריצה, ככה שאני יודעת כבר מה לעשות. 
הדלקתי את האור וראיתי את נדיר מול הפרצוף שלי. 
מתוך בהלה, המוט נפל לי על הרגל. 
״אחחחחח״ צרחתי. 
שמעתי את נדיר צוחק שם כמו בהמה, ואיתו שלי. 
״דיי כואב לי,״ שלי אמרה תוך כדי הצחוק. 
״תגידו, אתם סתומים ? מה אתם נכנסים ככה בחשאי ?״ שאלתי בעצבים. 
״לא רצינו להעיר אתכם !״ שלי ענתה.  
שלי וטומי הם תאומים בני 8. 
אני עדיין לא מבינה, למה נדי משאיר אותם בגיל כזה לבד ?
״כדי שנטפל ברגל שלך. זה לא נראה טוב !״ נדיר הרצין ונראה טיפה לחוץ. 
הבטתי ברגלי, היא הייתה בגוון כחלכל סגלגל. 
אוקיי, נראלי אני חיים לא אוכל ללכת על רגל זו. 
נדיר רץ להביא תחבושת, וחבש לי את הרגל.
״שיחררו אותך ?״ שאלתי את שלי כאשר נדיר סיים לחבוש את רגלי. 
היא הנהנה.
״אם לא מפריע לכם. ולא מפריע לכם. אני עולה לישון כי אני מתה. ביוש״ 
היא אמרה והלכה לחדר. 
״נראלי שגם אני יפרוש למיטה !״ אמרתי והרגע שקמתי, נפלתי על הספה שוב.
"את בסדר? "נדיר שאל מודאג 
"אמ כן אני בסדר "אמרתי וחייכתי חיוך שכמובן היה מזוייף.
הרגל כאבה לי מאוד.
ניסיתי לעמוד שוב, אבל מעדתי ונדיר תפס אותי.
"בואי"הוא הרים אותי כמו כלה, ועלה לחדר שלו.
הוא שם אותי בעדינות על המיטה, והוריד חולצה ונשכב לידי.
"לילה טוב"הוא אמר.
"לילה טוב"החזרתי. הוא חיבק אותי. 
ונרדמתי. 
התעוררתי בבוקר.
זוג ידיים גדולות וחמימות חיבקו אותי. 
נדיר. 
היה קשה לי להזיז את הרגל מהמוט שנפל עליי אתמול. 
״נדי,״ קראתי וליטפתי את שיערו בעדינות. 
״מממ…״ מלמל והתהפך לצד השני. 
גיחכתי וכיסיתי אותו בשמיכה. 
צלעתי בכאבים לעבר האמבטיה. 
עשיתי ארגוני בוקר… 
ולא היה לי מה ללבוש, אז לקחתי מנדי טרנינג וסוודר. 
שמעתי קול צוחק. 
הסתובבתי בחולשות וראיתי את נדיר מתפוצץ מצחוק. 
״די, זה כזה גדול אלייך !״ הוא המשיך לצחוק. 
״טוב מה אתה רוצה, אנ קטנה״ אמרתי והסמקתי במבוכה. 
״אמרתי לך שיפה לך אדום ?״ קרץ לי ואני גיחכתי. 
הסתובבתי שוב למראה וסירקתי את שיערי המסולסל. 
הבטתי בשערי דרך המראה, השיער החום והמסולסל שלי, שהשתלבו מעולה אם צבע עיניי החומות דבש. 
התרחקתי מהמראה והבטתי בבגדים שאני לבשתי. 
הם היו ענקיים אליי, אבל בצורה מתאימה. 
לא יודעת למה, אבל אנשים תמיד אמרו לי 'מתאים לך דברים רחבים וגדולים' ממש כמו טמבלר-גירל. 
חזרתי למסרק, מסרקת את שיערי המבריק. 
בדיוק נדי יצא מהשירותים, הוא גנב לי את המסרק מהיד והחל לסרק את השיער שלו. 
גיחכתי וצבטתי את לחייו. 
הוא חייך והביט בי.
"תודה"נדי אמר לי.
"על מה?"שאלתי מבולבלת.
"על זה ששמרת על טום וליאור אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך ובלי העזרה שלך"הוא אמר וחיבק אותי מהצד 
"זה בסדר"אמרתי בחיוך, הוא התקרב אליי יותר ויותר, והיינו שנייה מנשיקה ואז שמעתי בכי.
התרחקי מנדיר והלכתי לליאור. נתתי לו לאכול והרגעתי אותו.
והשכבתי אותו חזרה על הערסל.
הבטתי בליאור הקטנטן ישן. 
הוא היה כזה מתוק וחמוד, והיה קופי נדיר. 
אני לא יודעת למה, אבל כולם דומים לנדיר !! 
חייכתי והמשכתי להביט בו. 
״תגיד, בן כמה הוא ?״ שאלתי את מי שהיה מאחורי. שזה נדיר. 
שמעתי את קולו נאנח ממקודם. 
״10 חודשים,״ ענה.
״תגיד, לא אמרת שאמא שלך מתה שנולדת ?״ שאלתי. והרגשתי לא נעים אחרי ששאלתי. 
הוא גירד בעורפו. 
״אחרי שאמא שלי מתה, אבא שלי התחתן אם מישהי אחרת, והיא הולידה את התאומים ואת ליאור… ואז היא ברחה. ואבא שלי המניאק היה שבור וברח גם הוא״ הוא אמר והתעצבן כשנזכר באבא שלו. 
חיבקתי אותו. 
״על תרחמי אליי״ נדיר ביקש. 
״אני לא מרחמת אלייך !״ אמרתי לו וליטפתי את הלחי שלו. 
״ברור שאת כן ! יש לך חיים מושלמים ! הורים אחים הכל !״ 
״אין לי !״ אמרתי בקול קצת שבור. ״נדי, אני יתומה מגיל שנתיים. הייתי בפנימייה כל חיי. לא זכיתי לראות מזה אמא, מזה אבא מזה אח ! 
אף אחד לא קיבל אותי. 
כלום צחקו אלי בגלל שאני יתומה !״ 
דמעות הופיעו בעיניי, החנקתי אותם כמה שיותר, אבל זה לא הצליח, והם ירדו. 
שובל של דמעות ירדו.