לאהוב מבלי להפסיק פרק 3

הבוקר הגיע, שמעתי רעשים בחדר פקחתי את עייני והוא חיפש כמה דברים, "תחזרי לישון" אמר, " אני לא הרדם, מה השעה?" שאלתי, "5 אמר "שפשפתי את עייני,ועמדתי למולו.
" אני לא אוהב לנסוע ככה.."אמר מלטף את פניי," גם אני לא, פשוט התעצבנתי סתם מודה" אמרתי " כבר אמרתי לך שאין לך מה לדאוג, אני לחלוטין שלך" אמר חייכתי חיוך מנצח.
נשקתי לשפתיו בעדינות, " יומיים לא לנשק אותך, זה יהיה לי קשה" אמר, "תתאפק" אמרתי בחיוך נכנסנו לאוטו, " אני יתגעגע " אמר, " גם אני, בלי שטויות " אמרתי מחייכת, "אוהב אותך" אמר מנשק. " אוהבת אותך" אמרתי בחזרה, נפנוף לשלום והוא נעלם בין ההמון.
נסעתי לבית של אימא שלי, מתיישבת על הספה, " כבר נסע? " שאלה מוזגת נס לשתינו,
" כן.. אוף אתמול לא דיברנו היה מזה מתח, בבוקר כבר יותר טוב" אמרתי, " למה מה קרה?" שאלה, " סתם כלום רגיל" אמרתי, " איפה עדן? "שאלתי מתחמקת מהשיחה," בבית ספר, אני פה לבד" אמרה, " מה המירמור? " שאלתי לוגמת מהנס, הבטתי לעברה דמעות ירדו מעייניה.
"יצא לי לחשוב עליו הרבה בזמן האחרון, אני מתגעגעת יותר מדי…"לחשה חנוקה מדמעות.
" זה לא יעזור לך לחשוב על זה אימא, תפסיקי עברו כבר 8 שנים " אמרתי, " עדיין זה לא קל"
הרגשתי איך העצבות חודרת לגופי, גורמת לעיניי לדמוע, וזיכרון קפץ למוחי.
הפלשבק קפץ למוחי בשנייה, לפני 8 שנים זה היה חורף, חורף הכי כבד אולי שהיה אי פעם.
הכבישים היו ספוגי מים, קור קפואים בחוץ, החושך היה כבד לא ראו דבר,אפילו הפנסים ברחוב היו כבויים, נכנסנו לאוטו, בדיוק חזרנו מאירוע משפחתי הייתי אז בת 15 ילדה שרק התחילה את גיל ההתבגרות שלה.
" איך תנהג ככה בוא נזמין מונית" אמרה אימא, " לא צריך זה נסיעה של רבע שעה" אמר אבא,
" אני לחוצה, הילדים באוטו, אתה שתוי בבקשה ממך אבי" אמרה בקול מתחנן.
"תפסיקי כאילו זה פעם ראשונה, אל תדאגי סמכי עלי פעם אחת" אמר כועס, " נו אולי נסע כבר" אמרה ליאור עצבנית, היא הייתה אז בת 17, חודש לפני יום הולדת 18, " אימא.. " אמרה עדן,עדן.. עדן הייתה רק בת 8.. היא לא הבינה כלום ילדה קטנה ותמימה.
" אבי.. תאט! " פקדה עליו, "גילה! תשתקי אני נוסע במהירות נורמלית,את מדאיגה סתם
את הילדים "צעק עלייה, ואחרי כמה שניות קטנות פיצוץ נשמע,צעקות בכי ואני, ישבתי שם
משותקת.