לאופנען שלי

כבר אחרי חצות, רעש מוכר מהדהד מבחוץ, וכאילו באינסטינקט הלב פועם בחוזקה, הפעם אני לא רצה לחלון לבדוק, לראות, לקוות, אולי זה אתה, אופנען שלי..
אולי זה אתה שעובר מתחת לביתי, הלוך ושוב כבר כמה דקות, אולי גם אתה מקווה להתקל בי סתם ככה ברחוב כמו שאני מייחלת אליך, אולי גם אתה כבר מת לראות אותי, כמו שאני מחכה לראות את מבטך.
מה יהיה איתנו?!
נשבעת לך אהוב יקר, שאם כבר לא היית אוהב אותי, זה היה הרבה יותר קל.
אם הייתי שונאת אותך, מתעבת את קיומך, הייתי מתגברת מהר יותר וגבר אחר היה מחליף את מקומך.
למה לעזאזל היית חייב להלחם?
אבל לצערי, אתה אוהב אותי וגם אני אותך..
אז קח לך כמה זמן שאתה רק רוצה, כדי לסדר לך את החיים כמו שאתה מקווה..
רק בבקשה, יפה שלי, כשתחזור, תתייחס אל כמו שרק מגיע לי
ובבקשה כשתחזור, תקדיש לי מזמנך היקר.
ובבקשה כשתחזור, תשקיע בי כמו שהשקעתי בך.
ובבקשה כשתחזור, תגיד לי כמה אני יפה, כמה אתה אוהב, רק שאני ירגיש בטוחה..
ובבקשה כשנחזור, אל תהרוס שוב את האהבה.