לאהוב מבלי להפסיק פרק 20

האצבעות לחצו על אותו מספר שבשניות חייג אל טהר, "הלו" נשמע קולו המחוספס שהתגעגעתי אליו, "ההצעה לראות אותי עדיין בתוקפת?"שאלתי, "לא" אמר וניתק.
פני היו מופתעות, הרגשתי איך חום גופי עולה ולפני שהספקתי להגיב ולהקל בעצמי הפלאפון צלצל
זיהיתי שזה המספר שלו ולחצתי על המסך בסימן הירוק שגרם לשיחה להיפתח.
"צחקתי, באותו בית קפה עוד רבע שעה?"שאל, "זה לא מצחיק אותי טהר!" צעקתי בכעס.
"שובל" אמר בקול קר ורציני, "בקפה עוד רבע שעה" הוסיף והשיחה נותקה, חתיכת חצוף!
נכנסתי למכונית,הגשם הפסיק אבל רוח קרה נשבה בחוץ הפעלתי את הרדיו ושיר רגוע באנגלית
נשמע ברקע, שהעלתה בי זיכרונות בנוגע אלי ואל טהר.
*
"אתה סתם מטומטם" אמרתי צוחקת ללא ערף, "אני מה?" שאל, "מטומטם" אמרתי בגאווה,
"תחזרי על זה שוב" אמר, "מטומטם" אמרתי מדגישה כל אות ואות, "בטוחה?" שאל והיננתי
ותוך שנייה הרגשתי את הכרית נוחתת הישר על הפרצוף שלי, "טהר!" נזפתי בו, והוא רק צחקק לו
ומלחמת כריות סוערת התחילה בחדר השינה שלו.
התגלגל המצב וטהר שכב מעלי,החדר מסביב היה מבולגן, שערי היה פרוע ומפוזר,שנינו מתנשמים בקול, הרגשתי את דפיקות ליבו על ליבי. "שובל" היממתי, "אה?"
"אני מרגיש אליך משהו שובל" אמר במבט רציני, עיניו הירקות חדרו לתוך עיניי, המשפט חימם לי את הלב, "גם אני מרגישה אליך משהו טהר" אמרתי בחיוך קטנטן, "אני חושבת שאני אוהבת אותך".
*
הזיכרון נפסק בשנייה שחניתי את המכונית בחניון של בית הקפה, השעה הייתה אחר הצהריים
והקור היה עדיין מקפיא ולמרות זאת אנשים עוד היו ברחוב וטיילו להם.
זוגות מחזיקים ידיים וצועדים ביחד, זוגות מתנשקים והרגשתי את לבי חש קנאה בהם.

נכנסתי לבית הקפה שהמונים היו בו וראיתי את גופו האחורי, מתקדמת בצעדים קטנים ורעדים בגוף ולא בגלל הקור, אלא בגללו הרגשתי כמו נערה בת 16 שיוצאת לדייט הראשון שלה,אבל בעצם זה אפילו לא דייט ואני לא נערה בת 16.
"הי" אמרתי בקול חלוש מזיזה את הכיסא ומתיישבת מולו. "חשבתי שכבר לא תבואי" אמר והניח את ידו על ידי ובשנייה הראשונה הרגשתי את הגוף שלי שוב נושם אך הזזתי את ידו, והרגשתי איך לבי מקפץ מהתחושה שמגע גופו נגע בגופי.
"השתנת" אמר מביט לעברי,"לטובה" אמר, "את כל כך יפה שובלי,את מדהימה".
"טהר..די" לחשתי והרגשתי איך אני מסמיקה מרצף מילותיו המחממות.
"אני עשיתי טעות,אני כל כך טעיתי שובל. את לא מבינה אפילו כמה אני מצטער על זה"
"די כבר,די זה לא יעזור שתגיד כל הזמן שאתה מצטער טהר!"צעקתי עליו בכעס, שוב אותו תחושת בגידה חזרה לגופי, "את המשכת הלאה?"שאל, "טה-", "את בהריון, ממי את בהריון?"שאל והרגשתי את הלב דופק במהירות, לא ידעתי מה להגיד לו,לא ידעתי עם לספר לו או לא.
אני לא יודעת אם אני מוכנה לחזור אליו בכלל,או אם אני רוצה שהוא יהיה האבא של הילד שלי, אוף אני כול כך מטומטמת הוא האבא של הילד שלי אם אני רוצה ואם לא.
"מה אתה עושה פה?"שאלתי מעבירה נושא במהירות מהירה מדי,"אני יענה לך על כל דבר,אחרי שתעני לי על שאלה אחת, ממי את בהריון?" חזר על אותו השאלה שלו, הרגשתי את גופו עולה בחום נלחצתי,נלחצתי כי לא ידעתי אם כדי לספר לו את האמת.