לאהוב מבלי לדעת – פרק 1

"אההה" צרחה שרון – "איפה אני",
"שרון" אמרה אמא בקול רך ומרגיע "שרוני, את בבית חולים, שכחת?".
"למה אני בבית חולים?" שאלה שרון ונהייתה מפוחדת "יש לי דלקת, משהו רע?"
"לא" אמרה אמא של שרון "זה בכלל לא קשור לזה".

*******

"אמא, אני יוצאת עם חברות לקניון" אמרה שרון. "עם מי?" ענתה לה אמה "עם אנה ואלה?".
"כן" ענתה שרון "איתן". "הן ילדות ממש נחמדות ומנומסות" אמרה אמא של שרון תוך כדי שהיא חתכה עגבניות ושמה אותן בטוסט של אחיה הקטן – דוד, "תסתובבי איתן יותר מאשר עם מיכל'.
אמא של שרון לא אהבה את מיכל מכיתה ח' – מיכל היא מפונקת וצבועה לגמרי….
"טוב" אמרה אמא של שרון "תביאי שתי נשיקות"
מואה, מואה
"טוב, ביי אמא" אמרה שרון.
"תשדלי שלא לחזור מאוחר" אמרה "אבא מגיעה מהמילואים ואני רוצה לעשות סעודה חגיגית…" היא כבר צעקה כי שרון התרחקה מהדלת. "בסדר" צעקה שרון.
שרון פגשה באנה ולאחר מכן הגיעה אלה, הן ישבו בשקט עד שהגיע האוטובוס. העבירו את ה"רב – קו" הזה והתיישבו בכיסאות האהובים עליהן בגוש השני מקדימה – בגלל שהן היו שלוש ורוב המושבים שתיים אנה הייתה נדחקת וכל פעם שהאוטובוס היה פונה אנה הייתה נופלת והן היו נשפכות מצחוק.
"אנה" צחקה וכמעט שנחנקה אלה "אני מבינה שקשה לך עם כוח המשיכה…" ושתיהן נקרעו ביחד ואנה התאמצה לא לעזוב מרוב צחוק. "אבל הזקנות כאן מאחורה נקרא לי עוד מעט יפרקו אותנו .. חחחח" נקרעו שתי הבנות ואנה נפלה – וכל מה שאלה ידעה לעשות זה להוציא את האייפון שלה ולהתחיל וידיאו עם אפקטים ולומר לאנה:
"זה עולה ליו-טיוב".
"אוי, כמעט פספסנו" אמרה אנה בחצי מבטא רוסי ולחצה על כפתור העצור.
"יאללה- קניון 2013 !" צעקה אלה שהייתה המוזרה בין השלישייה ונהגה לעשות את הדברים המביכים ביותר.
"ואיי, איזה נעים" אמרה אנה שהייתה הרגועה בשלישייה.
"יאללה בואי תמונה חיימשלי" אמרה אלה לאנה.
שרון – הבחינה באיש, עם משהו בבטן – הולך ומסתובב, לא סגור על עצמו.
"ואיי, קבלו ת'מוזר הזה" אמרה שרון לאנה ואלה.
"ואיי!" אמרה אלה בקול של תינוקת "הרסת את התמונה". עכשיו הקול השתפר "מאמי אם את רוצה תבקשי – אבל.." לא סיימה לדבר.
"סתכלי ת'מוזר הזה" אמרה שרון.
"ואללה, באמת מוזר" אמרה אנה.
"חחח" נקרעה שרון "לשמוע את אנה אומרת אללה – די אל תעלבי נשמה.." אמרה לשרון ולאנה.
"די" אמרה אנה בקול מפוחד "בואו נתרחק" והקול היה מפוחד עוד יותר.
"שיט" אמרה שרון.
"מה" אמרה אנה.
"נראה לי הוא חושד בנו" אמרה.
אנה הגיבה, "יותר נכון אנחנו חושדים בו".
"סתכלי ת'בנאדם" אמרה אלה "אנה צודקת "אנחנו קטנות ממנו" אמרה גם היא בקול מפוחד.
הן התיישבו על קיר אבנים נמוך והסתכלו על האיש.
לפתע הוריד האיש, את החולצה, הוציא רימון מהכיס וצעק

א-ל-ל-ה ו-א-כ-ב-ר !!!

קול פיצוץ עז נשמע, אש התפשטה לכל עבר ועשן כבד נפל על לב העיר –
שרון, אנה ואלה מצאו את עצמן על הריצפה מדממות ביחד עם עוד עשרות אנשים בלב העיר.

– אם אתם מגיבים רק שתדעו שאני בן-