לאהוב מבלי להפסיק פרק 14

לאהוב מבלי להפסיק-פרק 14

" מזל טוב שובל, את בהריון" אמרה,
" אני לא.. אני מה?" שאלתי שוב לא מבינה, עוד פצצה על החיים שלי.
" את בהריון, את כבר כמעט בחודש שני" אמרה, הרגשתי איך המוח מתפוצץ,
" אני אתן לך תור לרופא נשים שתוכלי להיות במעקב" אמרה.
נכנסתי הביתה, נשכבת במיטה, " מזל טוב שובל, את בהריון " המילים הדידו בראשי, אני בהריון.
– פלשבק-
" אני רוצה בן " אמר טהר בזמן שנשכבנו על המיטה צופים בסרט רומנטי, רוב הסרט רק התנשקנו ודיברנו בכלל לא התייחסנו אליו, " לא בת! " אמרתי בפנים רציניות חמודות, והוא גיחך,
" מה בת זה סתם מעפן " אמר, " צריך בן, גבר שידע לשחק כדורגל לכבוש בנות " אמר טהר,
" לכבוש בנות כמוך?" שאלתי בהרמת גבה, " בדיוק " אמר בחיוך מתגרה, " נסכם על זה שבת זה הכי טוב עדינה קטנה, שבנים לא יפסיקו לרצות אותה " אמרתי בחיוך מתגרה גם כן, הפעם זה הוא שהרים גבה, " אם זאת בת עד גיל 22 אין לה אפחד " אמר וצחקקתי, " היא לא בדיוק תשאל אותך".
דמעה זלגה על עייני לנוכח הזיכרון הנורא, אני כל כך מתגעגעת אליו, אולי זאת הייתה מעידה חד פעמית, אבל אם הוא באמת היה אוהב ורוצה אותי, הוא היה נלחם, ולא נעלם כאילו בלעה אותו
האדמה.

-מנקודת המבט של עדן-
" רוני ?" אמרתי לה בלחש, " אה ?" שאלה מבלי להסתכל, עסוקה בלכתוב את מה שהמורה אומרת,
" אני לא מפסיקה לחשוב עליו " אמרתי מיואשת, " גברת עדן יש משהו יותר חשוב מהשיעור שלי?" שאלה המורה, " כן " אמרתי בחוצפנות, נמאס לי גם ממנה,
" חמודה עלית לי על כל העצבים במשך השבוע, קחי את עצמך וצאי, נראה אותך פה רק בעוד יומיים" אמרה, " ואו אני יתגעגע" אמרתי בציניות לקחתי את הספרים התיק ועפתי משם.
"את משוגעת" קיבלתי הודעה מרוני," קטן עלי נדבר. "שלחתי מכניסה הכול לתיק ויוצאת מבית הספר.
מה דפוק בי שהתאהבתי בו, מה כל כך דפוק בי אני לא מבינה.
הביתה לא יכולתי לחזור, אימא שם והחקירות לא כל כך בראש שלי, חייגתי במהירות לשובל.
" עדן?" שאלה בקול מזור, " שובל, העיפו אותי מהבית ספר ליומיים, ואני חייבת להישאר אצלך עד מחר "אמרתי במהירות פוחדת שהיא תתחרט, " בכיף רק שתדעי א… " קטעתי אותה,
" יש לי שיחה נדבר" אמרתי מנתקת במהירות, " הלו? " , " מי זה?" הוספתי, שקט שרר והשיחה נותקה.
הגעתי לבסוף לשובל, נכנסתי בשער הענקי, פתחתי את הדלת מעיפה את התיק לצד,
" שובל אני מת מרע.. " שמעתי את אלירן, וברגע שראה אותי הפסיק את המשפט, " אתה?" שאלתי, " מה אתה עושה פה?" הוספתי, " גר פה " אמר, " בינתיים " הוסיף, " ואת?" שאל,
"גם.. ליומיים " אמרתי.
" טוב נסתדר איכשהו תנסה לא להתקרב אלי לא לדבר אלי ולא לפנות אלי תודה ולא תודה" אמרתי עוברת אותו ועולה למעלה.
לקחתי שורט קצר משובל, וגופיה זרוקה, הדלקתי את הטלוויזיה נשכבת על המיטה והטלפון צלצל.
" אה שובל " אמרתי שקועה במסך הטלוויזיה, " את כבר אצלי?" שאלה, " כן שקט כאן חוץ מזה שאלירן אכל לך כבר את כל הבית " אמרתי, " יכולת להגיד שהוא פה " הוספתי, " ניסיתי קצת ניתקת לי בפנים"
" לא משנה בקיצור, איפה טהר?" שאלתי, " עזב נעלם עף, בקיצור, יש כסף תגידי לאלירן שיזמין לכם לאכול או תצאו לאכול, אני קבורה בעבודה אני יחזור מאוחר, דיברתי עם אימא אמרתי לה שאת אצלי" אמרה, " טוב, תודה סיסטר בי " אמרתי מנתקת.
יורדת למטה, מי אם לא אחרת מאי ואלירן מתחרמנים בסלון, " לא בבית שלי מתוק " אמרתי,
" אם כמה שזכור לי זה הבית של אחי " אמר קם ומזיז את מאי ממנו, " אם כמה שזכור לי גם של אחותי, ואחיך בכלל לא פה אז תנחת " אמרתי, "איפה טהר בכלל?" הוספתי, "לא יודע" אמר.
" טוב שובל אמרה שתיקח אותי לאכול " אמרתי בחיוך מתגרה, " אני באה גם! " קפצה מאי במהירות.
" מישהו הזמין אותך?" שאלתי, " מישהו שאל אותך?" שאלה, מתחכמת הילדה,
" תסתמו שתכן! , אכלתם לי את הראש " צעק מתעסק בפלאפון ומתרחק מאיתנו.

-מנקודת המבט של אלירן-
"אה יא גבר" שמעתי את קולו של טהר, " כוס עמק טהר איפה אתה?" שאלתי בעצבים,
" מי שואל שובל?" שאל, " לא " אמרתי, "אז זה לא משנה איפה אני" אמר, " נו טהר אתה בא?"שמעתי קול של אישה, " זה מה שאתה עושה מזיין?, וואלה אחי פעם הערצתי אותך עכשיו אני סתם לא סובל אותך, אל תחזור אתה צודק לא מגיע לך מישהי כמו שובל, היא תמשיך הלאה,
איבדת אותה" אמרתי וניתקתי בלי לחכות לעוד מילה ממנו.

חזרתי בחזרה לסלון מאי ועדן צפו בטלוויזיה, הסתכלתי מרחוק אליהן, או יותר נכון על עדן היא כל כך יפה עדינה, בלונדה שלי קטנה, איזה שלי ואיזה נעליים, התגעגעתי ליחס שלה התגעגעתי למבט המטריף שלה בעיניים שהיא הסתכלה עלי, הטלפון שלה צלצל,
" חתיך שלי " אמרה בחיוך גדול חושף שיניים, הרגשתי עקצוץ בלב והתקדמתי לשבת איתן,
מאי במהירות הניחה את רגליה על גופי ומחבקת מראה את נוכחותה מול עדן,
" גם אני התגעגעתי יפה שלי, אני מקווה שהבאת לי מתנות " אמרה זוהרת, העיניים שלי לא ירדו ממנה,היא הסתכלה בחזרה במבט מזלזל כאילו לא אכפת לה.
" ברור תנוח ואני יבוא יותר מאוחר, בי חיים שלי " אמרה, " גם אני" החזירה בחיוך וניתקה.
" טוב בואי נסע לאכול" אמרתי קם, " אני יקפיץ את מאי הביתה ובינתיים תתארגני" אמרתי מבלי להסתכל עליה, אהבתי אותה עד כאב ופספסתי אותה.
" אני גם רוצה לבוא בייבי " אמרה מאי מלטפת את פניי, כבר נמאס לי ממנה עם כמה שהיא שווה ככה היא גם חופרת, " אי אפשר אנחנו נוסעים עם שובל" אמר תופס את מאי ולוקח אותה לפני שעדן תגיד משהו שיפליל את השקר שלי.

– מנקודת המבט של עדן –
חייכתי לעצמי חיוך מנצח, " אני חייבת לך " רשמתי ללירז, " אני לא שוכח אל תדאגי, זה הצליח לפחות?" כתב בחזרה, " הוא עוד רגע התפוצץ, אנחנו יוצאים לאכול והוא העיף את מאי זזתי להתארגן" שלחתי והנחתי את הפלאפון על השולחן.
סירקתי את שערי הבלונדיני לאחור, הוא היה חלק מטבעו, הרגשתי כאילו אני בדרך לדייט עם אלירן
הלב פעם בחוזקה, התוכנית שלי הצליחה.
לירז הוא ידיד הכי טוב שלי, הוא ורוני היחידים שיודעים על האהבה הבלתי מתממשת שלי לאלירן
פשטתי את בגדיי, והחלפתי את השורט הרופף בשורט שחור צמוד ואת הגופייה הזרוקה,
בחולצה ארוכה שבצדי ידיה פתוחה, שחלק קטן מהבטן חשוף, שמאחורה ארוכה ומסתירה את המכנס הקצר שלבשתי, אודם ורדרד עמיד לשפתיי.
נעלתי את נעלי הבובה של שובל, התזתי אחד ממיליון הבשמים של שובל על גופי.
ואלירן נכנס בדיוק לחדר, " את מוכנה?" שאל, לפתע הוא עמד מולי חתיך מתמיד, כאילו גם הוא חשב שאנחנו בדרך לאיזה שהוא דייט, מתי הוא בכלל הספיק להתארגן, שערו היה פרוע ג'ינס משופשף עם קרעים סגורים לאורך גופו, נעל ספורט, ואחת מחולצות הלקוסט של טהר.
"כן" עניתי והולכת מיד אחריו, נכנסנו למכונית חקרתי את גופו, לא יכולתי להתכחש לאהבה שלי אליו
" מי זה שדיברת איתו?" שאל לפתע שובר את השתיקה