לאהוב האכזרי שלי

תתעסק בשלך אני כבר אעסיק את עצמי…
אבל יום אחד, בין אם זה היום ובין אם עוד שנים, ימאס לי.
ימאס לי להיות הבחירה השנייה שלך, ימאס לי להיות בלתי מוערכת, מובנת מאליו, ימאס לי לבכות לילות שלמים בגללך, ימאס לי לדאוג, ימאס לי לקוות, לצפות, ואני פשוט יקום וילך.
'הכל ישתנה, את תראי' אותו משפט מיאש מהדהד לי בראש.
אבל יש כמה דברים שהייתי צריכה לדעת מראש.
אתה אוהב… אבל יותר את עצמך.
אתה דואג… כדי לנחם את מצפונך.
אתה שומר… כאילו אני רכושך.
אתה תומך… אבל לפי נוחיותך.
אין לך את היכולת להכיל אותי… הבעיות שלי מבחינתך הן בדיחה.

כל כך חשוב לך לא להיות כמוהם… חסרי כל אך כל כך אוהבים, מגדלים אותך עם כל האהבה.
אתה רוצה את הכל, האושר, העושר והאהבה
יהיה לך עושר, עם כל ההשקעה שאתה נותן בו, יהיה לך כסף, רכב, בית הרי אתה רוצה להקים משפחה, אתה יודע מה לא יהיה לך?! אישה.
כי כשתתעורר ותבין מה באמת חשוב לא אהיה פה יותר, באיזשהו שלב אני ילך, באיזשהו שלב ימאס לי, להיות בחירה שנייה כי הכסף במקום ראשון.
ואחרי שנה תקום ותראה שאני לא שם יותר, ותחזור ותגיד מילים יפות.. תלטף, אפילו תביא מתנות..
אבל הפעם, אני לא אפול, עם כל הקושי אני ישאר חזקה, כי מי שפעם זילזל, תמיד יזלזל..
אז אתה גם תיהיה כמו ההוא שאחרי שנה עכשיו קם ואמר כי הוא אוהב, הוא מתחרט והוא רוצה… אבל יש לי אותך, כרגע זה מספיק, כרגע…
ואם לא תבוא אלי אחרי שנה אתה שואל?…
אז אם הוא, שהוא קטן ממך, פחות בוגר ממך, פחות מחושב ממך, חזר ואמר שהוא אוהב.
אז מה זה אומר עליך אני שואלת… שאתה לא אהבת?
כל כך חשוב לך לא להיות כמוהם… לפחות להם יש אהבה, לך אין.