לאהוב מבלי להפסיק פרק 9
לאהוב מבלי להפסיק פרק: 9
" עדן.. עדן " שמעתי את מאי צועקת, זזה ממני עטופה בשמיכה הלבנה יורדת בעקבותיה.
לבשתי מעליי את הבוקסר, הנחתי את ידיי מאחורי עורפי, " ככה אני ישכח אותך " אמרתי בחיוך.
" היא שונאת אותי " אמרה מאי בעצבות נכנסת מתחת לשמיכה לצידי, " היא תתגבר " אמרתי מלטף את פנייה.
" עדן.. " שמעתי קול מוכר הרגשתי את הלב שלי מדמם.
הפלשבק מאתמול שוב עלה.
" מאי את לא מבינה " אמרתי נכנסת לחדרה, הבטתי למראה הזוועתי הגועלי והכול כך כואב שהיה מולי, היא שכבה מעליו ידיו היו סביב גופה, היא הייתה איתו היא בילתה איתו היא שכבה איתו עם אלירן.. עם אלירן שלי.
" עדן.. עדן " מאי צעקה העפתי את עצמי משם לא יכולתי הלב נשבר לרסיסים.
אין בני לבינו כלום אבל זה כל כך כאב כי היא ידעה, היא ידעה כמה אני רוצה אותו יותר מהכול.
" חכי שנייה " אמרה תופסת את ידי מסובבת אותי פנים מול פנים.
" אל תגעי בי את מגעילה אותי " אמרתי מעיפה את ידה ממני, " עדן תקשיבי זה לא כמ.. " קטעתי אותה.
" זה לא מעניין אותי התירוצים שלך,את לא חברה את ידעת מההתחלה שרציתי אותו מהרגע הראשון אני סיפרתי לך הכול מאי, הכול! " צעקתי שבורה עם דמעות המאיימות לרדת לא יכולתי לתאר את התחושה הבוגדנית שהרגשתי.
לא ציפיתי לזה מהחברה הכי טובה שלי.
" את תמיד קינאת במה שיש לי את תמיד רצית את מה שאני רציתי, את תמיד רצית את מה שהיה לי, את לא חברה את לא מכירה את המושג הזה בכלל, שלא תעזי להתקרב אלי שמעת?!" אמרתי בטון כבד. נותנת לדמעות שלי לרדת מולה, מול החברה הכי טובה שלי שלעבר ומשאירה אותה ככה עטופה בסדין הלבן, ערומה מכול, בוכה וחושבת עד כמה היא פגעה בי.
סובבתי את מבטי אליה, " מה?" אמרתי בפשטות זאת היא שקראה לי, " אני כבר יומיים מנסה לדבר איתך "אמרה מתקרבת שני צעדים לעברי, " ואני כבר יומיים מתעלמת ומחכה שתביני לבד שאני לא רוצה שום קשר אליך "אמרתי מתרחקת,
"די, עדן אנחנו היינו החברות הכי טובות " אמרה בקול שבור
" בדיוק מאי!,היינו " אמרתי הולכת משאירה אותה ללא מילים.
" טהר " אמרתי, " מה יפה שלי ? " שאל, " די להתחנף אני עדיין מחכה ביקשת כמה ימים הבאתי לך יומיים זה מספיק בשביל לספר לי מה אתה מסתיר " אמרתי נסערת כבר לא יכולה לחכות.
זה היה ערב גשום למדי, זה כבר היה לקראת הקיץ, סוף האביב והיה קריר בחוץ לא מבינה למה קיימות עונות השנה אם זה לא הולך לפי מה שזה באמת בחורף חם, בקיץ קר.
אפילו העונות הפכפכים בדיוק כמונו.
הוא ליטף את פני, והרים את גופי ממותני והושיב אותי עליו, מלטף את שערי, " תשכבי " אמר
השכבתי את רגליי לאורך הספה וראשי היה מותן על ברכיו, קפצתי מקול הרעם.
הוא ליטף את שערי, " אני מחכה " אמרתי חסרת סבלנות.
" חזרתי לזה. " אמר בפשטות בל בקול מפוחד, מפוחד מהתגובה שלי, הזזתי את ראשי מברכיו
והבטתי לפניו, " חזרת למה ?" שאלתי בתמימות, מקווה שזה לא מה שאני חושבת
" לעבודה הישנה שלי " אמר עדיין בפשטות, " תגיד לי שאתה משקר " אמרתי," אני לא שובל אני מצטער, אני לא יכול להתנתק משם " אמר, " טהר. " אמרתי בלחש, " הרצח שהיה לפני שבוע זה אני
הרצח שיהיה מחר זה אני, הכול זה אני וכמה שפחות תדעי ככה יהיה לך רק טוב " אמר מלטף את פני.
העפתי את ידו ממני, " אתה הבטחת לי ושמת זין על המילים שלי " אמרתי," אתה נשבעת לי שתפסיק! " כעסתי עליו, לא רוצה אני פשוט לא רוצה שהוא יהיה רוצח, לא רוצה שהגבר שאמור להגן עלי לחבק אותי ילכלך את הידיים שלו בדם של רצח. הוא רוצח..
תגובות (0)