לאהוב מבלי להפסיק פרק 16
– מנקודת המבט של טהר –
הגעגועים לשובל היו כל כך קשים, להתנתק ממנה, להתנתק מהמגע שלה, מהנשיקות, מאהבה זה היה כל כך קשה, הרגשתי את עצמי נשרף, "כוס עמק איבדתי אותה אתה מבין?!" צעקתי מעיף כסאות באוויר, " תירגע כבר למען השם!" צעק ברוך בכעס, " לא יכול להירגע כל בת שאני מזיין לא מצליחה להעביר לי את המחשבות על שובל, והאגו הזה שלא נותן לי להתקשר אליה ולדעת מה איתה, אני לא יודע כבר מה לעשות" אמרתי מעביר את ידיי על שערותיי, אני מטומטם , טיפש מפגר.
" יש לי משהו בשבילך " אמר מתיישב פניו היו רציניות הבטתי לעברו.
הוא הסתכל עלי, פותח את הפה מדבר מסביר מפרט, " אני צריך לחשוב על זה ברוך זה לא משהו מעכשיו לעכשיו! " אמרתי, " אני צריך תשובה במהירות, זאת עסקה של הרבה מאוד כסף, וגם ככה אין לך מה לעשות בחיים, מבטיח לך שגם שם תוכל לזיין" אמר קורץ לי, גלגלתי עיניים
" אני יחזיר לך תשובה מחר בבוקר" אמרתי מותיר אותו שם ועולה על המכונית.
חייגתי במהירות את המספר המוכר, בשנתיים האחרונות אני הפכתי להיות שני טהר, טהר של שובל האוהב, המפנק הדואג, זה שיש לו פינה חמה בלב, זה שאיפשהו בכל הרע יש בו את הרוך, את הרוך ששובל בנתה, שלמד לאהוב ולכבד, שגם זה בזכותה של שובל, ויש את טהר לפני שובל, הרע, הכועס הנותר טינה, המחומם והעצבני, זה שאין לו כבוד לבחורה, ולא לאף בנאדם בעולם,
שבטוח שלא קיים יותר טוב ממנו, שהוא השליט, ומגיע לו הכול, זה עם האף למעלה, עם האגו הנפוח ביותר בכל העולם. שנאתי את אותו טהר, טהר שחשב שמגיע לו הכול.
אהבתי את טהר של שובל, שהיה עדין ואוהב, אבל הוא הלך.. הוא הלך ביחד עם הלב שלו וביחד עם שובל.
' השיחה מועברת לתא הקולי ' הפעם הרביעית שהתקשרתי גיחכתי לעצמי למה שהיא תענה לי פגעתי בה כל כך, כוס עמק שובל זה פעם אחרונה שאני מתקשר לפני שאני מוותר!
" הלו " נשמע קולה רגע לפני שניתקתי בפעם האחרונה, שתקתי לפתע פתאום כל המילים וכול המשפטים שהכנתי ברחו לי, "שובל.." אמרתי בקול דומם, "כן " אמרה ברציניות,
" אני צריך לדבר איתך" אמרתי במהירות, לא יודע בכלל מה להגיד לה.
" קדימה דבר,אני מקשיבה" אמרה, עצרתי את האוטו בפינה, יוצא מהמכונית בזמן שהפלאפון בידי עומד מול הבית," אני נכנס או את יוצאת?" שאלתי, ראשה יצא מהחלון הגדול, מחדר השינה שלנו
" אני יוצאת" אמרה ותוך דקות אחדות, הייתה לבושה באחת החולצות שלי ובשורט קצרצר
עומדת מולי, שערה היה יבש, וריח של שמפו טרי הדף ממנו, " אולי עדיף שנכנס שלא יהיה לך קר"
" לא יהיה לי, קדימה דבר" אמרה מתיישבת על הדשא הלח, שומרים הסתובבו סביב הבית,
" בן דוד, תעוף תעוף לי מהעיניים ותן לי פה כמה דק לבד" אמרתי לאחד השומרים ומסמן לו עם היד להתעופף.
" אותו טהר" אמרה בגלגול עיניים, " אותו טהר" אמרתי בחיוך מתקרב לגופה, "רצית לדבר לא קדימה אני מחכה" אמרה מזיזה את ידיי ממנה, " אפשר חיבוק משהו?" , " לא" ענתה ישירות.
" אני אוהב אותך, אני כל כך אוהב אותך שאני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני במשך שבוע משתגע אני הרוס מזה שהעפת אותי " אמרתי מלטף את פנייה, הפעם היא לא התנגדה.
" אני העפתי אותך כי אתה בגד בי בשניה הראשונה שהייתה לך "צעקה, היא צדקה.
" אני לא הולך לוותר עלייך את שומעת? " אמרתי תופס בפניה, גופנו קרוב זה לזו שפתינו מתהדקות.
" חבל כי אני ויתרתי" אמרה בקול קר, ובמבט רציני וקפוא.
" אני לא יכול בלעדייך זה מטמטם אותי זה משגע" אמרתי נעמד בדיוק אחריה, " היית צריך לחשוב לפני שזרקת שנתיים לפח בשביל איזה שרמוטה" אמרה רצינית.
גופה החל לרעוד, הרגשתי ניצוצות בענייה, הרגשתי איך היא עומדת לבכות, השמים היו שחורים ומלאי כוכבים, שמסמלים כמה טוב יש בעולם למרות שהרגשתי ההפך הגמור עכשיו.
"אני מתחנן אליך תקשיבי שנייה" אמרתי נעמד מולה, מתקרב צעד צעד, שבוי באהבה שלי אליה
" אני מקשיבה" אמרה בקול רך יותר, " תני לי הזדמנות, אני הייתי מסטול ו..", "סיימת?" שאלה קוטעת אותי בכוונה, " כבר שמעתי מיליון פעם תני לי הזדמנות הייתי מסטול ועוד מיליון תירוצים שוואלה לא מעניינים אותי בכלל, אני ואתה סיימנו טהר לתמיד" אמרה, ומסובבת את גבה לעברי וצועדת לבית.
" שובל!"צעקתי מסובב אותה, "אני נוסע עכשיו, אני נוסע לתמיד" אמרתי מביט לעבר עיניה מחכה לתשובה שתשאיר אותי כאן לצידה, ולהבין שלא הרסתי את הדבר הכי טוב שקרה לי בשנתיים האחרונות.
– מנקודת המבט של שובל –
עומדת מולו, הלב שבור לרסיסים, החושך והכוכבים מאלינו, נראה כל כך רומנטי אבל כל כך לא מרגיש ככה, כעסים, כאב בכי.
לא יכולתי לסלוח, לא יכולתי לתת בו אמון, הוא רוצח הוא בוגד, הוא ההפך ממי שהתאהבתי בו
הוא לא יכול להיות האבא של הילד שלי, וגם אם הוא כן, הוא לא נלחם עלי בשניה שהעפתי אותו.
" אני נוסע עכשיו, אני נוסע לתמיד " אמר מביט עמוק לתוך עיניי הרגשתי איך שוב הלב שלי נשבר
אולי עדיף, אולי עדיף שהוא ילך מכאן, ילך כמה שיותר רחוק מהעין שלי, ומהלב שלי.
שייתן לי לבנות את הלב מחדש, ולהרכיב את כל החלקים השבורים שהוא השאיר מאחור.
" תלך טהר, אין לך מקום בחיים שלי יותר " אמרתי אדישה אליו, אבל בפנים סערות מתחוללות.
משחררת את ידו ממני, מורידה את המגע שלו, מסתכלת בפעם האחרונה על הזיפים היפים העיניים הירוקות והגדולות שהעניקו לי כל כך הרבה אושר במשך שנתיים, על עורו השזוף, שרק מהמגע שלו הרגשתי את אהבה, מותירה את כול כולו שם על הגינה, ביחד עם כל הזיכרונות היפים.
ונשארת עם הסוד שלי בחדר השינה,ההיריון שלי ממנו.
תגובות (0)