"לאהוב כמו בשיר" ~פרק 10

אני: "אני לא מאמינה, זה היית אתה …"
עידו: "מה אני ?"
אני: "יבן זונהההה !!!" לקחתי לו את הראש דפקתי לו בתוך הקיר אמרתי לו "אני שונאת אותך" והתחלתי לצעוק עליו.
אבא שלו קם ממקומו והשוטרים באו שמו אותי על הכיסא והרגיעו אותי..
עידו: "חתיכת מטומטמת מה עובר עלייך?" תוך כדי שהוא מנגב את הדם מהמצח…
אני: "אני מטומטמת..?? אתם הרגתם את אבא שלי!! לא מספיק מה שעשית לי?? לא מספיק מה שעברתי בגללך?! הרסת לי את החיים!!"
עידו: "תגידי על מה את מדברת לא הרסתי לך שום דבר, ואני מצטער על זה פסדר??"
אבא שלו יושב שמה ושותק עם פנים מלאי חרטה.. אני מסתכלת עליו ואומרת:
" הרגת נשמה, נשמה טהורה… אלוהים ואני לא נסלח לך על זה, זה ישב לך על המצפון כל החיים ואתה…" באתי להמשיך את המשפט אבל עידו העיף לי סטירה מצלצלת ואמר:
"את לא תדברי ככה לאבא שלי"
אבא של עידו: "עזוב אותה, תן לה אני מבין את הכאב שלה.. טעיתי… ואם אני יראה שאתה תרים יד על אישה עוד פעם אחת אתה תצטער על זה.."
ישבנו וחיכינו, אבא של עידו נכנס לחקירה ואני והוא נשארנו לבד…
עידו : "את יודעת ש .."
אני : "עזוב שתוק , מה זה יעזור …"
עידו : "תני לי רק להגיד לך משו …", שילבתי את ידיי ואמרתי: "נו …",
הוע ענה: "את יודעת אני מצטער על מקודם אני מצטער על הכל אני יודע שזה לא ישנה אבל אני מוכן לעשות הכל בשביל לפצות אותך" הוא לוקח לי את היד ומחזיק אותה על ידי .
אני : "עזוב כבר" , החזרתי את ידי אליי "אני מצטערת גם, בוא פשוט נשכח מהכל …"
עידו : "את סולחת?"
אני : :"לא"
עידו : "אבל אמרת שנשכח מהכל"
אני :"יש הבדל בין לשכוח לסלוח .."
עידו : "צודקת… גם אני לא הייתי סולח אם זה היה קורה לי"
אחרי כמה דקות של שתיקה הוא הסתכל עליי והתחיל לצחוק צחוק קטן
אני : "מה מצחיק?"
עידו : "יש לך סימן של חמסה על הלחי בגלל הכאפה…" התחלתי לצחוק
זאת היתה הפעם הראשונה מאז שצחקתי מהמוות של אבא…
הוא לקח את הראש שלי ושם על כתף שלו ואמר…