לא התכוונתי להתאהב אבל זה קרה פרק 11

פרק 11
בלעתי את רוקי, והבטתי במורה. 
הוא הביט גם בי, במבט אבוד.
פתחתי את הספר, והסתרתי את פני. 
אבל זה היה מאוחר מדי. 
״פז ?״ נדיר שאל בשוק. 
״היי נדי,״ עניתי בחיוך מזויף, מראה שהכל בסדר. 
״מה את עושה פה ?״ שאל. 
״לומדת,״ עניתי ודפקתי את ראשי בשולחן. 
דיי שאני אמותתתת
שירז הביטה בי, ואני בה. 
״זה הוא ?״ היא אמרה לי בלי קול. 
הנהנתי. 
היא לא יודעת שאני התאהבתי בו בלי כוונה, אבל היא יודעת את זה שהייתי צריכה לרגל אחריו. 
המורה הושיב את נדי ליד איזה ילד והמשיך את השיעור. 
הוא הסביר מהתחלה מזה לרגל. 
כי נדיר הצטרף. 
כל הזמן הרגשתי מבט מאחורי נתקע בי. 
ואני רק רציתי למות כמה שיותר מהר
.
השיעור נגמר.
יצאתי הכי מהר שיכלתי מהכיתה.
אבל לצערי זה לא היה מספיק ומישהו תפס לי את היד.
הסתובבתי וראיתי את נדיר.            
 "מה את עושה פה ?" הוא שאל מופתע.
"אני לומדת פה "אמרתי בשקט
"השאלה היא מה אתה עושה פה"אמרתי ושאלתי
"בואי"הוא אמר ומשך אותי למקום שאף אחד לא ישמע אותנו.
״נו תענה לי,״ דחקתי בו.
״מה אתה עושה פה ?״
״אממ… את אמרת לי לצאת מהמאפיה״ היא הזכיר לי. 
״אבל לא אמרתי לך להצטרף לפה !״ הפצרתי בו. 
״מישהו שלח לי הודעה פרטית, שצריך פה תלמיד לצירוף. אז
הצטרפתי״ הוא אמר בחיוך. ״ומקבלים פה דווקא אחלה כסף״ אמר. 
״מקבלים כסף רק שאתה עושה משימה !״ שילבתי את ידי באנחה כועסת. 
אני אגלה את מי שאמר את זה, הוא מת !!!
היה צלצול והלכתי לכיתה שנדיר בעקבותיי.
ראיתי את המורה ועצרתי אותו לפני שהוא נכנס.
"אתה עשית את זה נכון?"שאלתי.
"רק רציתי לראות מה יקרה בניכם. אני מזכיר לך,למרות שאת כבר לא במשימה עדיין אסור לך להתאהב בו"הוא אמר ונכנס לכיתה.
לא הייתה לי ברירה ונכנסתי גם אני לכיתה. 
סוף היום הגיע, ויצאתי מבית הספר 
.
"רגע" שמעתי צעקה. הסתובבתי ואת מי ראיתי, את נדיר כמובן
"אנחנו צריכים לדבר פז" הוא אמר
"צודק " אמרתי והלכנו לבית שלו. 
הגענו. הוא פתח את הדלת והתיישבתי בספה. 
והוא לידי. 
"אני מצטער על מה שקרה אתמול, אני לא התכוונתי אני באמת לא כזה "הוא אמר
"אוקי" אמרתי.
"אז את סולחת לי"הוא שאל בתקווה.
 "לא" אמרתי ובאתי ללכת, אבל לפי שיצאתי הסתובבתי.
"אני רק מבקשת ממך משהו אחד,אל תתקרב אליי יותר.
אני ואתה בחיים לא ניהיה ביחד"אמרתי ויצאתי.
אחרי שיצאתי, רצתי כמה שיותר מהר לביתי. 
דמעות ירדו בלי הפסקה. 
כמו שאמרתי, בשבוע האחרון, אני בוכה הרבה. 
עיניי שרפו ולחיי שרפו מהדמעות שהציפו אותי. 
הרגשתי חלשה. 
כל מה שאני צריכה עכשיו זה מישהו שיהיה איתי.  
מישהו שישמור אליי. 
מישהו שיגן אליו. 
אני צריכה את נדיר. 
את נדי שלי.