ידעתי שזה מה שיקרה-פרק 2

קמתי בבוקר,נרגשת כבר להפגש עם מיכל שתספר לי…
לבשתי חצאית ורודה מעל הברך [אמרתי לכם כבר שאני עושה דווקא?!] וחולצה בית ספר עם תוספת של עגילים ורודים,שרשרת ולק שמרחתי לפני יומיים ורוד זוהר [אין על הצבעים הזוהריםםם!]
נכנסתי לבית ספר,חיבקתי כמו בכל יום את כל הבנות,שמעתי את השיר "smile" של אבריל לאבין-הייתי מאושרת!! מיכל נכנסה לכיתה וקתי אליה במהירות ורצתי איתה לחצר במהירות,נשאר בדיוק עוד 7 דק' לצלצול….
"נוו מיכל,ספרי פרטים" אמרתי לה…
"תקשיבי הם חתיכים,חברים הכי טובים,הם נראים חמודים מאוד,כבר דיברתי איתם כמה פעמים בפייסבוק והם…"ובאה להמשיך ת'משפט אבל עצרתי אותה מיד-"מה אמרת שדיברת איתם בפייסבוק?!"
"כן מה הבעיה ?" מיכל שאלה…
"מה הבעיה !? אולי שאת בכלל לא מכירה אותם ולא נפגשת איתם מעולם מה את מפגרת!? איפה הם גרים בכלל,תכף תגידי שהם גרים באילת וגם עם זה אין בעיה! אז איפה הם גרים אמרת?!"
מיכל צחקקה ושאלתי אותה בעצבים:"מה את צוחקת,כאילו אני לא צודקת!"
והא אמרה לי בהכי קלילות שיש : "הם באמת גרים באילת…"והמשיכה לצחוק… חצופה
צעקתי כמו שלא צעקתי מעולם נראה לי כל בית ספר שמע: "מההההההההההההההההההה????" בואנה אמאלה את ילדה בלי חשיבה,מה נראה לך שאת מדברת עם אנשים שאת לא מכירה ועוד גרים באילת,בני כמה הם בכלל?!
"בני 15, היא אמרה..
"ואיך את בטוחה שהם באמת בני 15 והם לא מנצלים אותך,אל תהיי כ"כ תמימה מיכל,אנחנו בנות 13 וחצי ורוצות מישהו שיאהב אבל בתכלס את יודעת מה הבנים של היום רק רוצים,הם רק רוצים לפגוע,להשפיל ובעיקר לגעת..!" אמרתי רותחתתת מעצבים :H
והיא ענתה לי-"דיי כבר נטלייי תפסיקי להיות כזאת שלילית,את לא יכולה להיות שמחה בשבילי,מה קשה לך?? ומה את כבר לא רוצה חבר שיקשיב לך את כל היום חופרת לי על זה שאין מי שמקשיב לך בעולם הזה….אין את סתם קנאית" היא צרחה עליי בלי פרופרציות…
ברגע הזה נשברתי ועפתי לכיתה …וכבר לא הייתי מאושרת בכלל=[