לאהוב ולשנוא פרק 6

נקודת מבט של ליאן:
קמתי בבוקר, עייפה מתה, לא היה לי כוח לכלום.
נכנסתי להתקלח, צחצחתי שיניים ושמתי מכנס ורוד קשירה וגופיה לבנה, נעלי בית וירדתי למטה.
"אוקיי זה מוזר, אין רעש בבית" אמרתי והסתכלתי בחדרים לראות אם יש מישהו בבית.
מוזר…
טוב מה אכפת לי בית לבד.
הכנתי לי שוקו ונשכבתי על הספה.
פתאום הייתה דפיקה בדלת.
יואו יש להם טיימינג מושלם.
כל פעם שאני רוצה לנוח קצת הם באים לי על החיים.
הצצתי מהחלון להסתכל מי זה, וכמובן האחד והיחיד, אוראל.
באמת היה מוזר שהוא לא הציק לי בזמן האחרון.
פתחתי את הדלת ואמרתי לו "מה?" בעצבים.
"את יפה היום" הוא אמר וליטף לי את הלחי.
"אתה רומז שאני לא יפה בכל הימים?" אמרתי והרמתי גבה.
"למה את מסיקה מסקנות ממשהו שלא אמרתי?" הוא אמר וגיחך.
"מה מצחיק אותך בדיוק?" אמרתי בעצבים.
"מי צחק?" הוא אמר.
"גיחכת" אמרתי בעצבים.
"תגידי את במחזור או משהו?" הוא אמר וגיחך שוב.
מה נראלו?, חי בסרט רציני.
"מקשור?" אמרתי והרמתי גבה.
"את עצבנית כל השבוע" הוא אמר.
"אני נולדתי עצבנית, תתמודד" אמרתי בעצבים.
"אז תהני בעצבים שלך, כי אם תמשיכי בהתנהגות הזאת לא יהיו לך חברים בסוף" הוא אמר ברציניות.
"הופה, נהיית רגיש, ממש כואב הלב" אמרתי בציניות ושמתי יד על הלב.
"כמו שאמרתי, רבה כל החיים" הוא אמר.
"טוב, תודה על הביקור הנחמד שלך אבל זה לא זמן מתאים" אמרתי לו והצבעתי על הכביש.
"את רומזת לי ללכת?" הוא אמר והרים גבה.
"לא, כנראה לא הבנת אותי נכון, לא רמזתי, אמרתי!!!" אמרתי בעצבים.
"טוב תירגעי, ביי. הוא אמר.
"סלאמת כל טוב" אמרתי וסגרתי תדלת.

נקודת מבט של אוראל:
כמו שאמרתי, תמיד היא נגדי, גם שבאים אליה בטוב.
וואלה אני לא הכלב שלה, פעם אחרונה שאני בא לבית שלה בכלל.
נכנסתי לאוטו ופתאום קיבלתי הודעה.
'סורי על העצבים' ליאן שלחה לי.
וואט דה פאק??, ליאן שלחה לי סליחה?.
'את בסדר?, יש לך חום' שלחתי לה וגיחכתי לעצמי.
'בואנה, תגיד תודה שאמרתי לך סליחה, מימני לא מקבלים סליחה כל יום… זה כבוד' היא שלחה.
פ'חח חיה בסרט הילדה.
'קיצר סולח?' היא שלחה שוב.
'כן כן, רק תסתמי' שלחתי לה וגיחכתי שוב לעצמי.
'יופי, סלאמת' היא שלחה.
יש לה פיצול, פעם אחת עצבנית ופעם אחת הילדה הכי חמודה בעולם.
'אוי עמליה איך שאת הרסת לי ת'חיים מלכת הבילויים' האייפון שלי צילצל,
היה כתוב על הצג 'נופר'.
"הלו" עניתי.
"אוראל?" נופר שאלה.
"הא?" עניתי לה.
"בוא עוד 10 דקות לשער של הבית ספר, אני צריכה לדבר איתך" היא אמרה.
"סבבה" אמרתי וניתקתי