לאס וגאס – פרק 30

-נקודת מבט אביה דליין-

עייני נפקחו לאט לאט , כול גופי כאב כאבים חזקים ששלחו זרמים בכול גופי הכחוש.
הזכרונות מאתמול בערב חזרו בהדרגה לראשי , התקיפה , המכות , הירי , המוות , ההגעה לכאן , הכאב הבלתי נסבל , האיבוד הכרה .
ראייתי המטושטשת לאט לאט התבהרה והצלחתי לראות מסביבי , שכבתי על ספת עור שחורה , הבטתי הצידה , חלון גדול שמכסה את כול הקיר ומבעדו רואים את כול הנוף של ווגאס בשעות הלילה .
ניסיתי לקום , אבל סחרחורת חזקה פקדה אותי ונפלתי בחזרה מסוחררת על ספת העור .
״תזהרי״ שמעתי קול , הוא עזר לי לקום לאט לישיבה , גבי מושען על דופן הספה ושמיכה כיסתה את רגליי עד מותניי .
רגלי כאבה ברמות מטורפות , אם כול תזוזה קטנה שניסיתי לעשות עם הרגל הרגשתי כאילו דורכים עלי שוב ושוב ושוב.
הכאב היה קשה מנשוא , רציתי לצרוח אבל עצרתי את עצמי מלצעוק בקול , נאנקתי בשקט מהכאב ושתקתי בולעת בתוכי את כול הכאב והצרחות .
״איך את מרגישה?״ אותו הקול שאל אותי והגיש לי כוס מים קרים .
שתתי הכול בגמיעה , גרוני יבש וצרוב , מרוב הצרחות שצעקתי מהכאב , עוד כאב לרשימה הארוכה של הכאבים שחשתי .
נתתי לו את הכוס בחזרה והוא הניח את הכוס על השולחן , ״מרגישה יותר טוב?״ שאל שוב והביט עלי , עייני פגשו את עיניו הכחולות קרח , כאב נוסף התווסף לרשימה , כאב לב .
״איפה הפלאפון שלי ?״ שאלתי בקול חלוש וצרוד את קייל .
״קחי״ אמר והביא לי את האייפון השחור שלי מהשולחן בסלון לידנו , ״שלחתי הודעה לאח שלך שאת ישנה אצל חברה״ אמר לי .
״אה , תודה״ אמרתי והנחתי את הפלאפון חזרה בידיו והוא הניח את הפלאפון חזרה על השולחן .
״אני יודע שזה לא הרגע המתאים אבל אני חייב לדבר איתך״ אמר לי בקולו נשמע טיפת כאב .
״אתה צודק , זה בהחלט לא הרגע המתאים״ אמרתי לו בקולי החלש והצרוד.
הוא הנהן בראשו , ״אני יכול להגיד לך רק דבר אחד״ שאל אותי והביט שוב אל תוך עייני , עיניו הכחולות בהירות כמו קרח מגנטו אותי אליו ולא יכולתי שלא להסתכל אל תוך עיניו .
הנהנתי פעם אחת , כאב לי לזוז , לדבר , אפילו להנהן בראשי .
״אני אוהב אותך״ אמר בלי לחשוב פעמיים וקם ממקומו , הוא נכנס אל המטבח ונעלם מטווח הראייה שלי .
נותרתי המומה במקומי , המילים שלו הדהדו שוב ושוב ושוב בראשי , כמו מנגינת פטיפון , אבל הדיסק שרוט , חוזר על אותם המילים המצמררות האלה שהוא אמר לי הרגע .
אולי הוא סתם משקר
אולי הוא רק רוצה לערער את הביטחון שלי
אולי הוא אומר את זה כדי לעצבן אותי
אולי הוא שונא אותי
אולי אני מכחישה את הכול לעצמי

נשכבתי בחזרה על הספה , כול גופי כאב ורגלי קדחה , ראשי להט , ולא יכולתי לסבול את המועקה שהרגשתי בחזי .
ליבי לא הפסיק לדפוק במהירות ספק מהכאב ספק מהלב השבור שלי .
קייל יצא מהמטבח שבידו צלחת מלאה באוכל , הוא חזר להתיישב לידי ועזר לי לקום שוב לישיבה , הוא הניח את הצלחת בחיקי , ״תאכלי״ פקד עלי .
״אני לא רעבה״ שיקרתי , לא אכלתי כלום מאז הארוחה הקלילה שאכלתי במטוס חזרה מאמבר אתמול .
הוא העמיס אוכל על המזלג , חביתה חמה וצהובה והקריב אותה לפי .
״את רעבה ואני יודע את זה , עכשיו תאכלי״ אמר לי והקריב את המזלג לפי , פתחתי את הפה לאט והוא הכניס את החביתה לפי , לעסתי לאט , גם לאכול כאב לי .
הוא הביא לי עוד אוכל לפה , ״אני מצטער על כול הנזק שעשיתי לך״ אמר תוך כדי שהוא מאכיל אותי .
״סליחה לא תפתור את המצב״ אמרתי לו בין הביסים של החביתה החמה .
״ומה כן יפתור ?״ שאל בשקט והביא לי עוד חביתה , הרחקתי את המזלג ממני בעזרת ידי , ״הספיק לי״ מלמלתי אליו , הוא הנהן , ״רוצה לשתות?״ שאל והביא לי כוס מיץ תפוזים קרירה .
״התכוונתי שהספיק לי ממך״ אמרתי לו ולגמתי מהמיץ הצהוב והקר .
״מה זאת אומרת ?״ שאל והניח את הצלחת על שולחן הקפה בין הספות .
״הספיק לי ממך , נמאס לי להמשיך לחשוב עלייך , הספיק לי להתייסר בגללך, הלב שלי שבור ואתה יודע את זה״ אמרתי לו בשקט , נתתי לו את הכוס והוא הניח אותה לצד הצלחת על שולחן הקפה .
״אז מה בעצם את רוצה?״ שאל אותי וחזר להביט בתוך עייני , שוב שקעתי בעיניו היפות .
״שתצא לי מהחיים״ אמרתי לו והסרתי את מבטי מעייניו הכול כך יפות וכובשות .
״ואם אני לא רוצה לצאת לך מהחיים ?״ שאל , הוא הניח שתי אצבעות מתחת לסנטרי והרים את מבטי חזרה אל עיניו .
לא עניתי , לא ידעתי מה להגיד לו , לא ידעתי איך לנסח לו את הרגשות שלי .
הוא התקרב אלי עד שפניו במרחק של סנטימטר מפניי , הרגשתי את נשמותיו המתוקות על פניי , והרחתי את ריח הבושם הנעים שלו .
״אני לא יעשה את זה אם לא תרצי בכך״ הזהיר אותי , הוא רוצה לנשק אותי , אבל איך אני מביאה את עצמי לומר לו לא .
בלעתי את הגוש שחנק את גרוני , הנדתי את ראשי .
הוא הצמיד את מצחו לשלי , נאנח והתרחק ממני , ״נשיקה אחת לא תפתור את מה שעבר עלי , שעבר עלי בגללך״ אמרתי לו ובהיתי בנקודה קטנה ברצפה .
״אני מצטער , אני לא יכול לתאר לך כמה אני מצטער״ אמר לי , מבטו נישא אלי שוב .
״תקח אותי לבית , בבקשה״ אמרתי לו .
״את יכולה לעמוד על הרגליים?״ שאל אותי והניח את ידו החסונה על כתפי .
״אני חושבת״ שיקרתי , הוא עזר לי להתרומם , וייצב אותי על רגליי , כאב לי אבל אני חייבת לנסות להיראות כאילו הכול בסדר .
״איפה הנעלים שלי ?״ שאלתי אותו , הבחנתי בבגדי מונחים על הכורסאות לידי , רק עכשיו שמתי לב שאני לבושה בבגדיו .
״את לא תצליחי ללכת על עקבים״ אמר לי , ״ומי אתה הרופא שלי?״ שאלתי אותו בעוקצנות .
״אוקי״ מלמל והביא לי את העקבים שלי , השחלתי את רגליי לעקבים לאט ובעדינות ועם כול תזוזה הרגשתי איך הרגל שלי פועמת בכאב אדיר ועוצמתי .
הוא לקח את מפתחות הרכב שלו ויצאנו , היינו במלון יחסית די מפואר , הוא מסר חזרה את המפתח והלכנו אל הרכב שלו .
עם כול צעד הרגשתי איך הרגל שלי מתעוות בכאב ומפרקת אותי לגורמים , אני חייבת להגיע הביתה ולישון .
אני עייפה , כאובה , שבורה , ומוכת לב , אני רק רוצה לפגוש במיטה הרכה שלי .
הוא הסיע אות לבית , ״תעצור לי פה״ אמרתי לו במרחק של כמה מטרים מביתי.
״בסדר״ ענה ונתן לי לצאת בלי שום ויכוח ונסע , הלכתי על עקביי הגבוהים הביתה, הרגל שלי כאבה , וכול גופי כאב בנוסף לזה .
נכנסתי הביתה , ראיתי כרגיל את השומרים שמסתובבים בבית ומחוץ לו , אני שונאת לחיות בתוך משפחת פשע .
עליתי לחדרי , למזלי אף אחד לא נמצא בבית בשעות האלה של היום .
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על המיטה בתקווה לעצום את עייני .

-נקודת מבט אמבר –

סיימתי לארוז את המזוודה שלי , לא לקחתי הרבה דברים , רק בגדים לשבוע הקרוב .
המחשבה הזאת שנתתי לאביה ללכת לבד בחזרה לווגאס בלי שבדקתי מה איתה מציק לי , אני יסע לשם לכמה ימים אני יראה שהיא בסדר , אם היא צריכה משהו.
סיימתי לארוז , סגרתי את ריצ׳רץ׳ הברזל והורדתי את המזוודה מעל המיטה , גררתי אותה אחריי אל הכניסה לבית .
הנחתי אותה מול הדלת , ופניתי חזרה אל הבית לסגור חלונות ותריסים .
כיביתי את כול האורות בבית ויצאתי מהבית , גררתי החוצה את המזוודה , נעלתי את הדלת ואת המפתח הכנסתי לתיק הכתף שלי .
גררתי את המזוודה אל עבר המעלית ולחצתי על קומת החניון , דלתות המתכת החליקו ונסגרו , המעלית החלה לנוע מטה אל עבר קומת החניון .
הגעתי אל הרכב שלי , אד קנה לי את הרכב הזה אחרי שטום מת , היה קשה לי מידי לנסוע באותו הרכב שטום היה נוסע בו מידי יום , אז אד מכר את הרכב של טום וקנה לי בא.אמ.וו לבנה מבריקה .
נסעתי אל שדה התעופה , החנתי את הרכב בחנייה ונכנסתי למבואה הראשי .
המון אנשים הסתובבו באולם , הלכתי אל עבר עמדת קניית הכרטיסים , אני יכולה לנהוג לווגאס אבל זה סתם מצריך מאמץ עדיף לטוס.
קניתי כרטיס טיסה אל ווגאס , ושילמתי לדיילת שעמדה מאחורי הדלפק .
היא הגישה לי את הכרטיס , לקחתי את המזוודה וגררתי אותה אחרי אל עבר הבדיקות הביטחוניות , עברתי את כולם ונכנסתי אל המטוס הלבן והגדול שטס אל ווגאס .

-נקודת מבט ניק דליין-

חזרתי הביתה מהמונסיטו , עליתי לחדרי והחלפתי על פני חדרה של אביה , הדלת הייתה חצי פתוחה .
נכנסתי לחדרה והופתעתי לראות אותה במיטה שלה מנסה להירדם .
״איך היה אצל חברה שלך?״ שאלתי והתיישבתי ליד המיטה שלה , ״נחמד , כיף מאוד״ ענתה לי בחצי חיוך , מצחה הזיעה קלות .
״את מרגישה טוב?״ שאלתי אותה והנחתי את גב כף ידי על מצחה , היא בערה מחום .
״אני לא מרגישה טוב , לקחתי כדור להורדת חום , אני רק צריכה לנוח״ אמרה לי בקול חלוש והידקה לגופה את השמיכה .
״אוקי , לילה טוב לך״ אמרתי לה , נשקתי לראשה הלוהט ויצאתי מחדרה , נכנסתי לחדרי וסגרתי אחרי את הדלת ונועל .
החלפתי את הבגדים שלבשתי לבגדים אווריריים יותר , מכנס בד שחור עד קצת מעל הברך , ונשארתי בלי חולצה , החום הכבד כבר סחרר אותי .
נשכבתי על המיטה , עייפות היום השפיעה עלי ולאט לאט נעצמו עייני , נרדמתי לשינה עמוקה .

• נקודת מבט כללית •

היא ניסתה להירדם ולנסות לשכוח טיפה מהכאב והצרות , אבל עיינה לא הצליחו להיסגר ולא לרגע קצר .
היא הרגישה ערנית יותר מתמיד , מבטה ננעץ בתיקרה והיא עצמה את עיינה בחוזקה .
היא אפילו לא הייתה קרובה להירדמות , הכאב שחשה בקע מכול איבר בגופה , במיוחד מליבה .
כאב לה , כאב לה הכול .
היא קמה לבסוף ממיטת האפיריון הגדולה והנוחה שלה , רגלייה נשאו אותה אל חדר במקלחת .
׳אני חייבת להירדם , לא משנה איך ׳ אמרה לעצמה שוב ושוב ושוב .
המרצפות הקרירות קררו אותה טיפה מהחום הכבד של ווגאס .
היא פתחה את ארון התרופות שליד המראה והוציאה בקבוקון קטן ולבן המלא בכדורי שינה לבנים בצורת מלבן מעוגל בצדדים .
היא חזרה למיטתה , נשכבת עליה ומוציאה מהבקבוקון את הכדור הלבן , היא בלעה אותו ולגמה מכוס המים שעל שידת הלילה שלה .
שוב היא לא הרגישה עייפות , להפך היא הרגישה ערנית מרגע לרגע והמחשבות לא מניחות לרגע מראשה , הפלשבקים הקשים מנשוא חזרו שוב ושוב בראשה .
היא פקחה את עיינה העצומות בחוזקה , ולקחה משידת הלילה שלה שוב את הבקבוקון הלבן , היא נערה אותו מטה עד שיצא כדור לבן מהפתח , לאחר מחשבה של רגע שהיא עדיין בוהה בכדור הלבן שבכף ידה הרועדת , היא ניערה שוב את הבקבוקון עד שכדור נוסף יצא ממנו ונחת על כף ידה ליד הכדור השני .
היא הניחה את הבקבוקון על שידת הלילה ולקחה את כוס המים , בלגימה אחת בלעה את שני הכדורים הלבנים .
היא נשכבה שוב על המיטה , עצמה את עיינה וחיכתה לרגע שכדורי השינה שבלעה ישפיעו עליה .
אבל היא חיכתה לרגע הזה לשווא , הרגע הזה לא הגיע , והיא לא נרדמה , המחשבות הרעות שרדפו אותה חזרו למוחה והחלו לרדוף אותה שוב .
היא נאנקה בכאב , רק מלחשוב עליו , ליבה התכווץ בחזיה וראשה קדח בעצבנות , ספק מהכאב לב , ספק מהחום הכבד .
לאחר דקות אורכות שהיא לא הצליחה לסלק את המחשבות מראשה , היא קמה לישיבה ולקחה לידה את הבקבוקון הקטן משחקת בו בידה וחושבת עם זה כדאי לקחת כדורים נוספים , לבסוף החליטה שכן לקחת שהיא חייבת להירדם ולסלק את כול הזיכרונות והמחשבות שלא נתנו לה מנוחה , גם אם זה לרגע קצר .
היא נערה את הבקבוק ובמכה הראשונה יצאו שני כדורים לבנים , היא נערה שוב וכדור נוסף נפל ונחת בכף ידה .
היא הכניסה את שלושת כדורי השינה לפיה ובלעה אותם עם לגימת מים קרים מהכוס שנחה על שידת הלילה שלה .
היא נשכבה שוב על המיטה בפעם השלישית , ראשה החל להסתחרר , לא מהשפעת הכדורים , אלה מהזיכרון שהוא אמר לה שהוא אוהב אותה .
הזיכרון הזה לחץ על ליבה בחוזקה וגרם לה להתקפל על המיטה ולחבק את ברכייה אליה , הדמעות זלגו גם בלי שהיא תרצה מעיינה ונשרו מבעד לעיניה הסגורות על המצעים הסגולים כהים .
השינה ניראה שוב רחוקה מידי , רחוקה יותר מידי אפילו ממקודם , היא ידעה שהיא לא תצליח להירדם אם לא תקח עד כדורי שינה , אבל היא ניסתה להדחיק את המחשבה הזאת מראשה , היא שתתה כבר 6 כדורי שינה שלא עזרו למצבה .
היא קמה ממיטתה והחלה להתהלך בחדרה , הלוך ושוב על הרצפה הקרה והנעימה .
פלשבק עלה למוחה , אותו היום בנשף בו הסיוט התחיל .
ושוב זה חם , ושורף , והלב שלה כואב כמו כול איבר בגופה הרזה והכחוש .
היא התיישבה על המיטה , כשרגליה עדיין על הרצפה הקרה , היא לקחה לידייה את הבקבוקון הלבן וחזרה על תנועת הניעור שלו , נערה כלפי מטה את הבקבוקון ומתוכו נפלו 2 כדורים ואחד נוסף מיד אחר כך , היא לא הסתכנה וניערה שוב היא רצתה לוודא שלא משנה מה היא תרגם לשינה עמוקה ופחותה מכאבים , כול הכאבים .
היא בלעה את הכדורים , הם החליקו במורד גרונה לאט לאט , אחרי הכול ניסתה לבלוע עכשיו חמישה כדורי שינה ביחד .
היא נעמדה , המרצפות הקרות התחילו להזיע מתחת לרגליה , הסחרחורת החזקה שחשה בה התעצמה פי ארבע עכשיו .
לא עברו דקות אחדות של סבל על אנושי והיא קרסה על הרצפה , שדם אדום נוזל מאפה ומאוזנייה .
כדורי השינה החלו להשפיע .