לאס וגאס – פרק 15

-נקודת מבט אמבר סיירוס –

ישבתי בסלון הדירה המשותפת שלנו , למרות שהוא כבר לא פה .
זה עדיין קשה לעכל , שכבר עברה יותר משנה מאז המוות שלו .
הבטתי על התמונה הממוסגרת שעל שולחן הקפה באמצע הסלון .
תמונה שלי ושלו ביחד עם אביה וניק דליין.
אני מתגעגעת אליו , הדמעות התחילו לטפס במעלה עייני .
זה באותו היום בו אד תמיד עורך את הנשף המפואר , באותו הערב טום שלי נרצח .
הבטתי על היד שלי , עורי בהיר ועל אצבעי האמצעית טבעת יהלום , מעולם לא הצלחנו להתחתן .
היינו אמורים , אבל זה לא קרה , והכול באשמת משפחת סנדרס , שרצחה אותו .
האייפון שלי שנח על שולחן הקפה לצד התמונה הממוסגר קטע את קו המחשבה העמוק שלי על טום .
-״הלו?״ עניתי בקול הכי יציב שלי .
-״אמבר , זה אד״ שמעתי את קולו של אד דליין , אבא של אביה דליין ודוד של טום .
לקח לי רגע להתאושש ולענות לו , כבר המון זמן שהמשפחה שלו לא התקשרה אלי , אולי רק כמה פעמים אביה התקשרה .
-״כן ?״ שאלתי בקול רועד טיפה , כיחכחתי בגרוני והיציבות חזרה לקולי .
-״תהיתי אולי אביה תוכל להישאר אצלך כמה ימים , היא צריכה סביבה אחרת מוגאס , היא מדרדרת ״ אמר לי , ואיבד את עצמו באמצע .
-״מה זאת אומרת מדרדרת ?״ שאלתי אותו .
-״מייק אמר לי שהוא חושב שהיא לוקחת סמים , ומצאתי אצלה סכין מלאה בדם , אני מפחד שהיא תפגע בעצמה , ואני יודע שיש לך השפעה עליה״ אמר לי בקול טיפה רועד .
אד אוהב את הילדים שלו כמו את החיים שלו , הוא שומע עליהם מכול משמר , במיוחד את זה שהם גדלו באחת ממשפחות הפשע הגדולות בוגאס .
-״אתה בטוח?״ שאלתי אותו , זה היה מוזר כול כך לשמוע שאביה פוגעת בעצמה , תמיד יש לאביה את הביטחון הזה , היא אף פעם לא איבדה את עצמה.
״אני לא בטוח בזה , אבל אני לא רוצה להסתכן , היא תוכל להתארח אצלך לכמה זמן ?״ שאל אותי .
-״בטח , מתי היא תגיע ? , אני יקח חופש מהעבודה ״ אמרתי לו .
-״מחר אחר הצהריים , תודה אמבר ״ אמר לי ושמעתי את החיוך בקולו .
-״בכיף אחרי הכול , אנחנו משפחה״ אמרתי לו והבטתי על התמונה הממוסגרת שעל השולחן , הגעגועים לטום כבר שיגעו אותי , אבל הוא לא יחזור .
-״תודה אמבר״ אמר והשיחה התנתקה , מחר אביה תגיע , ואיתי כאבים נוספים וגעגועים נוספים לטום, הם כול כך דומים היא וטום .
השיער השחור , העניים החומות , מבנה הפנים שלהם , הם כול כך דומים במראה ובפנימיות .

-נקודת מבט הלנה ג׳וליאני –

ישבתי בסלון הבית , הכול כול כך שקט , כולם מוצאים לעצמם מישהו ועושים משהו .
בזמן האחרון אריק כול הזמן עם ג׳סמין והוא בקושי בבית , אמיליה כול היום מטיילת , ורום עם מייק או שהיא מטיילת עם אמיליה , ורק אני לבד ומשועממת .
שחקתי באקדח שלי בין ידי , המחסנית פרוקה והנשק לא טעון , אקדח שאבא שלי קנה לי לרום ולאמילה שכול אחת מאיתנו הגיעה לגיל 15 .
אקדח מוזהב עם פסים כמו של נמר , לפעמים נמאס לי כול כך מהמציאות הזאת , לחיות בתוך משפחת פשע .
שאבא שלך כול היום עסוק בעסקי הקזינו ובעוד דברים שרק השד יודע , זה קשה לי לרום ולאמילה , רה לנו להתרגל לזה .
אנחנו נושאות נשק לכול מקום , אף פעם לא השתמשתי באקדח הזה , מעולם לא יריתי במישהו ואני גם לא רוצה .
אני רוצה לצאת מעולם הפשע הזה , לברוח , ללכת למקום אחר , אולי למיאמי, או ללוס אנגלס .
אבל זה טוב לרצות , אבא שלי לעולם לא יתן לי לעזוב את גבולות וגאס , הוא דואג לי יותר מידי .
הדלקתי את הטלוויזיה , זה נפתח על ערוץ החדשות , שדרנית החדשות הייתה באמצע דברייה .
״שלושה הרוגים מאחורי בר בלאס וגאס״ כיביתי מהר את הטלוויזיה , אין לי עוד עצבים לשמוע על עוד רציחות , שודים , ועוד בסגנון הטיפשי הזה .
לעזאזל עם המשפחה הזאת .

-נקודת מבט אריק ג׳וליאני –

הורדתי את ג׳סמין ליד הבית שלה , חיבקתי אותה ואמרתי לה שלום , היא יצאה מהרכב ונעלמה מאחורי שערי הבית הגדול של משפחת דליין .
לחצתי על הגז ונסעתי לכיוון הבית , בזמן האחרון יצא לי הרבה לחשוב על ג׳סמין , על יותר מידידה .
נכנסתי אל הבית , הלנה ישבה בסלון , ענייה נעוצות בטיקרה.
״מה עושה ?״ שאלתי אותה והתיישבתי לידה על הספה .
״שום דבר , משתעממת ״ אמרה לי .
״אין עבודה במונסיטו , חשבתי שאת ביקשת מאד להיות מארחת ״ אמרתי לה.
(מארח בלאס וגאס , זה מישהי שמביא אנשים עשירים שיהמרו בקזינו בסכומים גבוהים ודואגת לכול מה שהם רוצים , כמו מקומות למסעדה , להופעות , בידור, וכאלה ) .
״כן , הייתי שמה בבוקר , הלוויתן (איש עשיר מאוד שמהמר בקזינו) היחיד שהיה שמה היה מעוניין ללכת להופעה של הפוסיקט דולז אז אירגנתי לו כרטיסים ״ אמרה לי בחצי חיוך .
״אה״ מלמלתי אליה , הבחנתי באקדח שלה פרוק מנשקו ומונח על שולחן הסלון, ״ למה האקדח שלך ככה ? , תחזירי את המחסנית ושמרי את הנשק קרוב אלייך למקרה שתצטרכי אותו״ אמרתי לה ודחפתי את האקדח לידיעה עם המחסנית.
״למה בדיוק אני יצטרך אותו ? , הכול משעמם כרגיל״ אמרה לי בקול משועמם , היא הניחה את האקדח בצד .
״אין לדעת הלנה , שמרי עליו קרוב אלייך״ אמרתי לה בחיוך נטול הומור שירד מפניי במהירות .

-נקודת מבט מייק דליין-

תקתקתי על דלת חדרה של אביה , אבא ביקש ממני להגיד לה שהיא טסה אל קרסון סיטי אל אמבר .
בפעם הראשונה לא היה מענה , תקתקתי שוב והפעם חזק יותר .
״אביה תפתחי את הדלת !״ קראתי בקול ודפקתי חזק יותר .
״רק רגע״ שמעתי את קולה מבעד לדלת, נשמתי לרווחה ששמעתי את הקול שלה , חשבתי שקרה לה משהו .
לאחר רגע היא פתחה את הדלת , ״מה קרה ?״ שאלה אותי והביטה עלי .
ענייה היו פחות אדומות מהפעם הקודמת שראיתי את ענייה , היא נראתה טוב יותר ממה שהיא הייתה .
״תפתחי לי״ אמרתי לה שראיתי שהיא לא פותחת לי את הדלת , ולא נותנת לי להיכנס .
״אני ערומה , מה את צריך ?״ שאלה אותי , היא בטח מסתירה משהו בפנים .
״זוזי״ אמרתי באגרסיביות ודחפתי בחוזקה את הדלת עד שנפתחה .
היא באמת עמדה שמה , שרק מגבת לגופה , ״מה לעזאזל אתה עושה ?״ צעקה עלי .
״בכול מקרה , מה רצית ?״ שאלה אותי וחיכתה שאני יענה לה .
״את טסה מחר לקרסון סיטי לאמבר , תתחילי לארוז״ אמרתי לה .
״מה לארוז ? לכמה זמן הולכים ?״ שאלה אותי לא מבינה .
״תארזי מזוודה , ורק את הולכת , עד שתשני את ההתנהגות שלך״ אמרתי לה ויצאתי מהחדר בלי לחכות לתשובה שלה.
״אני שונאת אתכם!!״ שמעתי צעקה מהחדר שלה , ושמעתי את הצחוק של אדם מלמטה .
״גם אנחנו אוהבים אותך בייבי״ צעק לה בחזרה .
״תסתום דביל !!״ צרחה עליו ושמעתי שוב את הצחוק שלו .
התחלתי לצחקק לעצמי , איזה משפחה מטומטמת לעזאזל .